מה שהיה אמור להיות מפגן של העצמה לקהילה הגאה ובתמיכת העירייה, הפך לאירוע בעל טונים צורמים במיוחד. ראש העיר יונה יהב הדהים את הקהל באומרו : "זאת העיר שלכם בדיוק כמו שזו העיר שלנו". הפעילה החברתית ד"ר יאלי השש הורדה מהבמה אחרי שפנתה בחריפות ליהב לגבי נושאים עירוניים שונים. "אם לא נוח ליהב לשמוע, שיבלע את הצפרדע. גם לי לא נוח לבלוע חלקיקים של זיהום אוויר", היא אומרת
התחושה בשבועות האחרונים הייתה כי השנה מצעד הגאווה יהיה מרגש, מרשים ומכבד במיוחד. לראשונה מאז שהחל בחיפה, דגלי הקהילה הצבעוניים נתלו בכל העיר, ראש העיר יונה יהב הכריז תמיכתו והזדהותו עם קיום המצעד וכולם חיכו לאירוע, אשר בסופו של דבר נשא טונים צורמים ותחושות כעס ועלבון.
בתום הצעדה ברחובות הכרמל הגיעו אלפי חברי הקהילה והמזדהים עימם לגן האם שם התקיימה עצרת שכללה נאומים של דוברים רלבנטים והופעה של הזמרת עדן בן זקן.
יהב עלה לבמה לשאת דברים, אולם כפי שמספר רוני, אחד הנוכחים באירוע, הם הצליחו להעליב ואף להרגיז רבים: "בסוף נאומו הוא אמר דברים שכביכול היו אמורים להיות בקטע friendly ומקבל אבל היו אולי הדבר הכי מתנשא, הוא אמר ' תהינו, תחגגו, זו עיר שלכם כמו שזו העיר שלנו', אתה רציני?? זה כמעט כמו ברמה של להגיד 'גם ערבים הם בני אדם'. אני לא מבין איך הוא עדיין ראש עיר".
השיא היה בהמשך כשעלתה לבמה ד"ר יאלי השש, פמיניסטית הפעילה בארגון "אשה לאשה", שהחלה להקריא מדברים שכתבה בטורה האישי שהתפרסם אתמול (שישי) במקומון 'כלבו' החיפאי, אולם לא הספיקה לסיים אותם. זו הורדה מהבמה על ידי המאבטחים, שכן אנשי העירייה כנראה לא אהבו את העובדה שהיא הזכירה את זיהום האוויר, ארגון מי כרמל והבית בקרית חיים, השש אמרה על הבמה ליהב, כי עליו לפרוש מכל תפקידיו בדירקטורים של האיגודים הציבוריים העוסקים בסביבה במפרץ חיפה בשל מה שהיא מכנה "שיתוף הפעולה" עם המפעלים.
בין השאר היא אמרה : "(יהב) הייתי רוצה שתחשוב על בעלי ההון ועל התאגידים המאיימים לחסל את חיפה, שנים אמרו לך שאם לא תיענה לתביעותיהם הכל פה ייהרס, אבל ההחלטות שאתה מקבל בעקבות תודעה כוזבת עולות לנו בבריאות…אני רוצה שתחשוב למשל על תאגיד המיים המתעמר בנו תושבי חיפה ובגלל שהשתכנעת כל כך שמה שהם עושים זה מה שצריך לקרות, תושבים המקבלים חשבונות פיקטיביים מתאגיד דורסני. תחשוב על הארנונה בחיפה מהיקרות ביותר בארץ שהיא אינה גזירת גורל".
לדברי ד"ר השש, כשהייתה לפני סיום נאומה קטעה אותה מנהלת אגף האירועים בעירייה, לא בגלל אילוצי זמן כפי שחשבה בתחילה אלא בגלל צנזורה. "התעקשתי לקרוא את הפסקה האחרונה שלי אבל הם כיבו את המיקרופונים ולא יכולתי להמשיך, אמרתי שאני מוכנה לרדת רק אחרי שאסיים להקריא, הקב"ט אמר לי שהוא קודם יקרא ורק אם יראה שזה בסדר יאשר לי לסיים את דבריי. זה לא מתפקידו של קצין ביטחון לאשר טקסט למצעד הגאווה, לא יכולים להחליט עבורי מה להגיד ומה לא".
– ואז פינו אותך בכוח.
"הם נורא לא רצו להגיע למצב פיזי של לפנות בכוח, מצד שני גם לא הצליחו להגיע למצב שיקבלו אישור לתת לי לדבר. לבמה עלו שתי חברותי, לילך בן דוד ונינה מזרחי ואחרי כעשרים דקות החליטו שהם הולכים על פינוי בכוח, פשוט גררו אותנו משם. לי זה לא כאב פיזית אבל לחברות שלי כן. מדהים שאירוע שהוא בסימן נשים העירייה בעצם הפעילה כוח כדי להשתיק אישה שעומדת על הבמה.
"המנחה הדראג קווין גלינה כל כך כעסה ולא הסכימה להמשיך להנחות. האירוע יצא מצב מאד מסובך ומורכב גם עבור הקשת החיפאית כי זו עמותה של אנשים מקסימים שעשו המון להשיג את הדבר הזה והקשר עם העירייה חשוב להם, מצד שני קשה להם שהעירייה פתאום דורשת צנזורה. העירייה אמנם עוזרת לממן את המצעד אבל אין לה שום זכות לקבוע את התכנים שלו".
"הקהילה הגאה בחיפה היא באופן מסורתי קהילה פוליטית שהתפקיד שלה לא רק להשיג לעצמה זכויות ולהיות סקטוריאלית, אלא גם להתחבר למאבקים נוספים . לכן דיברתי גם כל זיהום האוויר, תאגיד מי כרמל והבית בקריית חיים. אנחנו רוצים לחיות בעיר טובה יותר, בסך הכל לשים אתגר ליונה יהב ולהראות לו שהוא יכול להיפרד מדפוסים ישנים".
ד"ר השש מגחכת נוכח העובדה שבעמוד הפייסבוק של העירייה פורסמה הודעה בה נאמר כי בעירייה מצרים על כך ש"הגברת שביקשו ממנה לרדת מהבמה לא הסכימה לרדת". "זהו חוסר הבנה מוחלט של המשמעות של מצעד הגאווה והתפקיד שלו, חוץ מזה שלקחו ממני את התואר ובמקום זה עשו ממני גברת, מישהי בלי שם שזה מקטין, כאילו הייתי אשה שנתקעה על הבמה"
– את יכולה להבין למה הם רצו שתרדי?
"כן, בסדר, הם אומנם מימנו את המצעד וזה לא נוח לשמוע ביקורת אבל חוסר נוחות היא לא תמיד סיבה לפעולה. בולעים את הצפרדע וממשיכים גם לי לא נוח לבלוע חלקיקים מזהמים בעיר או שתאגידי מים שולחים לי חשבונות פיקטיביות או לסבול מארנונה בין היקרות בארץ".
נכון לזמן כתיבת שורות אלו טרם התקבלה תגובת עיריית חיפה.
כמדי שנה, אלפי בני אדם נזקקים לשירותי מגן דוד אדום במהלך יום כיפור, בין היתר בשל החום, הצום, סכנת התיישבות, חבלות במהלך נסיעה על אופניים ועוד.. מפרוץ המלחמה, בשמחת תורה תשפ"ג (7.10.23), מגן דוד אדום נמצא בכוננות גבוהה ובקשר רציף עם גורמי הביטחון. בשנה האחרונה, הארגון הרחיב את פריסת החובשים והפראמדיקים ברחבי הארץ ועיבה את מערך רכבי החירום במאות אמבולנסים, ניידות לטיפול נמרץ, אופנועים ורכבים ייחודיים נוספים של מד"א, בהם אוטובוס טיפול נמרץ חדש עם שבע מיטות ואמצעים לטיפול מציל חיים מתקדם. במהלך צום יום כיפור, כלל רכבי החירום של מד"א יהיו מאוישים ו-35,000 מתנדבי ועובדי מד"א יפעלו בכוננות גבוהה ויהיו ערוכים לתת מענה רפואי מהיר ומקצועי לכל צורך רפואי שעלול להתעורר.
בנוסף אלפי עובדי ומתנדבי מד"א יעבירו את יום הכיפורים בחיק משפחתם, כשאמבולנס של מד"א נמצא בביתם בכוננות ומוכן להזנקה בעת הצורך. בנוסף, כוננים רבים במד"א, אשר יתפללו בבתי כנסת ברחבי הארץ, יצטיידו במכשור רפואי מתקדם ובמכשירי מפעם (דפיברילטור), שיסייעו להם להציל חיי אדם במידת הצורך.
בעקבות שיגור של 3 רקטות הבוקר לאזור קיסריה הופעלו אזעקות גם בזיכרון יעקב, עתלית, יישובי חוף הכרמל וטירת כרמל. מפיקוד העורף נמסר שהטילים יורטו בהצלחה ואין נפגעים.
קצת אחרי השעה אחת בצהריים אזעקות המתריעות על ירי רקטות וטילים הופעלו בחיפה – מפרץ, קריית ביאליק, כפר ביאליק, קריית אתא, אפק, קריית מוצקין, חיפה – קריית חיים ושמואל, קריית ים, רמת יוחנן, אושה, כפר המכבי, אחיהוד ואזור תעשייה בר-לב. מייד לאחר מכן הופעלה אזעקה גם בעכו. יירוטים רבים זוהו במרחב. תושבים דיווחו על הדי פיצוצים רבים, כמו גם על הפסקת חשמל בחלקים מקריית ביאליק. רקטות או שברי יירוט נפלו בבית העלמין צור שלום בקריית ביאליק. כתוצאה מהנפילה, נגרמה הפסקת חשמל בחלקים בעיר. נפילה הייתה גם בכביש עוקף קריות (22). מד"א עדכן כי שישה בני אדם נפצעו, ובהם נער בן 16 שנפגע בראשו מרסיס ומצבו בינוני. ארבעה בני אדם בשנות ה-40 וה-50 לחייהם נפצעו באורח קל מרסיסים, ורוכב אופנוע כבן 36 נפצע קל בתאונה בזמן האזעקה.
