A-CAT , מרכז לאמנויות וטכנולוגיה שנפתח כעת בעכו מציע שינוי ותקווה לבני נוער מחוסרי מקצוע ומעוטי יכולת. המרכז הוקם על פי מודל ייחודי הוא ראשון מסוגו בישראל והיחיד שמחוץ לארצות הברית. "מה שנתן מענה לשחורים וללבנים יכול להיות גם בסיס ללימודים ותעסוקה משותפת ליהודים וערבים", אומר מנהל המרכז בעכו
אוכלוסיות מעורבות, אנשים מעוטי יכולת ותושבים הכמהים ללימודים מעשיים שיביאו עבורם פרנסה – מתקיימים בערים מורכבות רבות בישראל ובעולם בכלל. אבל דווקא עכו זכתה בכך שבה יוקם מרכז החדיש והמשוכלל, שישנה ויעשיר את חיי תושביה.
מי שזיהה פוטנציאל בעכו והחליט שהיא תהיה העיר העשירית בעולם והראשונה מחוץ לארצות הברית שבה יוקם מרכז שכזה הוא מרק פרנק, יו"ר עמותת NICAT מפיטסבורג, ארה"ב, אשר התאהב דווקא בצביונה המיוחד וההיסטורי ובחיים במעורבות ובסביבה המשותפת.
A-CAT (AKKO CENTER FOR ARTS AND TECHNOLOGY) הוא מרכז ראשון מסוגו לאמנות וטכנולוגיה שמטרתו להנגיש לבני נוער חוגי העשרה, ולהציע למחוסרי מקצוע ולמובטלים קורסים מקצועיים בתחומי תיירות, טכנולוגיה, ותעשייה. הרעיון הוא לתת להם מיומנויות, מקצוע לחיים, ולהחזירם למעגל העבודה. הקורסים למיעוטי יכולת יינתנו ללא תשלום.
המרכז שוכן במרכז העיר, סמוך לקניון עזריאלי, אך הוא ישרת את האזור כולו והוא יציע לבני נוער (14-18) חוגי העשרה, ולמחוסרי עבודה או מקצוע בגילאי 18 ומעלה, קורסי הכשרה בתיירות, בתעשייה, בצילום, ובהדפסות תלת מימד. הקורסים המקצועיים יתקיימו בשעות הערב ואלו המיועדים לתלמידי בתי הספר יתקיימו בשעות הבוקר.
לדברי מנכ"ל המרכז הוא נעים עביד , "מטרתו העיקרית של המרכז היא להחזיר את המובטלים למעגל העבודה, לחולל שינוי בחייהם, להציע אופק חדש ולגרום ללכידות חברתית בין האוכלוסיות המגוונות. במרכז הושקעו משאבים רבים בעיצוב ובציוד טכנולוגי מתקדם ובהעסקת צוות ההוראה מקצועי ובעל ניסיון רב".
כי מה שעבד בארה"ב יכול לעבוד גם כאן?
"בארה"ב המרכזים הוכיחו עצמם. שם הם נתנו מענה לשחורים וללבנים יחד ופה החלטנו לעשות בסיס יהודי ערבי כדי לעסוק בחברה משותפת וללמוד יחד. המודל מצליח כי אנשים רוצים פרנסה ורוצים לעבוד מקצוע לחיים. המרכז משתף פעולה עם התעשינים כדי לבדוק את הצרכים של השוק הישראלי אנחנו חושבים מחוץ לקופסא כדי להביא לאנשים כלים לעבוד, תעסוקה נדרשת ולא רק תעודה על הקיר".
המודל הועתק לעכו בשלמותו וכמו בארה"ב, הוא מתייחס אל שכבה סוציואקונומית מסוימת שבה מתחולל השינוי, אל קשיים כלכליים וחברתיים בזיקה לסביבה המעורבת, שבה לעיתים אנשים חיים אלה לצד אלה ומתקשים לתקשר. הצרכים משותפים לכולם, והם מקבלים מענה תחת קורת גג אחת. כמו בארצות הברית, גם בעכו יקפידו על תיאום צרכים עם התעשיינים מקומיים, והצעות ההכשרה המקצועית יהיו בהתאם.
עביד, תושב עכו, מהנדס אקוסטיקה ובעליהם של חברת ייעוץ אקוסטי ואולפן סאונד מקצועי. לצד אלה, עביד עוסק שנים ארוכות בעשייה למען חיים בסביבה משותפת. ב-2008, בעקבות מהומות יום כיפור בעכו, היה שותף יחד עם יוסי פיטוסי וזוהיר בהלול בהקמת עמותת "קשת, עכו עיר משותפת". הקבוצה נוצרה מתוך התמהיל התרבותי והאתני של העיר, היא מקיימת פעילות ענפה והפכה למודל עבור ערים מעורבות אחרות בארץ. עביד גדל כילד נוצרי בשכונה יהודית בעכו, לא משהו יוצא דופן לתחושתו.
" בעכו תמיד חיו ערבים ויהודים ביחד, ביחסי חברות ושכנות אם נעזוב את הפוליטיקה בצד מבחינתי זה היה משהו מובן מאליו, הייתי בין הערבים הבודדים בשכונה וחיינו בשמחה יחד. זה התבטא למשל בתקופות החגים, כילד, תמיד הלכתי לסוכת השכנים והם באו אלינו כדי לראות את עץ האשוח. בל"ג בעומר הלכנו ביחד לאסוף עצים למדורה. בשנים האחרונות איבדנו את הדברים האלה, משהו השתבש בדרך ואנו שומעים בעיקר על הדברים הקיצוניים".
