רבין אמר שלבעיות בחברה הישראלית יש שם ושם משפחה "יהיה בסדר". אני מאמין כי אלו הן לא שתי המילים היחידות היכולות לתאר את החברה שלנו, שנאת חינם. בשבוע בו מצוין יום הזיכרון לשואה ולגבורה, במאה ועשרים השניות בהם עמדנו כעם, בדממה מוחלטת, בבתי הספר, בטקסים באולמות ובכבישים. במאה ועשרים השניות האלו אתה עוצר הכל, חושב, מעלה בזיכרונך כל דבר אשר לימדו אותך לאורך השנים. על איך אסור שזה יקרה עוד הפעם, על הזוועות והאנטישמיות, על העולם ששתק, הרעב, המחנות על שנאת החינם. לזכור ולא לשכוח, כך אמרו לנו תמיד, מאז שאנחנו ילדים, לעולם לא לשכוח את מה שהיה, כדי שזה לא יקרה שוב. אותן התמונות שרצות בראשך עוד מבית הספר היסודי, מטקסי הזיכרון, השיעורים בכיתה, המסע לפולין, מאותן 120 השניות בפעם הראשונה בכיתה א, בפעם הראשונה על מדים. בימים אלו של מחשבות, זיכרונות ותהיות. אתה דבק בשאלה האם למדנו מכל מה שהיה, האם אנחנו כעם מבינים את משמעותה של שנאת החינם אשר הייתה באותה התקופה וקיימת גם היום. הרי גם רדיפתם של ההומואים בגרמניה הנאצית היה דבר חוקי, ועד שנות ה80 בישראל היה איסור על היותך הומוסקסואל. ועדיין קיימים במדינת ישראל חוקים המפלים את הקהילה הלהט"בית, בדברים הקטנים כמו תרומת דם וגם בזכויות בסיסיות של חתונה או הקמת משפחה. ההבנה שגם היום, בימים בהם יותר מכל עלינו להיות מאוחדים, נטולי שנאה כלפי מי שאינו כמונו, מביאה אותי לחשוב. רק בשבוע שעבר הותקף נער הומוסקסואל ברחובות, רק בגלל היותו הומו. כמו אז בגרמניה אותו נער יהודי, שהלך ברחוב, בו גדל והתחנך כמו כולם, והוכה רק על רקע היותו יהודי. איני משווה בנינו לבין הנאצים בתקופת מלחמת העולם השנייה אך חשוב לזכור מאיפה באנו, מה עברנו, ומי אנחנו רוצים להיות.
באותן 120 השניות אתה חושב על עצמך על מה תרצה להיות ולאן תרצה להגיע, אתה חושב על אותם אנשים העומדים לידך, מעיף מבט חטוף לראות את פניהם הכוויות, ענייהם עצומות, וראשם שפוף ,על מה הם חושבים? מה עובר בראשם? לרגע, אתה מאמין, שקיימת אחדות, שכולם רוצים שהיה פה טוב יותר, לכולנו. אבל אלו רק 120 שניות. ובסופן כל אחד יחזור למחשבותיו, לחייו ומשפחתו, יחזור לדעותיו ותפיסתו. יחזרו אותם שונאי חינם להפגין את שנאתם וסלידתם מאותם אלו השונים מהם, או על פי הם, החולים בנפשם, פגומים, או כל תיאור אחר שעולה בראשם. יחזרו לרחובות ומאחורי המסכים להטיח בנו חברי הקהילה את מלוא שנאת החינם הקיימת בהם, מבלי בכלל לדעת או להכיר. רק בגלל היותנו אנחנו. ויש את האופטימיים שיגידו שיהיה בסדר ושזה הוא רק קומץ שהולך ומתמעט, ולאותם אופטימיים אומר שלא יהיה בסדר, כי שנאת החינם קיימת בכל אחד ואחת מאתנו, והדרך אל האחדות עוד ארוכה. ואלו הן רק מאה ועשרים שניות של מחשבה.