בעקבות המטחים הבוקר לאזור הקריות, הוחלט להחמיר את הנחיות פיקוד העורף ומעתה, קריית ביאליק, קריית אתא, קריית מוצקין וקריית ים עוברים למדרג 3 לפיכך, בימים רביעי וחמישי בתי הספר יעברו ללמידה מרחוק (זום). בעקבות ההנחיות הגיעו למערכת פניות רבות של הורים לתלמידים מקריית חיים וקריית שמואל השייכים לחיפה, שם עדיין נמצאים במדרג 2 שכולל למידה פרונטלית במידה ויש מרחב מוגן זמין. לטענת ההורים, המרחק הגיאוגרפי של אזורים אלו מאזורי השיגור, זהה לאלו של קריית ים ומוצקין, ולכן הם תוהים מדוע אזורים אלו לא הוחרגו והאם המצב בטוח עבור הילדים בבתי הספר באזורים אלו.
פניות של הורים הגיעו גם לעיריית חיפה ושם לאחר ישיבה דחופה בראשות ראש העיר יונה יהב, הוחלט שקריית חיים ושמואל יוחרגו ויעברו ללמידה מרחוק, החל ממחר. שאר שכונות העיר חיפה ימשיכו גם מלר (רביעי) במדיניות התגוננות 2 (צהוב), לימודים ופעילות לפי אחוזי המיגון התקני הקיים, אליו ניתן להגיע תוך דקה.
רשת בורגר סטיישן, רשת המבורגרים פרימיום כשרה, מרימה את תרומתה לחיזוק המורל הלאומי ומציעה תפריט טעים במיוחד לחג הסוכות שכולל: מנת ניו יורק צ'יפס – מנת צ'יפס ושתי פרוסות גבינה טבעונית עם תוספת אסדאדו מפורק 130 גרם – מחיר 55 ₪ מנת מיני צ'וריסוס – 4 נקניקיות , 2 מוגש על מצע כרוב אדום ולבן טריים ורטבים לבחירה 35 ש"ח ואילו מנת ליסבון מציעה אסאדו מעושן, גבינה טבעונית רוקט , בצל מקורמל , ורוטב שום מחיר – 68 ₪ ולחובבי הצ'ימיצ'ורי מוצעת מנת קזבלן, הכוללת מיני נקניקיות צ'וריסוס , חסה, חמוצים, בצל כבוש, איולי הבית, צימצ'רוי – מחיר 68 ש"ח תפריט הספיישלים הזה מוגש לצד תפריט ההמבורגרים המפורסם שלה, הכולל המבורגר קלאסי, המבורגר ספייסי חריף, צ'יזבורגר כשר, המבורגר "סמאש סטיישן" (שתי קציצות על הפלאנצ'ה, גבינה טבעונית עם בצל סגול צרוב ,רוקט ריבת בצל חמוצים ועגבניה) ואף המבורגר טבעוני "ביונד בורגר".
את כל המבחר הטעים הזה אפשר לאכול במיוחד בסוכה בבית את הזמנות אפשר לבצע דרך אתר הרשת, https://burgerstation.co.il/, בטלפון – 9381*, או באמצעות וולט ותן ביס. וגם ב 14 סניפי הרשת ברחבי הארץ – רמת גן,נתניה, הרצליה, כפר סבא,ר עננה, הוד השרון, תל אביב, מודיעין,ר חובות. בת ים,חולון,נ ס ציונה, ראשון לציון, פתח תקווה
מרלן בר בורגר המוכר והאהוב בתל אביב וגבעתיים, גאה להכריז על חגיגה קולינרית גרמנית מיוחדת המשלבת את הטעמים העשירים של נקניקיות גורמה עם הניחוח המרענן של הבירה הגרמנית הפופלרית והמשובחת היישר מהחבית. לצג המנות הקבועות בתפריט השף של 'מרלן' יצר ארבע מנות נקניקיות ייחודיות, כל אחת במחיר אטרקטיבי של 49 ₪ בלבד: American Hot Dog– נקניקיות עגל עם כרוב כבוש, מיונז סריראצ'ה, חרדל, בצל מוחמץ ובצל ירוק. Hot Dog classic-נקניקיית עגל מוגשת עם צ'יפס ובצל פריך. Spicy hot dog– נקניקיית עגל עם איולי סריראצ'ה, בצל מוחמץ, תירס קלוי, גבינת צ'דר וחלפיניו מוחמץ. Currywurst– פרשנות ייחודית למנה הגרמנית האהובה: נקניקית עגל עסיסית,קרעי תפוח אדמה פריכים, רוטב קאריוורסט אוטנטי ובצל ירוק.לצד המנות המיוחדות, יוצע פיינט בירה מהחבית שפאטן-פרנסיסקאנר לאגר בהירה ורעננה במחיר מיוחד 25 ₪ בלבד.במהלך שבוע החגיגה, 'מרלן' כהרגלה תמשיך להציע ימיה המיוחדים: ימי ראשון ורביעי: 1+1 על כל התפריט, יום שני: 30% הנחה על כל התפריט.המבצעים לא יכולו על התפריט הנ"ל.
'משלוחה' יוצאת עם בשורה צרכנית חדשה בשוק אפליקציות המזון והמשלוחים בישראל: מעתה ניתן לשלם גם במזומן באמצעות "משלוחה NOW", מערך השליחים של החברה.זו האפליקציה הראשונה (של אוכל ומרקט) שיש לה את האפשרות לקבל כסף במזומן.
מחקר עומק שצוות האנליסטים של משלוחה וכלל ניתוח דאטה, הראה כי 30% מסך הזמנות משלוחי האוכל בישראל מתבצע במזומן וישנה דרישה הולכת וגוברת מצד הלקוחות לשלם במזומן.אופציית המזומן היא בשורה אמיתית גם עבור השליחים שזוכים לקבל כסף באופן מידי וכן למסעדות, שכבר לא רגילות לראות כסף בקופה, נאבקות בקשיי התזרים ונאלצות לחלוק את הרווחים עם חברת האשראי.
רשת ביגה מזמינה את לקוחותיה להנות מ'ארוחה בסוכה' שתציע כ 15 מקומות ישיבה, סוכך וקישוטי סוכה, לטובת ארוחה כהלכה וכמיטב המסורת המקובלת לקהל הדתי- חרדי – מסורתי ולטובת המשפחות שרוצות לספק לילדיהם חוויה מהנה של ארוחה.סניפי רשת ביגה הכשרים אשר יציעו סוכה יהודית וכשרה לסעודה, הם: מתחם שרונה ,כפר סבא, ביג אשדוד, פתח תקווה כפר גנים, קריית ים, מבקיעים ושילת. הסניפים יציעו תפריט עשיר ומגוון לארוחות בוקר, צהריים וערב, לצד מנות שף מיוחדות, כולל מענה לצילאקים, צמחוניים ומנות ילדים.
את טיפאני שטרן, מורה ליוגה ומדיטציה המגדירה את עצמה כמובילה מסעות רוחניים, הכרתי במקרה דרך חבר משותף. ככה התוודעתי למסעות המרתקים שהיא עושה אל לב ההימלאיה. טיפאני עם ניסיון עשיר בתחום היוגה והמדיטציה, מציעה חוויה ייחודית המשלבת תרגול רוחני עם הרפתקאות בנופים עוצרי נשימה של טיבט, הודו ונפאל. כששאלתי מה פשר החיוך שלא מש מזיו פניה, היא הסבירה שמסעותיה הרוחניים מעניקים לה ולמשתתפים הזדמנות נדירה לחקור את עצמם ואת העולם סביבם, תוך התחברות למסורות עתיקות ותרבויות מרתקות.
מהייטק ליוגה
המסע האישי של טיפאני
מתחיל בעולם ההייטק, שם עבדה קרוב לעשור כמתכנתת של אפליקציות, אך מהר הפך לנתיב רוחני עמוק. לפני כעשור, גילתה את עולם היוגה והחליטה להפוך את התשוקה שלה למקצוע. היא השלימה הכשרה מקיפה של חמש שנים בבית הספר להכשרת מורים בגישה הוליסטית של פסי פייג בחיפה, ומאז ממשיכה להעמיק את הידע שלה באמצעות לימודים ומסעות ברחבי העולם. ניסיונה העשיר והתשוקה שלה לתחום באים לידי ביטוי בשיעורי היוגה והמדיטציה שהיא מעבירה, הן באופן פרטי והן בקבוצות, במכללת רידמן ובחברות הייטק.
כשתהיתי מי עוזב עבודה בטוחה ומתגמלת למען חוויה רוחנית ולא ממש בטחה כלכלית, הסבירה שזה הדבר הכי טוב שעשתה בחיים. "לא הכל זה כסף בחיים, להפך עולם היוגה עזר לי להכיר את עצמי ולהבין שאני חייבת שינוי מסלול כדי למצוא את האושר ובעיקר את השליחות שלי, להעביר את הידע הזה לאחרים".
הר הקאיילש בטיבט: נקודת מפנה רוחנית
אחד הרגעים המכוננים בחייה המקצועיים של טיפאני היה המסע שלה לטיבט בספטמבר 2023, שכלל טרק סביב הר הקאיילש הקדוש. חוויה זו, שהיא מתארת כ"פרק הרוחני והמשמעותי ביותר" בחייה, הובילה אותה להחלטה לשתף את הידע והחוויות שלה עם אחרים.
