מאיה בולצמן (61) מכפר הורדים, הדחיקה במשך עשרות שנים את ההתעללות המינית שעברה כפעוטה על ידי אביה. רק כשחצתה את גיל 40 שבו אליה הזכרונות אותם רתמה גם ליצירת הצגה וספר ילדים והצגה המבוססים על סיפורה. סיפורה היווה השראה לפרויקט ראשון מסוגו שהוזם על ידי המרכז לסיוע לנפגעות תקיפה מינית חיפה והצפון – תכנית מנטורינג 'אחת לאחת' במסגרתו נשים שהתמודדו בעברן עם תקיפה מינית תומכות ב'אחיות', הנמצאות בתהליך טיפול והחלמה
המרכז לסיוע לנפגעות תקיפה מינית הממוקם בחיפה אולם הוא היחיד בצפון, מגייס בימים אלו משתתפות לפרויקט חד וראשוני מסוגו – תכנית מנטורינג "אחת לאחת". מטרת הפרויקט היא ללוות נשים נפגעות תקיפה מינית על ידי נשים שעברו פגיעה בעצמן, עברו טיפול ושיקום ובשלות ללוות ולתמוך.
אחת הנשים המרכזיות בפרויקט היא מאיה בולצמן, בעצמה נפגעת עם סיפור אישי כאוב. רק כשחצתה את גיל 40 הכה במאיה בולצמן הזיכרון של המעשים שעשה לה אביה, מאז שהייתה פעוטה בת 4 ובמשך שש השנים שלאחר מכן. אביה היה רוקח ואמה פסיכולוגית, משפחה אינטלקטואלית שחייתה בקהילה היהודית בארגנטינה.
אני שואלת בעדינות אם היא כילדה הבינה שמה שקורה לה הוא לא תקין. "השאלה הזו קצת בעייתית כי אנחנו מדברים על ילדה בת 5", היא משתפת בכנות, "הרגשתי שקורה משהו, אבל 'לדעת' זו מילה שילדים לא מבינים אותה. יש חוסר הבנה, כילד/ה את באה לאבא שלך או לכל פוגע אחר כדי לקבל את מה שאתה צריך שזה אהבה ותשומת לב ואז קיבלתי פגיעה, לא ידעתי לאבחן את זה כפגיעה אבל הבנתי שמשהו לא בסדר.
"את מגיעה לאבא בתור ילדה עם כל התמימות והטהורות שיש לילד שרוצה לקבל חיבוק של אבא ואת לא חוששת או מאמינה שמאחורי החיבוק הזה תהיה פגיעה. את מבינה שמשהו לא בסדר כשאת הולכת לספר ואף אחד לא מקשיב אבל לא כי את מזהה מה זה. את יודעת שזה מבלבל שאת צריכה לשמור על סוד ואם תגידי משהו אז משהו רע יקרה אבל לא מבינה את גודל הפגיעה הזו. תמיד הייתי בטיפולים כי הייתי ילדה פגועה מאוד, מופרעת ומרביצה, גם סבלתי ממחלות אסתמטיות אבל לא סיפרתי מה שקורה איתי. השתיקה היא לא רק כלפי חוץ אלא גם כלפי פנים וזה מה שהחברה שלנו עושה גם משתיקה אותנו שיש דברים בעולם שאנחנו לא מספרים גם לא לעצמנו".
בגיל 17 עלתה לישראל מארגנטינה ו'שכחה מהסיפור', כדבריה. רק כשהייתה בת 40 פלוס ואחרי שילדה את שני בניה פתאום הזיכרונות המודחקים פרצו החוצה. היא חיזקה את עצמה באמצעות טיפולים שונים שעברה, כשהריפוי התעצם גם כשסיפרה את הסיפור הכאוב שלה במסגרת הצגה אישית שהעלתה, ששמה 'הסוד הגדול'. גם ילדיה לקחו חלק בהצגה שהועלתה במשך שנתיים בארגונים ופורומים שונים, בימי עיון בכל הארץ ובאירועים של מחלקות רווחה בעיריות שונות.
