
למזלו של רוני לוי, יש מאמן אחד שהצליח לייצר מאזן גרוע אף יותר מזה שיש למכבי חיפה היום. רגע לפני המשחק הערב (שני, 20:55) מול הפועל תל אביב, בדקנו את רבע המאה האחרונה וניסינו להשוות את הפתיחות הכי גרועות, בעונות הכי חשוכות של המועדון. מסתבר, ששפיגל לא היה כזה נורא
You will never walk alone. המשפט המפורסם משירם של גארי והפייסמייקרס, שהפך להיות מזוהה עם אוהדי ליברפול בשנות ה-60, הפך במרוצת השנים לחוזה הבלתי כתוב שבין כל אוהד כדורגל ברחבי הגלובוס לקבוצתו. כאן על הכרמל, למרות שעוד עונה הולכת לשום מקום (החמישית במספר!), מיישמים אוהדי מכבי חיפה את המשפט עד תום, ועומדים מאחורי ההבטחה הכמעט קדושה הזו, שבה נשבעו לא לנטוש ויהי מה.

התמונה המצטיירת, הופכת לדיסוננס שנראה כי קשה יותר ויותר לגשר עליו ככל שהזמן חולף. הקהל הירוק שובר שיאי צופים עם ממוצע של למעלה מ-23 אלף צופים למשחק בית אשתקד ולמעלה מ-18 אלף מנויים העונה. הקבוצה לעומת זאת, כאילו מנסה בכוח לשבור כל שיא שלילי אפשרי בתולדות המועדון.
והאמנם כך הדבר? ובכן, בעידן הנוכחי, בו לתקשורת מעורבות בלתי נגמרת, לאוהדים יש כוח לשנות סדרי עולם וסכומי הכסף רק גדלים, יש תחושה בה כל הפסד שווה ערך לאסון, וסף התהום נראה קרוב מתמיד.
לכן מעניין ללכת אחורה. מכבי חיפה של העונה, לאחר עשרה מחזורים, ניצבת מתחת לקו האדום (משל שיש את מכבי נתניה) עם שני ניצחונות, שלוש תוצאות תיקו וחמישה הפסדים. מאזן תשע הנקודות של הירוקים, הוא איום ונורא וננסה להבין האם באמת הגענו לנקודת השפל הגדולה ברבע המאה האחרונה, לפחות ברצף הקיים?
לפני כן, יש פרמטר שחשוב להזכיר, וזו תהיה נקודת ההתחלה. יעקב שחר. מכבי חיפה ידעה בעברה טעמו של כישלון מהו, וחוותה על בשרה ירידות ליגה בשנות השישים והשבעים ומנגד, נגעה בתהילה עם האליפויות הראשונות בשנות השמונים. ועדיין, תקופתו של שחר סימנה את קפיצת המדרגה המיוחלת והפיכתו של המועדון לכוח העולה והמוביל בכדורגל הישראלי. לכן ננסה לחזור לעונות מפתח ב-25 השנים האחרונות, עונות שזכורות וחקוקות לכל אוהד חיפאי (או שלא, לוי עד כמה מוצלחת יכולת ההדחקה שלו לאירועים פחות סימפטיים).