כיום, טיפאני מציעה מסעות מאורגנים לטיבט, המאפשרים למשתתפים לחוות את הנופים המרהיבים, המקדשים העתיקים והאווירה הרוחנית הייחודית של טיבט.
טיפאני, מה בתפריט?
"חוויה הוליסטית: יוגה, מדיטציה ותרבות
המסעות של טיפאני מציעים יותר מסתם טיול. הם משלבים תרגולי יוגה ומדיטציה יומיים עם טיולים רגליים בטבע ובכפרים מקומיים. המשתתפים זוכים לחוות את הרפואה ההודית העתיקה באמצעות ביקורים בקליניקות איורוודיות (רפואה הודית עתיקה), וליהנות מתזונה צמחונית מותאמת אישית. זוהי הזדמנות ייחודית לשלב בין התפתחות אישית, חקירה רוחנית וחוויה תרבותית עשירה"
טיפאני מאמינה שהמסעות שהיא מובילה הם יותר מסתם חופשה – הזדמנות לשינוי משמעותי בחיים. בין אם אתם מחפשים להעמיק את תרגול היוגה שלכם, לחקור תרבויות עתיקות, או פשוט לחוות הרפתקה רוחנית מרתקת, המסעות של טיפאני מציעים חוויה שלא תישכח. כרגע היא מתכווננת להוציא קבוצות קטנות ואינטימיות, שיקבלו תשומת לב אישית, וניסיון עשיר בתחום, טיפאני מבטיחה מסע מעצים ומשנה חיים אל לב ההימלאיה ומעבר לו.
כשתהיתי כמה יעלה לי התענוג הזה, הסבירה שאני אצטרך להיפרד מכמה אלפי דולרים שיעניקו לי מסע של פעם בחיים והסבירה שמדובר על ליווי אישי צמוד כל משתתף מקבל תכנית טיפולים מותאמת אישית, "זה מתחיל עוד בארץ כשהשותפים למסע מעבירים לי בדיקות והיסטוריה רפואית אשר נשלחות למאסטר בהודו שעושה לכולם אבחון אישי בנוסף, ועל פי הנתונים קובע עבורם תכנית טיפולים, אימונים ותזונה. זו תחזוקה עצומה לנפש שכל אחד חייב לעבור.
מוזמנים להצטרף אלינו לרגעים של נחמה, תקווה וחיבור לטבע, נפגש בשעות היפות, סביב שירים וטבע, כדי לבטא את הגעגוע, לחלוק את הכאב ולקחת נשימה, יחד. הארועים יתקיימו בפארק רמת הנדיב והם בשיתוף הקרן הפילנתרופית יד הנדיב.
מפגש שירה – 6.10.2024, 19:30
נפגש על הדשא, נתרגש ממיטב השירים היפים שכולנו אוהבים ונביט קדימה דרך צלילים ומילים. בהובלת והנחיית מועדון הזמר הוותיק בוביזמר, עם מבחר קלאסיקות ישראליות.
כדאי לדעת;
האירוע יתקיים בדשא הסמוך למסעדת מטעים, הישיבה על גבי כסאות כתר המסעדה פתוחה עבורכם עד השעה 19:00 לאחר מכן, תימכר שתייה קלה בלבד
בואו לבושים בלבן. נעים אצלנו בערב, מומלץ להגיע עם עליונית אורך האירוע: כשעה ורבע הכניסה למקום מותנית ברכישת כרטיס מראש- עלות כרטיס– 60 ש"ח למשתתף
הליכות שקטות בטבע 6-10.10.2024
מידי יום בשבוע זה יתקיימו הליכות זריחה ושקיעה בגנים ובפארק הטבע, מזמינים אתכם להצטרף לזמן טבע בהליכה איטית ורגועה (אנחנו רק מראי הדרך, לא נכביר מילים וניתן לתנועה ולשביל להוביל).
הליכת זריחה אל חורבת עקב וחזרה (כשעה)
שעת יצאה: 6:00 בבוקר
נקודת מפגש: חנות המידע
הליכת שקיעה בגנים (כ 40 דק')
שעת יציאה: 18:00
נקודת מפגש: חנות המידע
כדאי לדעת; -ההליכה מתקיימת בקבוצה של עד 50 איש -ההליכה הינה מונחית ולא מודרכת – ההשתתפות בהליכה כרוכה בהרשמה מראש, אינה כרוכה בתשלום
עם הכניסה הקרקעית של צה"ל אל דרום לבנון ובעת מתקפת הטילים השנייה של איראן עליתי לסיור מתוח בגבול הצפון ופגשתי את ראש המועצה המקומית של הכפר הדרוזי – חורפיש שהסביר על עמידתם האיתנה של תושבי הכפר בשמירה על הצפון, על המענה שהם נותנים לתושבים שמפגינים חומן אך גם פגיעות בעיקר בקרב ילדים וקשישים.
איתן אלחדז ברק
על הרכבת בדרך לצפון יש בעיקר חיילים ופה ושם נוסעים שחייבים לחזור הבייתה. כשעוברים את חיפה החשש מתגנב ללב ונהייה דרוכים יותר. בין עכו לנהריה זה קרה: אזעקה שבקושי שמענו תוך כדי נסיעה. אז מה עושים כשיש אזעקה ברכבת ? הרכבת מאיטה והנוסעים נשכבים חפויי ראש על רצפת הקרון בין הכיסאות.
שיגורים של חיזבאללה מעיטא א שאבאזעקה ברכבתפסטורליה מתעתעת. ברקע חורפיש
בתחנת הרכבת השוממה בנהריה אני מזהה כמה סטיקרים של לזכרם של חיילים שנפלו בקרבות, מחזה שחוזר על עצמו בכל תחנת רכבת שביקרתי בה. הסטיקרים הללו – תופעה שפרצה ביתר שאת במלחמה האחרונה מנסה לתת שם ותמונה ואם תרצו איזה משפט מפתח לחיים של אחד מאותם מאות צעירים שכבר לא יחזרו. הרבה אמרות כנף וכל מיני משפטי 'מוטו' לחיים של אותם צעירי 'טיק טוק' שהפכו לדור של 'חרבות ברזל'.
בתחנה המרכזית של האוטובוסים בנהריה העליבות והשממון ניכרים בכל. אני שואל מוכרת בחנות בגדים לגבי תנועת לקוחות והיא משיבה לי בעצב: "כל השנה הייתה גרועה ובתוך כל זאת היו עליות וירידות ועכשיו רק ירידות מאז המערכה העצימה עם לבנון וחיזבאללה".
באוטובוס לחורפיש, הכפר התיירותי הדרוזי בו אני מבקר פעם שנייה במהלך הלחימה אין הרבה אנשים. אנחנו חוצים כפרים וערים. השקט ניכר בכל אך זה מטעה מכיוון שבכל רגע עלולה להתרחש מתקפת כטבמים או טילים שתפר את השלווה המדומה של חבל הארץ הכי יפה במדינה שהפך שומם ובחלקים רבים גם שרוף. בחורפיש ממתין לי עבדאללה חמדאן, צעיר מקומי שעובד כנהג ומתנדב להסגיע אותי להר אדיר שחולש על כל דרום לבנון. שם במרומי ההר המדהים הזה אנחנו צופים אל הכפרים בגזרה המרכזית ומבחינים בשיגורים של חיזבאללה מהכפר עיטא א שאב והפצצות של צה"ל על מארון א ראס. ההפצצות הן תמונת תשליל לפסטורליה וליופי של הנוף שניבט מההר ואנחנו עוד הגענו ביום מעונן כך שהכל נצבע בצבעי הקשת ואני תוהה ביני לבין עצמי: "איך בכלל אפשר להלחם במקום כזה יפה?"
אנחנו עורכים סיור בכביש הקרוב לגבול ואנחנו כמובן הרכב היחיד בכביש המסוכן שהוא אחד הכבישים היפים בישראל שמתפתל בין גאיות ונופים של קיבוץ סאסא והר מירון. לאורך כל הדרך אנחנו לא מזהים תנועות של הצבא ורק ביציאה לכיוון מירון ישנה עמדה צבאית. לאחר מכן אנחנו רואים מרחב כינוס של כמה טנקים ואז חוזרים לחורפיש. שם אני עוצר לקנות כנאפה שאותו מכין כיואן מדאח שמסביר לי שיש ירידה של 80% במכירות.
ממתקי כיואן בלב הכפרהפגזות צה"ל על מעוזי חיזבאללה במרון א ראס
שמגיעות התרעות של פיקוד העורף לקראת ליל הטילים השני מאיראן אני פוגש את ראש המועצה המקומית שנבחר לאחרונה, אנוור עאמר שמסביר לי על המצב בכפר: "התבקשנו בתחילת המלחמה לפנות את הכפר. אנחנו החלטנו לא להתפנות מטעמי אידיאולוגיה ותפיסת חשיבות האדמה כך שאנחנו לא עוזבים את ביתנו בשעת מלחמה. אנחנו מתמודדים עם הסכנה ואנחנו שומרים על הצפון. אנחנו כבר 11 חודשים במצב חירום. המצב פגע בעסקים ובחוסן החברתי. אנחנו מתמודדים עם משברים של האוכלוסייה המבוגרת ושל הילדים. גם החתונות מתנהלים בצורה מצומצמת. אנחנו עוטפים את האוכלוסייה ומנסים לשמור על מורל גבוה. בשבוע האחרון ניכרת עלייה ברמת האיומים על הצפון וחווים אזעקות וירוטים מסביב לשעון. אנחנו קבלנו מיגוניות והצבנו אותם בכפר.
