המנהיגות הערבית הישראלית נבחרה ע"י הציבור הערבי אשר שם את מבטחו בנציגיו על מנת לדאוג לאינטרסים שלהם, ובנוסף להביע ולהשמיע מחאות או לפעול פעילות יזומה בכל עניין הקשור לעולם הערבי, על אחת כמה וכמה כאשר מבוצעים בו זוועות ורצח עם.
בפועל המנהיגות הערבית שלנו בגדה וממשיכה לבגוד בציבור בוחריה, באמון שקיבלו מהם ופציפיות שלשמם נבחרו. אני כערביה מטיחה אשמה גורפת גם בציבור הערבי בארץ על שתיקתו הרועמת נוכח הזוועות והטבח שמחוללות הפלנגות של משפחת אסד בעם הסורי שיצא לרחובות בדרישה לדמוקרטיה ורצחנותו הבלתי נתפסת והלא אנושית של ארגון דאע"ש.
הציבור הערבי נמצא בצד הנכון, הדמוקרטי וההומאני שמבין שבפני הערבים עומדת הברירה להצטרף לעולם הנאור או להישאר בימי הביניים שבהם שליטים עושים במדינה כאילו הייתה חלקה פרטית שלהם.
הבעיה היא במנהיגות הערבית או לפחות בחלקה הגדול אשר מונחית ע"י מניעים אישיים, אלה המנהיגים שהתחנפו לאסד האב, בשאר הבן ואפילו הגיעו עד טריפולי עם דברי חנופה לרודן קדאפי.
אלה מנהיגים שפעם הם בצד אחד ופעם בצד השני, תלוי במשחקי הכבוד.
מנהיגים אלה הם המכשול בפני מתן ביטוי רציני והולם לציבור הערבי ורצונותיו. לא ניתן לצפות ממנהיגות זו לשום מעשה אמיץ כי הם שבויים בשיח צר וחד כיווני המלא ביקורת (מוצדקת לפעמים) כלפי מדיניות ישראל ומעשיה הנובעים מן הכיבוש ואף מילה על ביקורת עצמית, של ביקורת ערבית, של יושר ותעוזה להביט בקורבנות המלחמה בסוריה לערופי הראש של דאע"ש בעיניים, לצרוח או להשפיל מבט…
לאן תוכלו להוליך את השתיקה הזו שישאלו אותכם ילדיכם ונכדיכם, מה עשיתם כמנהיגים?
איך אפשר לדבר על דיכוי, אפליה, על הרס בתים ועל נישול אדמות בהקשר מקומי ובצדק – ולא לצעוק את זעקתם של הקורבנות בסוריה, בעירק ובכל מקום שמתבצע בו רצח עם ערבי??
זוהי מנהיגות עם מוסר כפול ואני מתביישת שאלה הם נציגיי.
הארגונים הג'יהאדיסטים ובראשם דאע"ש חרטו על דגלם בשם הדת המוסלמית אשר עוותה לחלוטין ואשר אין פרשנותם לקוראן לבין האיסלאם האמתי מאומה. ואני כערביה מוסלמית מן היישוב אשר ספגה את האיסלאם האמתי והטוב, מזועזעת. ומכאן הכעס שלי מופנה לאנשי הדת והרוח בארץ ובעולם כולו אשר אינם פוצים פה ואינם מתקוממים נגד התופעה.
מעט מאוד קולות נשמעו מכיוון המסגדים והדרשות בעיקר במדינת ישראל, למעט בודדים אחדים וביניהם ראש העדה האחמדית שגינה בתוקף, בחריפות ובפומבי את דאע"ש ושליחיו.
אין ספק כי על המנהיגות הערבית הלכאורית במקומותינו להפנים את מסר הכריזמה החיובית שאם לא כן לא ייארך היום בו המנדט שקיבלה המנהיגות הערבית מציבור בוחריה יבוא אל קיצו וכך אזרחי מדינת ישראל הערבים יפנו למפלגות הגדולות כמו בתקופת קום המדינה ומניה וביה לא יהיה משקל או מושיע לרצונות הציבור הערבי.