כל מה שהתפתח במהלך השנים ונוף ילדותו עיצב את תפיסת עולמו: "תמיד היה לי ברור שניתן לנהל דו שיח שוטף בין האוכלוסיות, ולהתגבר על הקשיים שבדרך. בפעילות המשותפת אנחנו לא מנסים להמציא את הגלגל, אלא להחזיר אותו אל המקום שבו היה לפני שהדברים התקלקלו ". את סטריקלנד פגש עביד לראשונה ב-2015, "ניהלתי בהצלחה את העסקים שלי כשהוזמנתי הליפגש אותו כשהיה בארץ. הוא דיבר על המרכזים בארה"ב ועל הפעילות שלו והאמת? זה נשמע לי to good to be true , התחלתי להתעניין ולשאול שאלות כדי להבין ולחקור יותר כי האמנתי שאם אכן זה כך, אז הקונספט הוא מעולה ויכול לעבוד בארץ"
הוא הצטרף לעמותה, הפך לחבר הוועד המנהל ובהמשך התמנה למנכ"ל. "הרגשתי שזו אחריותנו כתושבי עכו, יהודים וערבים, לאמץ פרויקט כזה" הוא מסביר "אני בא מהתחום החברתי, ומאמין שהשינוי צריך להיעשות מבפנים, מהחברה עצמה. לא צריך לחכות רק לממשלה שתיתן תקציב ותפעל לקרב בין העמים, הכול תלוי בנו. אנו עוסקים בתחומים חברתיים כלכליים ובכך תורמים רבות לדו שיח, מבלי לעסוק בדו שיח עצמו".
אם הלימודים בחינם איך הם ממומנים?
"המרכז ממומן נכון להיום על ידי פילנתרופים מהעולם ובעיקר מארצות הברית. לדברי עביד, בימים אלה מסיימים את עדכוני הפתחה של המרכז שיכלול כאמור תכניות העשרה לגילאי 14-18 וקורסים למבוגרים בתחום התעשייה והתיירות. "בחרנו בתחומים שהסביבה כאן צריכה, שרלבנטים לעכו ולצפון. אנחנו מכוונים למעמעד הנמוך אבל מקבלים את כולם. לא נמנע מאנשים ללמוד", הוא מוסיף.
המרכז כאמור הוא מעין 'שלוחה" של המודל האמריקאי, שהחל את דרכו בעיר פיטסבורג וכיום מונה 9 מרכזים ברחבי ארה"ב, הוא הוקם על ידי ביל סטריקלנד האפרו אמריקאי, שחי בשכונה מעורבת וקשת יום , על רקע תחושת אפליה, מתיחות בין שחורים ולבנים ופשיעה גואה, וידע דבר או שניים על חיים בחוסר תקווה. 50 שנה חלפו מהיום שבו הלך בעקבות מוסיקת ג'אז וריח של קפה, והגיע אל חדר האמנויות בבית הספר התיכון שבו למד. מורה לאמנות, שעסק שם ביצירת כלי קרמיקה, הזמינו להיכנס. המפגש עורר את רגישותו של הנער ונתן לו סיבה לקום בבוקר. לימים הודה סטריקלנד, כי המורה ההוא הציל את חייו, וכי כל אדם צריך לקבל הזדמנות לעצב את גורלו בעצמו.
הרעיון : לחזק בני נוער באמצעות אמנויות וטכנולוגיה, ולהציע למחוסרי עבודה מהשכבות הסוציואקונומיות הנמוכות הכשרות לחיים, בתחומים הנכונים לסביבתם. התוצאות מוכחות בשטח: הסטודנטים, הלומדים בתוכניות האמנויות של המרכזים האמריקאים, משלימים את ההשכלה התיכונית שלהם בשיעור של 98 אחוזים, כפול מהממוצע המקומי. סטריקלנד גם שילב בקורסים תלמידים אפרו אמריקאים ולבנים, במטרה ליצור ביניהם היכרות. המרכז הראשון, MBC, נפתח בסוף שנות השבעים באחת השכונות הקשות בפיטסבורג, כשהתלמידים ואנשי הקהילה מסייעים בשיפוץ הבניין. ומטרתו הייתה להציע למחוסרי מקצוע, במצב סוציו אקונומי קשה, הזדמנות חדשה ללמוד הכשרה מקצועית ללא תשלום, ולהפגיש אפרו אמריקאים עם לבנים. בעקבותיו קמו מרכזים נוספים.
את המוסדות שהקים מפארות יצירות אמנות, והחדרים מרווחים ומוארים. שומרים אינם נראים בסביבה, וגם לא מערכות אזעקה או מצלמות אבטחה. הערך האסתטי הוא אמירה המבטאת את תפיסתו של סטריקלנד: יש לתת לצעירים את הטוב ביותר, להכשירם לעבוד על הציוד המקצועי והמתקדם ביותר, ולסמוך עליהם שיידעו לשמור על כל אלה.
בין המקומות שהקים סטריקלנד נמצאים "אמפיתיאטרון קולינרי", שבו תלמידים לומדים לבשל אוכל גורמה, מרכז גננות מסחרי המגדל סחלבים מרהיבים, ואולם ג'אז שבו כבר הופיעו המוסיקאים האגדיים דיזי גילספי, וינטון מרסליס ואחמד ג'מאל. המרכזים עובדים עם מעסיקים מקומיים וחברות מקומיות דוגמת היינץ, הקולטת אל מפעליה את התלמידים העוברים הכשרה במרכז.