40 אחוז מהבתים שלנו אינם ממוגנים. יש 600 מטר של תכנון מקלטים בבתי הספר. יש לנו שיתוף פעולה מלא עם פיקוד העורף ואנחנו פועלים למגן את מוסדות החינוך. פתחנו חדר מיון קדמי עם רופאים מתנדבים מהכפר. יש לנו צוותי חוסן. יש לנו כיתת כונננות עם חיילים. אני מקווה שלא תהיה מלחמה יותר קשה והמצב הזה יירגע ויילך לפתרון ותושב הצפון יחזרו לביתהם והישובים ישגשגו בחזרה. אני מקווה שהכספים שהובטחנו להם יגיעו לאחר המלחמה כדי לחזק את ההתיישבות. זו המדינה שלנו ואנחנו צריכים לשמור עליה והיא יקרה לכולנו".
משתף האלוף (במיל') יצחק בריק, מי שהיה נציב קבילות החיילים ובתפקיד זה לא היסס להתעמת עם רמטכ"לים ואלופים במטה הכללי # דוד חרמץ שמע ממנו את הביקורת הרחבה והמקיפה שלו כנגד צמרת צה"ל, שמגיעה גם לשיטת המינויים # כדוגמה טרייה הוא מבקר אותה על כך שזרקה את תא"ל עופר וינטר "למרות שהוא מפקד, שיודע לשלב בין רוח לחימה יחד עם זהירות ואחריות. אם וינטר היה אלוף הפיקוד ב-7 באוקטובר, הכל היה נראה אחרת", הוא אומר
נולדתי בקיבוץ גלאון, בן לאברהם וציפורה ממייסדי הקיבוץ", אומר האלוף (במיל') יצחק בריק (77). "קודם הקמת הקיבוץ, אבי שירת בפלמ"ח ואמי שרדה את אושוויץ לאחר שמשפחתה עברה ב'שדרת מנגלה', שחרצה את דינם של האנשים לחיים ולמוות. לאמי ולאחותה הורו ללכת לשורת החיים ושאר בני משפחתה נשלחו לשורת המוות. אחותה של אמי החלה לרוץ לשורה בה נמצאים הוריה, ואימא שלי בתושייה מיידית עצרה בעדה והצילה את חייה".
בארץ פגשה העולה החדשה ציפורה קליין את אברהם בריק, מי שהגיע לארץ עוד טרם המלחמה עם עליית הנוער של השומר הצעיר, התאהבה בו והלכה אחריו למקום שפחות אהבה – לקיבוץ.
"קיבוץ גלאון נוסד ב-1946, במסגרת 11 הקיבוצים שקמו בלילה אחד באזור, מתחת לאף של הבריטים ובשיטת 'חומה ומגדל'", אומר בריק ומוסיף: "התנאים בקיבוץ היו קשים, אבל אצל אמי כל זה התגמד אל מול הקושי של הלינה המשותפת".
הלינה המשותפת שהייתה אפיון מרכזי בתנועה הקיבוצית לאורך עשרות שנים, התבססה על עקרון החינוך המשותף שהיה נהוג בקיבוצים. על פי עיקרון זה, האחריות לחינוך הילדים, לרווחתם ולהכשרתם הרעיונית והמעשית לחיי הקיבוץ הייתה מוטלת על כלל החברה. או במילים אחרות: מגיל כמה חודשים ועד בגרותם גדלו וישנו ילדי הקיבוץ בבתים נפרדים. הוריהם הורשו לארח אותם בבתיהם רק שעתיים ביום בשעות אחר הצהריים.
"את אימא שלי זה הטריף", אומר בריק. "היום אני מבין שהרקע שלה – קריעתה מחיק הוריה באושוויץ – רק הוסיף לכעס שלה על כך. אם היה תלוי בה, הוריי היו עוזבים את הקיבוץ רק על רקע זה. אבל אבא שלי היה סוציאליסט אידיאולוג, חניך השומר הצעיר, והדבר הזה כלל לא עלה על דעתו".
אלא שאימא בריק חיפשה כל דרך להיות עם הבן שלה – גם אם זה היה ממרחק. "אני זוכר שאמי הייתה מגיעה הרבה פעמים באמצע היום אל מחוץ לגן ומסתכלת עליי. יום אחד פרצתי בבכי ופרשתי ידיים לעברה".
"מחמאה אחת של מורה שינתה את חיי". בריק במטבח ביתו (צילום: דוד חרמץ)
ואז החברה בריק עשתה את הלא ייאמן בקיבוץ – שברה את הקודים החברתיים הבסיסיים ביותר. בריק זוכר היטב את שהתרחש: "אימא פרצה לגן, לקחה אותי בידיה וחיבקה אותי. מיד קפצו עליה הגננות וגערו בה: 'החברה ציפורה, את לא יכולה לעשות את זה'. ואז החל מאבק עליי. הם פשוט תלשו אותי מהידיים שלה, כשאמי מתעקשת להמשיך ולהחזיק בי. זה נחרת בזכרוני כאילו זה היה אתמול. זה קרה כשהייתי בן שנתיים וחצי. ככל הנראה הדבר הראשון שאני זוכר בחיי; בוודאי הדבר המשמעותי הראשון".
אין ספק שהאירוע הזה יצר חריץ עמוק באישיותו של גיבור כתבה זו. כ-16 שנים מאוחר יותר, המסלול הצבאי של בריק היה אמור להיות שונה לחלוטין. בריק הגיע לבקו"ם כשהוא מגובש בתוך עצמו שהוא רוצה לשרת בשריון. "הושפעתי בעיקר מסיפורי חברי המשק ששירתו בחיל", מנמק בריק בחירה זו ומוסיף: "בעיניי, חיל השריון היה המודל האידיאלי של הקיבוץ שלנו".
אלא שלא כל חלום מתגשם בקלות. לאחר ששמע קצין המיון את משאלתו של המלש"ב הצעיר, הגיב: "יפה ביקשת, אלא שהצבא הוא ארגון גדול בעל צרכים משלו וחסרים לנו חיילים לחיל הקשר. ולשם אתה מוצב".
אבל וחפוי ראש הלך בריק למשאית שאספה את כל טירוני הקשר. ואז, בעודו יושב באותה משאית, ברגע אחד גמלה אצלו ההחלטה: לא יקום ולא יהיה. אני חוזר לקצין המיון ונלחם על רצוני. בריק קפץ מהמשאית, התפרץ לחדרו של הקצין והטיח בו: "חלום חיי לשרת בשריון, אל תיקח לי אותו". קצין המיון נעץ מבט בוחן בעיניו של המתחייל הירוק ולאחר שניות, שנדמו לטירון הנסער כנצח, פסק: "נחישותך מעידה על אופייך. תשרת בשריון".
בעודו יושב במשאית העושה דרכה לבסיס טירוני השריון, רשם לעצמו בריק את המסקנה הבאה: אם נלחמים ולא מוותרים – מצליחים.
פריצת דלת נוספת – דומה ומשמעותית לא פחות – אירעה 17 שנים מאוחר יותר, כשגיבור כתבה זו קנה בית פרטי בעיר חדרה. אז זה היה לחדרו של ראש העירייה. עוד נגיע לכך.
# # #
אבל לא רק אימא שלו צרבה בו קודים התנהגותיים, שבאו לביטוי במהלך חייו. בריק זוכר אירוע משמעותי שעבר עם אביו – הייתה זו סטירת לחי מצלצלת. "הסטירה הזו השפיעה הרבה מאוד על החיים שלי", משחזר היום בריק. אבל בל נקדים את המאוחר.
"תמיד הייתי ילד שובב", משתף בריק. "בגיל 12 הזמנתי את חברי מהכיתה, מאיר חצרוני להרפתקה מסעירה – לחצות את הגבול הישראלי-ירדני ולראות במו עינינו איך נראית המדינה השכנה. הקיבוץ שלנו היה מרוחק מקו הגבול של אז בכ-5 ק"מ בסך הכל".
"לא", השיב בריק לשאלתי, "לא חושב שהושפעתי באותה עת מסיפורי גניבת הגבול של מאיר הר-ציון. זה היה שילוב של סקרנות עם הרפתקנות ומחתרתיות. כל אלה התאימו לי אז מאוד".
כך או אחרת, בריק שיזם את המסע, תכנן אותו לפרטי פרטים: "ביום שבת התגנבנו לאורווה ולקחנו משם חמור וסוס. יצאנו לדרך במסלול לא סלול, שהקשה על התקדמותנו. בשלב מסוים אירעה תקלה, שהתגלתה בדיעבד כתקלה משמעותית: כלב שוטה נבח על הסוס וגרם לו להשתולל ולהשתחרר מהרצועה, שרתמה אותו לעגלה. הוא סב על עקבותיו ודהר חזרה אל ביתו. כשחזר לאורווה הנעולה, עמד בחוץ, רקע ברגליו וצהל. אחד החברים הבחין בכך ומיד חלף בראשו חשד סביר: מישהו לקח את הסוס לטיול דהירה, נפל בשטח ונפצע והסוס חזר. חייבים להגיע אליו ולהושיט לו עזרה.
מיד עברה הבשורה בין כלל החברים, כדי לברר מי הנעדר. בעקבות הסקר התברר: הילדים איציק בריק ומאיר חצרוני, הם היחידים שאינם נמצאים כרגע במשק. בינתיים השמש נטתה לשקוע, בעוד צמד ההרפתקנים עדיין לא הגיע אל קו הגבול. "שמע, מאיר", אמר לפתע בריק לחברו. "לא נצליח הפעם לראות את ירדן באור יום. בוא נסתובב ונגיע לשם בפעם אחרת".
