פרופ' דורי לאוב היה ילד במחנה הריכוז שהפך לאחד הפסיכיאטרים הנודעים בעולם. אורי אורלב הוחבא במרתף חשוך, הועבר למחנה ריכוז והצליח לעלות ארצה ולהפוך לסופר מוערך. חסידת אומות העולם, מודסטה ברנק הגניבה אוכל לילד יהודי רעב , הסתירה אותו בביתה ולימים התגיירה, נישאה לו ועלתה לישראל. שלושתם יהיו בין ששת מדליקי המשואות בעצרת המרכזית לנעילת יום הזיכרון לשואה ולגבורה שתתקיים ב-5 למאי בקיבוץ בית לוחמי הגטאות, במעמד נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין
השנה היה 1942. דורי לאוב הקטן, רק בן 5 מגורש עם הוריו מעיר הולדתו צ'רנוביץ לטרנסניסטריה שבאוקראינה ונלקח למחנה ריכוז. בכל יום נלקחו היהודים לצעדה ארוכה, כשהחיילים המלווים יורים באלה שלא עמדו בקצב ההליכה. סמוך לתום המלחמה, נספה אביו של דורי. אימו והוא, שרדו את הזוועות ואחרי המלחמה עלו לישראל. הוא למד רפואה באוניברסיטה העברית, התמחה בפסיכיאטריה באוניברסיטת ייל הידועה שבארה"ב והפך לאחד מהפסיכיאטרים הידועים והמוערכים בעולם. במלחמת יום הכיפורים שב ארצה, וסייע בטיפול בטראומה של לוחמים פצועים. הוא התמחה בתחום, והחל לראיין ניצולי שואה. פרופ' לאוב היה חלוץ בחקר עדויות של ניצולי שואה ובמחקר טראומה מתמשכת והשפעותיה ארוכות הטווח. הוא היה ממייסדי ארכיון עדויות הווידאו הראשון של עדויות ניצולים שהוקם באוניברסיטת ייל. ב- 1992 יצא לאור ספרו שנכתב במשותף עם חוקרת הספרות, שושנה פלמן- עדות, משבר העדים בספרות, בפסיכואנליזה ובהיסטוריה. הספר, נחשב לפורץ דרך ודן באופן ביקורתי בסוגית העדות בתרבות. לאוב גם הצליח להקים משפחה, הוא אב ל-2 ילדים וסב ל-5 נכדים.
פרופסור לאוב יהיה בין ששת ניצולי השואה שידליקו שש משואות בעצרת המרכזית לנעילת אירועי יום השואה והגבורה, אשר תתקיים ביום חמישי ה-5 במאי באמפיתיאטרון של קיבוץ לוחמי הגטאות החל משעה 19:45 בערב
בעצרת יתקיים מופע בהשתתפות הזמר עידן רפאל חביב ובסימן 20 שנה למוזיאון יד לילד
ישתתפו בה יוצרים ומוסיקאים, תושבי הצפון, אנשי ציבור ועוד. אבל את המקום המרכזי יתפסו כנראה שישה ניצולי שואה שיגיעו עם משפחותיהם מרחבי הארץ והעולם , ידליקו את המשואות ויעלו את סיפוריהם העוצמתיים.
זר חסידי אומות העולם יונח על ידי חסידת אומות העולם, מודסטה ברנק, שליד כפר הולדתה בפולין הקימו הגרמנים מחנה עבודה. כשהחלו הגרמנים בחיסול היהודים, הצליחה קבוצה לברוח אל היערות. יום אחד, כשפסעה מודסטה ביער, נתקלה בחיים ברנק, שהיה על סף מוות מרעב. היא הגניבה לו אוכל, מידי יום, עד שהתאושש, ואז החביאה אותו באישור הוריה בבית המשפחה. בכפר התעורר חשד שהם מחביאים יהודים. לאומנים פולניים נכנסו לבית מדי פעם וחיפשו. מודסטה נאצלה לברוח ליער לא פעם ולהסתתר. בית סמוך, שבו הוסתר נמלט מהמחנה הוצת על יושביו למוות. למרות סכנת החיים, הוסיפו מודסטה ומשפחתה לטפל בחיים ברנק. לאחר המלחמה, נישאה מודסטה לחיים והתגיירה. נולדו לה 3 ילדים. ב – 1956 עלתה המשפחה לישראל. שני בניה שירתו בשריון, וביתה הייתה קצינה בצהל, בדרגת רב סרן. ב- 1971 נפטר בעלה חיים. כיום מתגוררת מודסטה עם חברה לחיים בדרום תל אביב.
