אחי, לאורך שנים היות עבורי דמות להערצה, מן מודל לחיקוי. בבית הספר תמיד הייתי מחייך למורים ששאלו אותי אם אני אח של? ובגאווה וראש מורם עניתי שכן. יש בינינו שלוש שנים הפרש בגיל, הפרש שנתן מקום לכל אחד מאיתנו להתפתח בסביבתו אך מספיק קרוב כדי לאפשר לנו לחוות חוויות משותפות בזמן קרוב. לאורך השנים תמיד נשאתי מבט אליך, רציתי להיות כמוך כשאגדל. מקובל, מוקף בחברים, אהוב על המורים וההורים. מוצלח כזה. תמיד ידעתי שיש על מי לסמוך, למי לספר את הסודות הכי כמוסים ולמי אני יכול לפנות בעת צרה כשאני לא רוצה לערב את ההורים. ידעתי שיש לי גב, שיש מי ששומר עלי, שנמצא שם תמיד צעד אחד מאחורי למקרה שאפול. היו פעמים בהם הייתה לוקח אותי איתך בימי שישי ליציאות עם החברים שלך, רק כדי שלא אשאר לבד.
עם השנים הגיע לו גיל ההתבגרות, ואיתו ההבנות על זהותי המינית. כל כך התביישתי, ניסיתי בכל כוחי להלחם ברגשות האלו, להיות כמוך, אהוב על הבנות, מחוזר מכל פינה, גברי ובטוח בעצמי. ניסיתי להראות לך שאני כמוך, שלרגע לא תחשוד שאני כזה, שאני הומו. בכל הזדמנות שרק היית שואל אותי על בחורות, הייתי מישיר מבט ומספר לך סיפור על אחת ועל אחרת. היית מייעץ לי מה לעשות ואיך לגשת. רציתי שתתגאה. פחדתי שתתבייש אם תדע, שלא תקבל או תבין. פחדתי לאבד אותך, את הגב שלי. פחדתי לאבד את אחי.
את שנות התיכון העברתי כשאתה בצבא. לוחם כמובן, סגן מפקד בחיל הים. עוד אבן דרך בהצלחתך. שנות התיכון היוו עבורי נקודת מפנה, קיבלתי על עצמי את הנטייה, השתחררתי מעט מהעכבות שלי עם עצמי, אך הפחד מהסביבה נשאר, ואיתו הפחד ממה שתגיד. באותו היום בו סיפרתי להוריי השבעתי אותם לא להגיד לך מילה! אמרתי להם שאני אעשה את זה כשארגיש שאני מסוגל. כשאהיה מספיק בטוח לעמוד מול הפחד, להסתכל לו בעיניים, ופשוט להגיד את האמת, בלי לפחד. להאמין שתבין ותאהב, להאמין שתקבל. לדעת שגם אחרי שתגלה דבר לא ישתנה. שלא תוותר ותמשיך לעמוד שם, צעד אחד מאחוריי למקרה שאפול.
זה היה יום חמישי, היית עסוק בהכנות למסיבת פרידה לקראת נסיעתך ללימודים בחו״ל,שהייתה אמורה להיערך אצלנו בבית באותו הערב. ואני, חזרתי לעוד סוף שבוע שגרתי מהצבא. בהיתקלות סתמית במדרגות הבית בלי שתכננתי מראש ומבלי שהכנתי את עצמי, שאלת אותי כבדרך אגב: ״אז, מה עם חברה?״. הפעם הזו, שלא כמו בכל הפעמים בהם המצאתי סיפור, יישרתי מבט, תפסתי אומץ ואמרתי: ״חבר״. הייתה שתיקה. לא ידעתי אם אתה הולך להתעלף או לצחוק, לתת לי חיבוק או סטירה. אבל הייתי מוכן לכל מה שעמד לבוא. השניות הקצרות עד לתגובתך הרגישו כמו נצח. חייכת במבוכה. ברגע הראשון חשבת שמדובר בבדיחה, אך כשהבנת שאני רציני, נתת לי חיבוק שרק אח גדול יודע לתת, ואמרת שזה לא משנה לך, ושהעיקר שטוב לי. הייתי מאושר, הרגשתי משוחרר. הרגשתי שלא אכזבתי אותך, ושעדיין יש לי על מי לסמוך כשאצטרך.
באותו הערב נערכה המסיבה. ביקשת ממני להזמין את בן זוגי שתוכל לפגוש אותו. כל כך האמנת בי ותמכת בי, שביקשת שאבוא איתו למסיבה מלאה בחבריך ולא התביישת ולו לרגע. לא עניין אותך מה יחשבו או מה יגידו. כאילו אמרת לעולם: ״זה אחי, ואני אוהב אותו״. באותו הרגע הבנתי. הבנתי שפחדתי לחינם. שהייתי צריך לסמוך על אחי הגדול שידע להכיל אותי כמו שאני. שימשיך להיות שם בשבילי בלי קשר לנטייתי. אז תודה לך אחי, על כל זה ועוד, פשוט תודה.