כשחזרו השניים (והחמור) למשק בשעת חשכה, הם הבחינו בקבוצות של חברים מתגודדים ומדברים בהתרגשות. הם הסתתרו מאחורי מסתור והתקרבו בהליכה שפופה, כדי לשמוע על מה השיח הרגשני. כשנפל להם האסימון שהם-הם האירוע, סימן בריק לחברו ללכת אחריו, כשמגמת פניו הייתה אל מגרש הכדורסל. שם החלו השניים לשחק. בשלב מסוים הגיע למגרש פעם נוספת, אברהם, אביו של בריק. הוא הכיר את אהבתו של בנו לכדורסל, כך שהמגרש הזה היה בראש מקומות החיפושים שלו באותה שבת. לשם הוא הגיע כמה פעמים באותו יום.
"היכן היית?!" שאל אותו אביו בכעס, "אני מחפש אחריך שעות". בריק הצעיר זרק מבט אדיש לאביו ואמר לו: "אני משחק פה כל היום".
"באותו רגע אבא שלי הניף את ידו וסטר לי סטירת לחי מצלצלת. עד עצם היום הזה אני יכול לראות את תנועת ידו ולשמוע את הד קולה המצלצל. הסטירה הזו הייתה אחד הרגעים הכי מכוננים בחיים שלי. המסר שעבר לי באותו רגע: גם אם אתה נמצא במקום שלא נוח לך, ספר את האמת ותתמודד איתה. דבר אחד אל תעשה – אל תשקר".
"ההורים חיזקו אותי גם כשהמורים והתלמידים ירדו לחיי". בריק בן ה-3 בחברת הוריו (הצילום באדיבות המצולם)
# # #
הסיפור האחרון יחד עם הידיעה שגיבור כתבה זו הגיע לדרגת אלוף בצה"ל, נוטעים במאזין מן הצד את התחושה שהביוגרפיה של בריק רצופה מובילות חברתית. אלא שבמהלך המפגש הארוך והמרתק שקיימנו, בריק היה אמיץ דיו כדי להפריך הנחת עבודה זו.
"מערכת היחסים שלי עם מערכת החינוך הייתה בעייתית ביותר, וזה השפיע ישירות על מעמדי החברתי", אומר בריק. "מכיתה א' לא התחברתי ללימודים. בעיקר התקשיתי עם שיטת לימוד הקריאה. בתכל'ס, בכל פעם שהמורה סובבה את פניה ללוח, קפצתי מבעד לחלון הפתוח ויצאתי אל המרחבים החופשיים. תמיד הייתי טוב בספורט, וזה מה שהציל אותי חברתית. אלא שכל זה היה נכון בכיתות הנמוכות. כשסיימנו את כיתה ו' ועברנו לשש-שנתי שבקיבוץ גת, מצבי החברתי הידרדר לשפלים שלא יאומנו. בדיעבד התברר לי שהמחנכת שלי לאורך כל היסודי שלחה עליי ביקורת נוראית – על יכולותיי הלימודיות ועל סיכויי הצלחתי. המורים קראו את הביקורת הזו והיחס שלהם אליי בכיתה היה בהתאם וזה חִלחל גם ליחס של התלמידים אליי. נחשבתי לאידיוט של הכיתה. זה הגיע לכך שאחר הצהריים, כשכל התלמידים מגלאון הוזמנו להתארח בבתי המקומיים בגת, היחיד שלא הוזמן הייתי אני. נותרתי לבדי בכיתה".
ואם צריך מישהו שיזרה מלח על הפצעים, תמיד יהיה מי שיתנדב לעשות זאת. "יום אחד אמר לי אחד התלמידים: 'אתה יודע למה אף אחד לא מזמין אותך? כי אתה האידיוט של השכבה'. וכך, הייתי ילד שקוף למשך כמעט שנתיים ימים".
האם שיתפת את ההורים שלך במה שאתה עובר, אני מתעניין ובריק משיב בנחרצות: "ממש ממש לא! ולמרות זאת, את מנת החמצן שלי באותן שנים קשות קיבלתי מהם. תמיד הם הדגישו עד כמה הם מעריכים אותי ואת יכולותיי".
ואז קרה הנס, כפי שבריק הגדיר זאת.
"זה היה בכיתה ח'. הגיע מורה חדש. לא אשכח את שמו בחיים – זליג שושן. באחד המבחנים הוא התרשם מתשובותיי. בפני כל הכיתה הוא אמר מילים, שמעולם לא שמעתי עד לאותו רגע במוסדות החינוך שהייתי בהם: 'איציק, אתה אייזן'. היית צריך לראות את מבטי הזלזול וקולות הלעג שהשמיעו חבריי לכיתה כשהוא אמר זאת. אני הבחנתי בזה היטב. כי לתגובות שלהם הייתה משמעות בעיניי הרבה יותר, מאשר למחמאה של המורה זליג".
אולי זליג אמר את זה כי היה מודע למיקומך בכיתה, אני מגשש ובריק מגיב בחיוך: "תודה שאתה לא נותן קרדיט לתשובות שלי באותו מבחן, אבל כן – אין לי ספק שהוא עשה זאת כדי להעצים אותי. לקחתי את זה איתי לכל מסלול הפיקוד שלי בצה"ל – מה שחוות דעת אחת של מורה, שאין בה תבונה חינוכית, יכולה לעולל מצד אחד, ומה שמחמאה של כמה מילים אל מול הפורום הנכון יכולה לחולל מהצד השני. בעיניי זה היה שיעור פיקודי מהמדרגה הראשונה".
למרות התגובות המזלזלות של התלמידים, בריק טוען בנחרצות ששלוש המילים שאמר עליו זליג בפני הכיתה היו נקודת המפנה של חייו.
"לא, אני ממש לא מגזים", הוסיף בריק כשזיהה את הספקנות שהתפשטה על פניי. "באמת שהקומפלימנט הזה שינה את חיי. באותו יום אמרתי לעצמי: הכל תלוי בי. אם אשקיע – אצליח. מכיוון שזיהיתי בעצמי את חיבתי למספרים ולחשבון, הלכתי לספרייה ושאלתי ספרי הדרכה במקצוע זה. כך התקדמתי הרבה מעבר לרמת הלימוד של כיתתי. בשלב מסוים, המורה למתמטיקה לא יכול היה להתעלם מכך. גם הוא החמיא לי, אבל יותר מזה. יום אחד, במסגרת יום התלמיד או משהו דומה, הוא ביקש שאני אעמוד מול הכיתה ואעביר שיעור במקומו. וכל זה השפיע באופן הדרגתי, אבל עקבי, על מיקומי החברתי בכיתה ובשכבה".
אגב אותה מחנכת שהייתה בת המשק שלך ושלטענתך קעקעה על מצחך את הסטיגמה האיומה בתיכון קיבוץ גת, יצא לך כבוגר לדבר איתה על זה?
"לא. לצערי לא קיימתי איתה שיחה בוגרת על הטעות החינוכית הנוראית שהיא עשתה. אבל תשמע משהו מאוד מעניין: כשהייתי ב-י"ב ולאחר שנודע שמי כמצטיין במתמטיקה, היא פנתה אליי כדי שאעזור לבן שלה, שצעיר ממני בשלוש שנים, במקצוע זה. הסכמתי, בטח שהסכמתי. ולא, היא לא מצאה שום צורך להתנצל בפניי גם לא באותה הזדמנות. ואגב, כנראה שגם הצלחתי בהדרכתי. כי אותו נער שירת לימים כטייס בחיל האוויר…"
# # #
בשירותו הצבאי מילא בריק תפקידי פיקוד רבים, אם כי לא ברצף ("השתחררתי בשנת 1969, עד שהרמטכ"ל רפול איתן קרא לי ב-1980 לחזור לשירות פעיל"). פיקד על אוגדה ועל גיס. הוא הועלה לדרגת אלוף, כשקיבל לידיו את הפיקוד על המכללות הצבאיות. ב-1999 השתחרר סופית מצה"ל וכעשור לאחר מכן מינה אותו שר הביטחון ברק לתפקיד נציב קבילות החיילים; תפקיד אותו מילא כ-10 שנים.
נראה – כך לפחות מזווית הראייה שלי, כמי ששוחח אותו שעות רבות – שתפקיד זה היה פסגת עשייתו והשפעתו על מערכת הביטחון (וזאת מבלי לגמד את פעילותו במלחמת יום הכיפורים, שבגינה הוענק לו עיטור העוז). בריק עצמו לא ממש ממהר לאמץ קביעה זו שלי ("היו לי תפקידים לא פחות חשובים בזמן שירותי"). כך או כך, אין מי שיחלוק על העובדה שבריק יצק סטנדרטים חדשים לתפקיד הנציבות.
"בתחילת דרכי כנציב קבילות החיילים קיבלתי החלטה שאני לא אפעל כפי שפעלו נציבים שקדמו לי", מגולל בריק בהרחבה וניכר בו שהוא נהנה ביותר לשתף את בן שיחו בחלק זה של השיחה. "לא אסתפק בלהיות אומבודסמן (נציב קבילות הציבור). אני לא אהיה המקבילה של כרמלה מנשה, שאסתפק רק בלטפל בתלונה על היעדר מים חמים במקלחות של לוחמים. ואכן 'חפרתי' את הצבא כפי שאף אחד לא חפר לפניי: במהלך כהונתי עברתי פיזית ב-1,600 יחידות צבאיות – ים, אוויר, יבשה. בכל שבוע יצאתי לביקור בשלוש יחידות שונות. כל ביקור כזה נמשך שעות רבות. תחילה כינסתי את החיילים ושמעתי את מה שיש להם לומר. לאחר מכן ישבתי רק עם הסגל לעוד שעתיים של דיונים, פלוס הטמעת תובנות פיקודיות-חינוכיות שצברתי במהלך עשרות שנות חיי ושנות שירותי כלוחם וכמפקד. כך, בין היתר, רכשתי את אמון החיילים והמפקדים. גם כיום, כשאני כבר לא במערכת חמש שנים, אין כמעט יום שאני לא מקבל טלפון ממפקדים בשטח שמדווחים לי על מה שקורה, כולל בשדה הקרב, כי הם יודעים שאני – להבדיל מתרבות השקר שמאפיינת כיום את צה"ל – קנאי לאמת, לא 'דופק חשבון'. ויודע גם לדפוק על השולחן כדי להתריע, למרות שרבים מראשי המערכת הצבאית, כולל רמטכ"לים, לא אוהבים לשמוע את מה שאני אומר".
