כולנו שמענו מתישהו בחיינו את המשפט "ניפרד כידידים". מוסד הידידות הפך בשנים האחרונות לדרך קלה לרקום קשרים עם בני המין השני מבלי כל מחויבות רגשית. לכאורה מספק עולם הידידות פטור מלא מהבעת רגש, ממחייבות או מאקסקלוסיביות. גברים ונשים רבים רוכשים לעצם ידידים וידידות רבים. אך מה קורה כאשר נכנס לתמונה בן או בת הזוג?
חבריי טוענים שבכל קשר בין ידידים, תמיד לאחד מהצדדים יש אינטרס. רצון נסתר לממש את אהבתו או תשוקותיו לצד השני מבלי ידיעתו . טוענים שלא יכול להתקיים מצב בו גבר ואישה יהיו בקשר אפלטוני לחלוטין. את טענותיהם מבססים חבריי על המציאות בה חיים. מציאות בה קיימים חברים מאותו המין בקרבתם וחוסר צורך במין השני לצרכים חבריים. אלא חיבור לשם מציאת האחת שתבלה איתו את הלילה, ואולי גם את אלו שאחריו. לטענתם, כאשר מגיעה האחת או האחד, הצורך של גברים בידידות קטן. קיימת בחייו אישה שממלאת את תפקיד הידידה. אך הדבר המכעיס מהצד השני, הוא כאשר גברים רבים, אוסרים על בנות זוגן לקיים קשרים אפלטוניים עם בנים אחרים. מעין סימון טריטוריה, רכושנות ללא רשות, כמו ניפוח חזה מביך.
ואז יש את הידיד ההומו. לכל בחורה יש בשלב כזה או אחר בחייה יש את הידיד ההומו, זה הפך לאקססורי שאת פשוט לא יכולה לצאת בלעדיו מהבית. הידיד ההומו ממלא אצל הבנות את המקום החסר של ידיד גבר. וזה נכון יש לי הרבה ידידות, אני מתחבר יותר לבנות מבנים. ההבנה שלי את העולם הנשי, נותנת לי פרספקטיבה רחבה על העולם הגברי, אך לא על הצורך הלא מוסבר הזה להתייחס לחברה שלך כרכוש שאתה יכול להחליט עליו, או על האופן בו הצורך היחיד של גברים בידידות עם אישה הוא לצורך דבר אחד בלבד. ונכון אני מכליל, לא כל הגברים הם כאלה, וגם לא כל הנשים היו מקבלות תנאים כאלה. אבל עצם קיום חשיבה כזו בחברה מהווה מבחינתי חוסר הבנה בסיסי של הקשר בין גבר ואישה.
אני רואה קשר ידידותי בין גבר ואישה כהזדמנות. הזדמנות להכיר קודם כל בן אדם, קצת שונה ממך בצורת המחשבה וההתנהגות, בתפיסה שלו את העולם והחשיבה הרגשית. ידידים וידידות הם כרטיס הכניסה שלכם לעולם של המין השני, הם יסבירו לך וייעצו לך איך להתחיל עם זו, ולמה ההוא התכוון כשהוא כתב ככה. וכן גם יותר מאוחר כאשר תימצאו במשבר זוגי כזה או אחר תוכלו להיעזר בהבנה שלהם את הצד השני. אז מי שעדיין מסתובב ברחוב ומחפש פוקימונים, צאו לחפש ידידים.