אפטר דאבל
עונת 92\91: הימים, ימי פוסט הדאבל הראשון והאחרון של המועדון, ימים בהם הקישור הירוק בהנהגתם של טל בנין, ראובן עטר ואייל ברקוביץ' הצעירים נראה מבטיח מתמיד והאופוריה בשיאה העונה נפתחה ברגל ימין עם ניצחון חוץ על בני יהודה ואחד נוסף על הפועל ירושלים בבית. אבל אז החלה ההידרדרות. מכבי צוברת חמישה הפסדים עד מחזור העשירי ומגיעה לנקודה המקבילה בה אנחנו נמצאים כעת עם 13 נקודות בלבד. מספרים אליהם לא היו רגילים אליהם במכבי חיפה באותה שנה. עם כל כמה שהעונה ההיא נראתה גרועה, היא עדיין לא עומדת בסטנדרטיים המביכים של העונה הנוכחית.
סוף עידן שפיגל
רוב אוהדי מכבי חיפה, זוכרים את גיורא שפיגל בשני אופנים. האחד: שפיגל המנג'ר של הקבוצה המושלמת של 93/94. והשני: שפיגל המנג'ר שהתרסק ככל שעברו השנים והוא המשיך להחזיק בתפקיד. ההתרסקות שלו, כך מסתבר, לא התקרבה לרסיסי מכבי חיפה שפזורים כיום על הרצפה. בעונתו הלפני האחרונה שפיגל התחיל את הליגה בעשרת המחזורים הראשונים עם ארבעה ניצחונות, שלושה הפסדים ושלוש תוצאות תיקו. ובעונה האחרונה שלו, שהיתה השפל הגדול ביותר של שנות ה-90, הוא השיג אפילו תוצאות טובות מאלו עם חמישה ניצחונות ושני הפסדים, כשהוא צובר פי 2 נקודות ממה שיש לקבוצה הנוכחית, אותה מדריך מי שהיה אז שחקן בקבוצה שלו. במילים אחרות, אם חשבתם שהשד של שפיגל היה נורא, אתם יכולים להסתכל על התקופה הנוכחית ולהבין שאתם טועים.

הימים הפחות יפים של רוני
אחרי שש עונות מופלאות, שכללו חמש אליפויות וקמפיין בלתי נשכח בליגת האלופות, מכבי חיפה ורוני לוי הגיעו לשתי עונות הרבה פחות מוצלחות. המאמן הירוק דאז (ודה היום), היה אחרי שלוש עונות רצופות שהסתיימו בצלחת והתחיל את העונה הזאת עם קמפיין אירופי מדהים, הן במוקדמות של ליגת האלופות מול ליברפול (שהגיעה באותה עונה עד לגמר הצ'מפיונס) ולאחר מכן בשלב הבתים של הליגה האירופית וההעפלה לשמינית הגמר. ולמרות זאת הליגה נראתה אז רעה מאוד מבחינתו. בשתי עונותיו האחרונות בקדנציה ההיא, השיג רוני לוי בעשרת המחזורים הראשונים 16 נקודות. מאזן חלומי עבור לוי של הקדנציה הזאת.
חשוך פה

כפי שאמרנו בתחילת הדברים, מכבי חיפה נכנסה לתקופה של חמש עונות בהן היא מתרסקת פעם אחר פעם. זה התחיל בעונה האחרונה של אלישע לוי במועדון, שלאחר שלוש עונות יפות, הגיע בעונה הרביעית למאזן עלוב של 15 נקודות בלבד בעשרת המחזורים הראשונים. וזה המשיך במפח הנפש הגדול ביותר ברבע המאה הזאת, תחת שרביטו של ראובן עטר. המאמן, היה מלך האוהדים, השיג בתשעת המחזורים בהם הספיק לאמן, מאזן מחריד של שבע נקודות בלבד, כשבמחזור העשירי, עם מאמן חדש (אריק בנאדו) על הקווים, הקבוצה צוברת נקודה נוספת וסוגרת עשרה מחזורים עם שמונה נקודות עלובות ביותר.
בעונה שלאחר מכן, אותו בנאדו גם לא נחל הצלחה והשיג 14 נקודות בלבד בעשרת המחזורים הראשונים שלו. ובעונה החולפת, הראשונה של הקבוצה בהיכל הכדרגל של סמי עופר, אלכסנדר סטנוייביץ', התרסק והשיג 12 נקודות בלבד כשהוא מנצח ארבעה משחקים ומפסיד שישה!
ואם כבר אנחנו נמצאים בחושך, נחזור להווה, לעונה הנוכחית. שוב אנחנו סופרים עשרה משחקים מאכזבים, ששוב מספיקים לנו לדעת שמהעונה הזאת, לא ייצא כלום. ההיסטוריה נוטה לחזור על עצמה, ולנו נותר לקוות שמשהו בתסריט הנוכחי ישתנה לטובה ויהפוך את הקערה על פיה. בכל אופן, גם במקרים כאלה, נשאר לאוהדי מכבי חיפה להוכיח עד כמה מקסים ה-you will never walk alone שהם זורמים לפיו.