רגע אחרי שאני מבקש מבריק דוגמאות להמחשת דבריו המאוד נוקבים, לא ניתן לעצור את שטף דבריו המפורטים. מפאת קוצר היריעה, כפי שנהוג לכתוב, נסתפק בדוגמה אחת על קצה המזלג.
"עם סיום תפקידי בנציבות הגשתי דוח מסכם ומפורט של 250 עמודים. לא תאמין מה נכתב שם. בגדול אני יכול לומר לך שבעוד הרמטכ"ל באותה עת, גדי איזנקוט, הצהיר שהוא הקפיץ את צה"ל 40 שנה קדימה, אני הוכחתי שהוא דִרדר את הצבא 100 שנה אחורה".
זו האשמה מאוד קשה, אני עוצר את שטף תוכחתו. "להפך. עוד עשיתי לו הנחות. הוא הפך את הצבא לצבא קטן, קיצץ בתקנים שהם ממש קריטיים, פגע במשרתי הקבע, וכפועל יוצא גרם לעזיבת רבים מהם; כך גם לגבי אורך שירות הסדירים. והנזקים הם פשוט איומים – לא רק כפי שזה מתגלה בהיעדר כוח אדם כיום במלחמה, אלא אפילו בשמירת תחמושת צה"לית, שנבזזת ע"י בני הדודים ששולטים במרחב, רק כי אין מי שישמור על אותה תחמושת. ועוד לא נגענו בהפרטת הלוגיסטיקה והמודל הצעיר של הפיקוד ועוד ועוד. בשורה התחתונה: אני את הביקורת שלי השמעתי בקול רם בכל מקום אפשרי, אבל לצערי כמעט ולא יישמו דבר מכל מה שהתרעתי. ואת הפירות הבאושים האלה כולנו אוכלים עד היום הזה ממש, בעיקר במהלך המלחמה".
עם כל הכבוד לתכנים הרבים שיצקת לתפקיד הנציבות, מכוח מה עשית את זה, אני שואל אותו. האם לא חרגת מהגדרת תפקידך? ובריק ממהר להשיב: "אתה מדבר בערך כמו שאיזנקוט טען כלפיי, בישיבה שהייתה בלשכתו של שר הביטחון ליברמן: 'אתה חורג מסמכותך'; 'אתה לא המבקר של מערכת הביטחון'. ועל כך השבתי לו: ראשית, המחוקק לא תחם את גבולות הגזרה של תפקיד הנציבות. אז אם אין איסור, מדוע אסור לי? ושנית, נגיד שחרגתי, לא מעניין אותך לשמוע היכן התקלות, כדי להתנפל עליהן ולתקן אותן? ואגב ליברמן, לזכותו ייאמר, גיבה אותי באותו ויכוח".
"גדי איזנקוט דרדר את הצבא והיום אנחנו משלמים על כך". בריק בסלון ביתו (צילום: דוד חרמץ)
# # #
אתה יודע, אמרתי לו, אתה מדבר הרבה על כך שצריך לומר את האמת. תמיד, בהחלטיות, בקול רם – לא משנה מה תהיינה התוצאות וההשלכות לכך. במילים אחרות לא לדפוק חשבון. זה אפילו המסר שהעברת בשם הספר הביוגרפי שכתבת ('בריק. לוחם ללא פשרות', הוצאת ניב). אלא ששם אתה מביא סיפור מעניין. קיצורו: בתקופת הטירונות שלך בשריון כינס המג"ד את כל טירוני הגדוד ומנה את מעלות הטנקים שלכם, הצנטוריונים, אותם הוא הגדיר כ"טובים בעולם". כשהגיע שלב השאלות, קם אחד הטירונים והביע באוזני המג"ד את החסרונות שאתם מכירים בטנק מניסיונכם בו. המג"ד רתח. הוא היסה בזעם את החייל ואמר לו שמי שלא מאמין בטנק האיכותי ביותר בתולדות השריון, לא זכאי לשרת בו והורה לו במיידי ללכת למטבח – שם יהיה מקומו מכאן ואילך. בספר אתה כותב שהחייל האמיץ ביטא את האמת של כל החיילים, אלא שגם כשהוא הוענש, איש מכם לא העז למחות על כך. כולל גם לא אתה.
האם יכול להיות, שאלתי אותו, שרק כשהגעת לדרגת אלוף העזת לומר את האמת שלך, ללא מורא. מתוך חשש, שאחרת לא תגיע לתפקידים ולדרגות שהגעת אליהם.
ניכר בבריק שלא לגמרי אהב את השאלה, ולמרות זאת טון דיבורו נותר החלטי ונחרץ, כהרגלו: "ממש ממש לא! תמיד אמרתי את מה שאני חושב. אי אפשר להביא אירוע נקודתי מהטירונות וללמוד ממנו על דרך התנהלותי לאורך כל השירות שלי. אבל אם אתה מציף את הסיפור הזה, דע לך שהוא נצרב עמוק בתודעתי והוא ליווה אותי לאורך כל תפקידיי בצבא וגם בנציבות. ככה לא אמור להתנהג מפקד. זה היה כישלון פיקודי מהמעלה הראשונה של אותו מג"ד".
אם כבר מדברים על דבקות באמת ויראת הדרגים הממונים מהדרגים הממנים מה דעתך, שאלתי אותו, על הטענה כי המערכת הצבאית מסננת בכירים לפי השקפת עולם; בעיקר במעבר בין דרגות תא"ל לאלוף. המהדרים אף טוענים שהנקז להגעה לחברות בפורום מטכ"ל, עובר דרך חותמת הכשרות של קרן וקסנר.
"תראה", ענה בריק לאחר שלקח לעצמו כמה שניות נדירות של פאוזה, לפני שירה את תשובתו. "אכן יש דפוס, אבל אתה לא מדייק לגמרי באפיון הדפוס הזה. היום, אם אתה שואל אותי, כדי שתתקדם בצבא – בוודאי בתפקידי קצה – לא מספיק שתהיה טוב ומקצועי, אתה צריך להיות עם הקשרים הנכונים. שתחשוב בדרך החשיבה של הקבוצה שתקדם אותך".
דרך חשיבה צבאית או דרך חשיבה פוליטית, אני שואל.
"גם וגם", הוא עונה. "זה גם לא מקרי שרמטכ"לים צנחנים ימנו יותר אנשי צנחנים".
אני מבקש לחדד, התעקשתי לחפור, כשאתה אומר "גם וגם", אתה מתכוון לסינון לפי 'פוליטיקה צבאית – קליקה של אדומים (צנחנים) אל מול קליקה של שחורים (שריון) או אשכרה גם סינון שהוא על פי זהות פוליטית של ימין מול שמאל?
"לצערי לפי מה שמסתמן היום התשובה חיובית – יש לזה גם היבטים פוליטיים. וזה מאוד מאוד מצער. אבל תבין, זה חלק ממארג של השקפת עולם. זה לא מצטמצם רק לימין מול שמאל. בוא ניקח לדוגמה משהו שהיה לאחרונה מאוד בכותרות – הוצאתו מהצבא של תא"ל עופר וינטר. תקשיב לי טוב: אני יכול להתחייב בפניך, שאם הוא היה אלוף פיקוד דרום ב-7 באוקטובר, התוצאות היו שונות מן הקצה אל הקצה. ב-06:30 החיילים שלו היו ערוכים לתת מענה. ואני אגב סבור שהמתקפה החלה עוד לפני 6:30 בבוקר.
"אתה שואל איך אני בטוח לגבי אופן התפקוד של וינטר? כי אני מכיר את הבחור הזה מקרוב והוא תמיד הרשים אותי לטובה. מצד אחד הוא סוס דוהר; מצד שני זהיר ומקפיד על נהלים. ראיתי את התפקוד שלו כשהיה מפקד הגזרה הצפונית בעזה. נדהמתי מהגישה שלו והירידה עד לאחרון החיילים, כדי ללמוד מהם. לא ניתן היה שלא לראות את הכבוד והחשיבות שהוא נתן לשיח הזה. ולכן ברור לי שהוא לא היה מזלזל במה שאומרות התצפיתניות. או, לא. ממש לא. אל מול נתוני המודיעין הוא היה מגייס עוד כוחות. שלא לדבר על ההקפדה של 'כוננות עם שחר', שזה היה מאסט מבחינתו. כל תמונת ה-7 באוקטובר הייתה נראית אחרת, אם הוא היה ממונה על הגזרה".
שים את האצבע על למה ויתרו עליו, אני מתעקש – בגלל הכיפה? הדעות? הסכין בין השניים?
"בגלל שילוב של כל אלה, ועוד: הוא עִצבן אנשים עם פקודת קרב שהכניס בה את אלוהים. אבל זה לא מתחיל ונגמר שם. הוא איש שאומר את האמת, גם אם היא מנוגדת לקו של המערכת, והמערכת לא אוהבת אנשים כאלה. הוא לא חלק מהקליקה; לא חלק מהשקפת העולם – לא רק הפוליטית, אלא גם הצבאית – וברוח הלחימה שלו הוא גם מוציא אותם לא טוב בהיבט הציבורי, בהשוואה אליו. בקיצור עבורם הוא טראבל-מייקר אחד גדול.