התגובות לא איחרו להגיע. "קיבלתי המון מיילים מנשים שנפגעו מינית ואחרי שצפו בהצגה פתאום נזכרו במה שעבר עליהן, גם כאלה שנזכרו בגיל מבוגר כמו שקרה לי. התחלתי ללוות נשים ולשלוח אותן למרכזי סיוע ומקומות שבהם הן יכולות להיות מטופלות. הדבר הכי חשוב שהבנתי הוא שיותר טוב לטפל ולעורר מודעות פגיעות מיניות שקורות אצל ילדים, מקרים של גילוי עריות כי כל הפגיעות המיניות מתחילות בגיל 4-6 ורובן , כ-90 אחוז מהפגיעות המיניות בילדות מתרחשות בתוך המשפחה, אם זו הקרובה או הרחוקה יותר כמו דודים או סבים, זה גם יכול לקרות בתוך הקהילה למשל ביישובים קטנים".
בנוסף לפני כשנה וחצי ודרך גיוס המונים הוציאה לאור את ספר הילדים שכתבה בשם 'סקיי השמיעי קול', ואולי זה לא צירוף מקרים שהמאיירת של הספר גילתה תוך כדי העבודה עליו שגם היא נאנסה על ידי אביה.
תוך כדי העבודה על ההצגה, הבינה בולצמן שאחד הדברים החשובים ביותר הינו שמי שעברה גם היא את חווית התקיפה המינית, יכולה לעזור לאחרת להתמודד עם כך גם כן. "מי שעברה את החוויה מהמקום השווה של 'האחות', היא משמעותית ויכולה לבוא לעזר רב, להגיד למתמודדת 'אחותי, אני מבינה אותך, עברתי את מה שאת עברת ואת תצאי מזה' ואז התחלתי ללוות כמה נשים שחוו את מה שאני חוויתי, כתבתי תכנית לסיוע והיום זו התכנית שבעצם המרכז לסיוע לנפגעות תקיפה מינית לקח ופיתח לכך היוזמה החדשה של פרויקט המנטורינג".
– מה כל כך עוצמתי בתכנית הזו? הרי הרעיון של ליווי ותמיכה בנפגעות תמיכה מינית הוא לא חדש.
"הליווי הוא של 'אחיות', נשים שעברו את אותו הדבר אבל גם קיבלו טיפול ארוך טווח שנמשך לפעמים שנים ולכן יש להם מודעות מסוימת. אני כמו מתמודדות אחרות חיות את החיים האלה כמעט בשלמות, אנחנו יכולות לנהל את הפגיעה ולא שהיא תנהל אותנו. הפגיעה נמצאת שם, אי אפשר למחוק אותה השאלה מי מנהל את מי. את מודעת לפגיעה ול'שריטות' שהיא השאירה בך, אבל את יכולה להיות במקום אחר ולנהל את הפגיעה".
לדבריה, בתכנית 'מנטורינג אחת לאחת' הנשים המתמודדות עם תקיפה מינית יקבלו ליווי מנפגעות לשעבר, אשר הן במצב שהן מסוגלות לנהל את הפגיעה ולהתמודד עם הקשיים הכרוכים בה. "עם זאת המנטוריות יקבלו גם הן הדרכה אחת לשלושה שבועות כדי שלא יפלו שוב בבורות המוכרים , יזדהו מידי עם המתמודדות אלא שישמרו ההפרדה והמובדלות, כך שיוכלו לבוא ממקום של ליווי ולא של התערבבות רגשית".
לפני שלושה חודשים מרכז הסיוע ערך חשיפה ראשונית לתכנית, נפגעות לשעבר רואינו לתפקיד המנטוריות והתכנית עצמה עתידה לצאת לפועל בעוד כחודש. מעבר לכך המרכז נותן גם סיוע משפטי וחברתי על ידי קבוצות תמיכה.