את המשואה השניה ידליק הסופר אורי אורלב שנולד בשנת 1931 בוורשה בשם יורק. אביו היה רופא, ופטריוט פולני. כילד קטן יורק לא ידע שהוא יהודי. עם פרוץ המלחמה גויס אביו לצבא הפולני. יורק ומשפחתו המורחבת עברו לגטו יהודי ורשה. אימו נרצחה ואביו נשבה בידי הרוסים. דודתו הבריחה אותו ואת אחיו לאיזור הפולני של ורשה, ומשם לבית מבודד בכפר, למרתף חשוך שממנו הורשו לצאת רק בשעות הלילה. משם, עברו יחד עם דודתם למחנה הריכוז ברגן בלזן. לאחר כשנתיים. עם תום המלחמה, הצליחה הדודה להשיג עבורם אישורי כניסה לישראל. לאחר מסע ממושך, הגיעו לארץ ונקלטו בקיבוץ גניגר. האב ששרד, עלה לארץ ב-1954. לימים הפך אורי לסופר ילדים ונוער מוערך ולמתרגם. אורלב מספר כי עלה בידו לכתוב את ספריו בגיל צעיר וכך, לא ניזוק מהזיכרונות. לדבריו, עד היום הוא מסוגל להסתכל על השואה בעיני ילד בלבד, אבל כל ראייה מזווית אחרת מסוכנת עבורו. אורלב זכה בפרסים רבים, על עבודתו הספרותית. הוא אב ל- 4 ילדים ו- 6 נכדים.
האלוף (במיל.) יוסי פלד, ידליק את המשואה השלישית. הוא נולד כג’פק’ה מנדלביץ’ בזמן מלחמת העולם השנייה באנטוורפן, בלגיה. כשהיה בן שישה חודשים נמסר עם שתי אחיותיו הבוגרות למשפחה נוצרית למשמורת, שם חיו כשש שנים כנוצרים לכל דבר. אימו ואביו נספו באושוויץ והוא ואחיותיו עלו בעזרת הבריגאדה היהודית לישראל והתיישבו בקיבוץ נגבה. יוסי התגייס לצהל. במלחמת ששת הימים, היה מפקד פלוגה. במלחמת ההתשה היה מפקד גדוד, ובמלחמת יום הכיפורים מפקד חטיבה במלחמת לבנון הראשונה היה מפקד אוגדה. הוא סיים את שירותו כמפקד פיקוד הצפון, בדרגת אלוף. עם תום מלחמת לבנון השנייה הצטרף יוסי פלד לליכוד, נבחר להיות ח"כ ושר בממשלה.
את המשואה הרביעית ידליק אהרון טסלר שנולד ב- 1930 באוקראינה, למשפחה בת 6 נפשות. עם פרוץ המלחמה גויס אחיו הגדול יעקב לצבא האדום שם פיקד על פלוגה קרבית וסיים את הקרבות בברלין בדרגת סרן. אהרון ומשפחתו שנותרו בעיירה גורשו על ידי הנאצים והוצעדו במשך כחודשיים ללא מים וללא אוכל. האם חיה הצליחה להימלט מהשיירה עם שלושה מילדיה, ולשוב לעיירת מולדתם. לימים, חלו כל בני המשפחה בטיפוס, פרט לאהרון, שיצא מדי יום לחפש אוכל למשפחתו. ביום חורף קר, ב-1942 גירשו שוטרים את בני המשפחה החולים מביתם לתחנת הרכבת המקומית, ומשם הובלו לבורות מוות. האם ושלושת הבנים נורו ונפלו לבור. אהרון צנח לבור, אולם לא נפצע. אחרי ששכב במשך שעות רבות לצד הפצועים והמתים, הצליח לזחול החוצה. יחף וכשעל גופו חולצה דקה וספוגה בדם, נדד אהרון לבדו בין בתי האיכרים המקומיים. רעב, תשוש וחבול, הגיע לאזור הכיבוש הרומני וחבר ליהודים ששהו שם בגטו. לקראת תום המלחמה, כבש הצבא האדום את המקום ושיחרר את היהודים. אהרון חזר לעיירת מולדתו ופגש את אחיו הגדול יעקב. לימים התחתן, ונולדו לו שני ילדים. אהרון עלה ב- 1974.
יעקב לביא ועמירה גצוב ידליקו את המשואות החמישית והשישית.