"גדי איזנקוט רצה כבר להעיף אותו עוד בתקופתו כרמטכ"ל, אלא שהוא לא הספיק ולכן 'רק' תקע אותו. כוכבי, לזכותו ייאמר, חשב אחרת ונתן לו לפקד על אוגדה 98 ו-וינטר עשה את זה מצוין. אבל אז הגורל התאכזר אליו. גנץ, שכמו איזנקוט לא ממש סובל את וינטר, מינה את הרצי הלוי ושניהם (גנץ ואיזנקוט) להערכתי פעלו מאחורי הקלעים כדי שהרצי יראה לו את הדרך החוצה".
אם כך עובד פס הייצור, אני מעיר, הרי שמדובר על לופ אין-סופי. לא משנה כמה צוערים בעלי השקפה שונה יסיימו את בה"ד-1, בסוף – במעבר שבין תא"ל לאלוף – יהיה מי שיראה להם את הדרך החוצה.
"וכדי שזה ייפסק חייבים לאמץ את מה שמבקר המדינה לינדנשטראוס אמר כבר לפני קרוב ל-20 שנה, שצריכה להיות ועדה בלתי תלויה, שתהיה מגוונת בהשקפות, ושתבחר את אלופי צה"ל. כמובן שהמערכת הצבאית לא אפשרה לזה, עד כה, להתבצע".
# # #
בריק ואשתו, הגר, מתגוררים בבית צמוד קרקע בשכונה שקטה בחדרה. בית שרחוק מלהיות נובו-רישי. מפלס אחד (שמשתרע על 120 מ"ר), אווירה כפרית, מראה כפרי, שטח אדמה גדול יחסית (700 מ"ר) ובו נטועים עצי פרי ונוי בני עשרות רבות של שנים, שמתנשאים לגובה רב ביותר. "זו באמת הייתה אחת הסיבות שבחרנו את הבית הזה – המראה המרשים הזה של העצים", אומר בריק.
אין מה לעשות. כנראה כשקיבוצניק ואשתו – שהיא, כמוהו, בת קיבוץ של השומר הצעיר – גם כשהם עוזבים את כור מחצבתם ועוברים תהליך של אורבניזציה ובורגניזציה, עדיין מחוברים לתבנית נוף ילדותם. אבל סיפור רכישת הבית הוא הרבה יותר מעניין וגם מלמד על בריק. מה גם שכבר הבטחנו לכם בתחילת הכתבה, לספר סיפור זה.
ב-1982 כשבריק היה אל"מ, פיקד על חטיבה 14 ושירת בצפון, הוא ביקש לקצר טווחים למשפחתו והתעניין ברכישת בית. חברה עִדכנה אותו שבית כפרי בחדרה עומד להימכר במחיר מציאה. קשישה בת למעלה מ-80 בִקשה לעבור לדיור מוגן ונאלצה, לשם כך, למכור את ביתה. בריק הגיע והתלהב, למרות שהבית היה פיצפון – כ-60 מ"ר בנוי. מחיר הבית – 60 אלף דולר – היה נשמע חלומי. מיהר בריק לחתום על זכרון דברים, בו הכניסה הקשישה סעיף הקונס את המתחרט ב-15 אלף דולר. לא סתם היא עשתה זאת.
לאחר החתימה על זכרון הדברים פנה בריק לעירייה, כדי לברר כיצד יוכל להרחיב את הבית; שכן, לך תגדל שלושה ילדים ב-60 מ"ר. הפקידה הרלוונטית נעצה עיניים נדהמות בקצין הצעיר: "מה? אתה קנית את הבית הזה מבלי להגיע אליי תחילה? לא ניתן להגדיל את שטח הבית, שכן לפי התוכניות חלק מהמגרש אמור להיות מופקע לטובת כביש. אתה לא נראה אידיוט, אבל כנראה שזה מה שאתה. יש לך מושג כמה אנשים לא רכשו את הבית לאחר שהגיעו אליי?!…"
בריק הנסער יצא מחדרה אבל וחפוי ראש. במורד המדרגות, בדרך אל מחוץ לבניין, הוא עצר, חשב לרגע והסתובב. הפעם הוא שעט אל עבר חדרו של ראש העירייה דאז, יחיאל כהנא.
הוא התפרץ לחדרו של ראש העירייה, שנדהם ממראה אל"מ לבוש במדי ב' שניצב מולו, ללא כל התראה מוקדמת. בריק שיתף אותו בפרטי האירוע.
"מה אתה מצפה ממני שאעשה", אמר ראש העירייה הנבוך והנדהם.
"שתבטל את הכביש המתוכנן, שגם אין בו כל היגיון", ענה בריק.
למזלו של בריק מי שישב עם ראש העירייה באותה עת היה גם מהנדס העירייה, שהיה קשוב יותר מראש העירייה לבקשתו יוצאת הדופן של האל"מ. סופו של סיפור – He did it. הכביש בוטל. "אתה מבין", מסכם בריק באוזניי, כשעל פניו מרוח חיוך השמור לחתול הניצב לבדו אל מול צלחת גדושה של שמנת, "שבאותו רגע לא רק הצלתי את חיי, שכן לצורך העסקה נאלצתי לקחת הלוואות מטורפות, אלא גם עשיתי את עסקת חיי. משום שהזקנה, שהייתה לחוצה לכסף, הורידה את מחיר הבית בעשרות אלפי דולרים רבים, אל מול מחיר השוק הריאלי…"
הגר ויצחק בריק הביאו לעולם שלושה ילדים: ליאור, טל (46) ומיכל (41). עם השנים נוספו להם כבונוס שבעה נכדים. בנם בכורם, ליאור ז"ל, היה צריך להיות היום בן 48, אך הוא מצא את מותו בנסיבות מאוד טראגיות.
"ליאור היה צמא ידע כבר מילדותו. הִרבה לקרוא ספרים", משתף אביו בכאב. "לאחר השחרור הצבאי הוא התעניין בשבטים נידחים ובחקר התודעה האנושית. יום אחד הוא קרא ספר על אינדיאנים, שנוהגים לטבול בתה שלהם צמח קוצני בשם דטורה, מה שגורם להם לחוות התעלות רוחנית עילאית. המידע הזה סיקרן את ליאור שלי, והוא חיפש אחר אותו צמח. אלא שבמקום את העלים, הוא קיבל לידיו את זרעיו השחורים והרעילים של הצמח; מה שהוביל לכוס התרעלה שלו וכמה ימים מאוחר יותר למותו".
# # #
במלחמת יום הכיפורים שימש בריק כמפקד פלוגה בגדוד 113 .הכוח בפיקודו נקלע למארב קומנדומצרי. בריק נפגע מרשף של טיל נ"ט ונכווה בפניו. על אף הפציעה המשמעותית המשיך לפקד על הטנק ויחד עם חבריו השמיד את פלוגת הקומנדו. ב-8 באוקטובר 1973 השתתף עם יחידתו במתקפת הנגד הכושלת של צה"ל. לאחר הנסיגה ארגן מספר טנקים וחזר להסתער, כדי לחלץ נפגעים וטנקים. בקרב הם פגעו ב-25 טנקים ועצרו את התקדמות הכוחות המצריים. בהמשך הלחימה השתתף בצליחת התעלה. הוא סיים את המלחמה, לאחר שהחליף שבעה טנקים ונותר אחד מהלוחמים הכשירים הבודדים מגדודו, שמנה יותר מ-200 איש לפני הקרבות. על מעשיו אלה הוענק לו עיטור העוז.
למי שלא יודע עיטור העוז הוא בתכל'ס תיבת עץ שבתוכה יש קלף, עליו מודפסים נימוקי העיטור למקבלו. ובתוספת – סוג של מדליון. ולמה אנחנו מתעכבים על פריטים שוליים אלה? כי בריק משתף שתיבת העץ הזו והמדליון היו חשובים מאוד לאמו, שביקשה מבנה שיפקיד אותם בידיה. בריק נעתר ונפרד לשנים רבות מאותם פריטים.
"אתה יודע מה מצחיק", שואל אותי בריק רטורית כשעיניו מפליגות אל נקודה רחוקה בחדר, "שכשקיבלתי דרגות אלוף, אימא שלי הפתיעה אותי בתגובה הקצת פושרת שלה. 'בשביל מה אתה צריך את זה, הרי אתה כבר קצין..', אמרה לי. בשבילה סיום בה"ד-1 וקבלת דרגת סג"מ בהחלט הספיקו. אבל עיטור העוז היה בשבילה משהו אחר לגמרי. ואת זה הבנתי עד הסוף, רק לאחר שהיא נפטרה לפני כעשור, בגיל 90.
"לאחר מותה הגעתי לבית שלה בקיבוץ, כדי לפנות דברים. כמובן שעמד מול עיניי גם הרצון לקחת את תיבת עיטור העוז אל הבית שלי, אחרי 42 השנים שהוא היה אצל אמי. הפכתי את הבית ולא מצאתי את עיטור העוז. פשוט לא מצאתי. מתוך ייאוש התחלתי לחפש במקומות 'לא הגיוניים'. אחד כזה היה בחלק נסתר ואפל בחדר הארונות. אצבעותיי המגששות נתקלו במשהו. משכתי אליי חפץ עטוף בבד. הורדתי את הבד ומתחתיו נתקלתי בשכבת בד נוספת. ואחריה עוד שכבה. ואז החלו להתגלות שכבות של ניירות וניילונים – אל תשאל. ממש כמו משחק הילדים 'חבילה עוברת'. בסוף התגלה עיטור העוז. שמע, אני לא אדם שבוכה כל כך מהר. באמת שלא. אבל באותו רגע פרצתי בבכי. לא בגלל שמצאתי את עיטור העוז, אלא משום שבאותו רגע הבנתי עד כמה היה חשוב העיטור הזה עבור אימא שלי. העטיפות האלה היו החיבוקים האחרונים שקיבלתי מאמי – לאחר מותה".
רשת Laline משיקה קולקציה חדשה, אופנתית ומעוררת השראה של מוצרי אווירה וטקסטיל. הקולקציה החדשה, מתאפיינת בפלטת צבעים חמימה של כחול, בז', סגול ולבן, מזמינה אתכם להוסיף נופך של רוגע ופינוק לחיי היומיום.הניחוחות של מוצרי האווירה (מפיצי הריח ונרות) מתבססים על ויולט, אלמוג, פצ'ולי וונילה, רוזמרין, תאנה, אקליפטוס, מנדרין ועוד.הקולקציה כוללת מגוון פריטים איכותיים ואופנתיים, ביניהם: תיק צד אופנתי: לשאת את כל החפצים האישיים בצורה נוחה ואסתטית,כובע באקט אופנתי בדוגמת משבצות ועוד.
מותג השיער fifi של הדוגמנית הבינלאומית עדן פינס משיק סדרת מוצרים חדשים לשיער. עם אביזרים כמו קליפסים מעוצבים בגדלים שונים, סקראנצ׳י עם גומיית ספירלה פנימית בצבעים שונים, גומיות ספירלה משובחות, גומיות חזקות ועמידות במיוחד וגומיות חזקות ואלסטיות. המוצרים יגיעו במארזים שונים, בודדים או בסטים ובגדלים שונים כך שיוכלו להתאים לכל סוגי השיער.
מותג האיפור הבינלאומי L’OREAL PARIS (לוריאל פריז) משיק לראשונה ספריי מקבע המתייבש באופן מידי,ועמיד עד 36 שעות. ה"סטינג ספריי" (SETTING SPRAY) לקיבוע איפור, משמר את המראה הרענן המתקבל מיד לאחר ההתזה, עמיד לכל שעות היום (עד 36 שעות), עמיד במים וזיעה ובכל מזג אוויר.
לאור הצלחת הסדרה לגבר שהושקה לאחרונה, חברת ד"ר פישר מרחיבה את המגוון תחת סדרת אפקטיב קר MEN הכוללת מוצרי רחצה וטיפוח לגבר, ומשיקה את הפריט המוביל בסדרה, שמפו ותחליב רחצה 3 ב- 1 לגוף, לפנים ולשיער, גם באריזת TO-GO מוקטנת. האריזה החדשה אידיאלית לשימוש מחוץ לבית בחדר כושר ולנסיעות, קלה לנשיאה ומתאימה לכל תיק.
מותג האיפור הבינלאומי IL MAKIAGE משיק את קרם העיניים המתקדם בסדרת מוצרי הטיפוח והאנטי אייג'ינג: POWER REWIND. קרם עיניים להפחתת נפיחות ולחידוש מראה העור.הקרם החדשני מבוסס על פורמולה פורצת דרך, המאפשרת להוריד באופן מידי את הנפיחות מתחת לעיניים, להבהיר כהויות ולהפחית את מראה הקמטוטים סביב העיניים, לפחות עד 7 שעות, במרקם קליל המתייבש בקלות. לשימוש בבוקר, על עור נקי.
סדרת Acnil מציגה מוצרים טיפוליים ללא מרשם רופא שפותחו במיוחד לטיפול בעור שמן ובעייתי ובפצעונים. מוצרי Acnil מנקים ביסודיות את נקבוביות העור, ממיסים ומסירים עודפי שומן, מעכבים את התרבות החיידקים, מפחיתים אדמומיות ומעניקים לעור מראה בריא.מוצרי Acnil מכילים קומפלקס פטנט טיפולי חדשני המכיל מרכיבים טבעיים ונקרא קומפלקס הפטנט Ac.NetTM. הקומפלקס פותח בשיתוף רופאים ומומחים.
פינוק מותג הרחצה משיק מהדורה מיוחדת, שמשלבת בין מוזיקה ישראלית לבין עיצוב ויזואלי ייחודי לכל בקבוק, שיחד מספקים חווית מקלחת מהנה במיוחד. השמפו, המרכך ותחליב הרחצה הקלאסיים של פינוק יוצעו במהדורה צבעונית מהרגיל, שמשלבת בין אריזות בעיצובים ייחודיים לכל בקבוק, שיודפסו בטכנולוגיה מתקדמת, בהתאמה לסוגים שונים של מוזיקה ישראלית ולפלייליסטים ייעודיים כך שכל אחת ואחד יוכלו לבחור את סגנון המוזיקה האהוב עליהם, לסרוק QR שיוביל לפלייליסט של מוזיקה מאותו סגנון ולהנות מהשירים במקלחת או בכל מקום שירצו.
TRESemmé, מותג עיצוב השיער הגלובלי, גאה להכריז על השקת סדרת המרככים המרוכזים החדשנית שלה בישראל. הסדרה החדשה מציעה לצרכניות חוויית טיפוח שיער המעניקה טיפול עוצמתי בתוך דקה אחת בלבד.במסגרת ההשקה, יוצעו שלושה מוצרים חדשים המצטרפים ומשלימים את הסדרות הקיימות של המותג.
מותג המשקאות הפופולרי Fanta מבית קוקה-קולה, משיק מהדורה ססגונית ונוסטלגית עם עיצוב חדש, בהשראת סדרת משחקי המחשב פקמן, הזכורה לטובה משנות ה-80 הצבעוניות. סדרת הפחיות הנוסטלגית תושק במהדורה מוגבלת, ותכלול את ארבעת הטעמים המוכרים: ענבים, תות, אורנג' וטעם אקזוטי. על גבי הפחיות יוטבע קוד QR אותו יוכלו לסרוק הצרכנים ולהגיע לחנות האפליקציות להורדת משחק פקמן ייחודי בעיצוב של Fanta.
לקראת החגים, הסתיו ותקופות של אירוח ביתי, ועל מנת להפוך את חווית המרק לכיפית לאכילה אסם-נסטלה מחזירה למדפים שתי מהדורות ייחודיות ואהובות ,שקדי מרק מקמח מלא המכילים 30% קמח מלא,ושקדי מרק בצורת מקלונים פריכים וקראנצ'ים.
אסם-נסטלה מרחיבה את מותג פתיבר בעולם העוגיות עם מוצר חדש: פתיבר קוקיז –עוגייה חדשה נימוחה ופריכה בשלושה טעמים מובילים שתתאים בול לצד התה, הקפה, או כמשהו מתוק במהלך היום: פתיבר קוקיז בטעם חמאה, פתיבר קוקיז בטעם קרמל ופתיבר קוקיז בטעם שוקו.
הבירות הבלגיות האיכותיות "הוגרדן" ו"לף" מבית AB InBev משיקות מארזים חגיגיים חדשים לקראת עונת החגים. המארזים מציעים לצרכן הישראלי הזדמנות לטעום מהמסורת הבלגית העשירה, לשדרג את הארוחות המשפחתיות עם טעמים בינלאומיים איכותיים או להעניק כמתנה מקורית לחברים חובבי בירה.מארז בירה הוגרדן (4 בקבוקים + כוס ממותגת במתנה) המארז כולל: 4 בקבוקי בירת חיטה (330 מ"ל כל אחד), לצד מתנה ייחודית: הכוס האייקונית והממותגת בצורת משושה, שנוצרה בהשראת צנצנות הריבה שמהן נהגו תושבי הכפר הוגרדן לשתות בירה.
מארז בירה לף בלונד (4 בקבוקים + כוס ממותגת במתנה) המארז כולל: 4 בקבוקי בירת מנזרים בלגית (330 מ"ל כל אחד), לצד מתנה ייחודית: הגביע הייחודי הממותג לחוויית הטעם המושלם.
קפה טורקי, מבית קפה עלית של שטראוס, מציגים את 'טורקי 'BOX – שולחן שטח נייד המשלב עיצוב ייחודי עם פונקציונליות מקסימלית, המיועד לאוהבי השטח ולמילואימניקים המחפשים חוויית קפה מושלמת גם בתנאי שטח. במהדורה מוגבלת. הקופסה כוללת שלוש שקיות קפה טורקי, ארבע כוסות עם חבק סיליקון אדום, וכפית רב-שימושית המשמשת גם כתופסן לסגירה חוזרת של שקיות הקפה, לשמירה על טריות. עמידות המוצר מאפשרת להשאיר אותו ברכב, כך שהוא תמיד זמין ומוכן לחוויית קפה איכותית.
"תלמה", מובילת שוק דגני הבוקר בישראל, פועלת זה שנים לקדם בוקר טוב יותר ולכן טבעי שכעת היא נכנסת לקטגוריה ומשיקה את סדרת Oats&More: דייסות שיבולת שועל להכנה מהירה וקלה במיוחד ולראשונה עם תוספות מפנקות- בסדרה הטעמים הבאים: שוקולד מריר וצ'יה | צ'יה, תפוח וקינמון |חמוציות וצ'יה.
המותג הקולינרי 'מאסטר שף' משיק תערובת חדשה לסלט: מיקסלט בתיבול ים תיכוני.מדובר בתערובת עשירה של גרעינים, אגוזים וקטניות בתיבול ים תיכוני, המגיעה באריזת זיפר נוחה לשימוש ששומרת על הטריות.ניתן להשתמש כתוספת למגוון סלטים וגם כנשנוש בריא.
יקבי ברקן מרחיבים את פורטפוליו יינות הייבוא ומצרפים את המותג האיטלקי, פרוסקו יוקרתי מבית BOTTEGA. בסדרה Bottega Gold פרוסקו לבן ואייקוני, תוצר של תשוקה איטלקית לייצור יין איכותי ומוקפד. הענבים גדלים במדרונות התלולים של הרי טרביזו, עוברים טיפול וקטיף ידני מוקפד. החוויה היא של יין מבעבע באיכות הגבוהה ביותר הארוז בבקבוק יוקרתי ובעל אופי.
