ניחום אבלים, בסלון ביתה של חברתי, היהודיה. סלון הבית מלא מנחמים שאת רובם לא פגשתי מימיי. "כמה שאת יפה, פשוט מדהימה" פונה אלי אחת היושבות מסביב לשולחן "תודה" אני עונה לה בחיוך נבוך.
"את לא מכירה אותה?" שואלת החברה עימה הגעתי למקום, "היא כותבת טורים מעניינים ואינטלקטואלים בעיתונות הדיגיטלית והיא גם המשפחה של הבעלים של פלאפל אוריון"."אבל הבעלים זה בסטוני והם ערבים!" אומרת בתדהמה האורחת. "נכון, בסטוני הוא בעלי ואכן הוא ערבי וגם אני ערביה" השבתי לה. "מה?! את בכלל לא נראית ערביה!!" פולטת היצור שזה עתה הכרתי ומוסיפה בהבעת הלם מוחלטת, "מה?! בעלך נותן לך לצאת לבד בשעות האלה?! איך הוא מרשה לך??"
זה היה מעליב, עד כדי כך מעליב באותה מידה של היעלבות חשתי כאשר אורחים אחרים שנכחו במקום קמו "לגונן" עלי ואמרו אבל היא הכי ישראלית שיש.
הדבר היחיד שרציתי לעשות באותו רגע זה פשוט לברוח משם, תחושה איומה של קלסטרופוביה מלחיצה, אך מפאת כבוד למשפחה האבלה, נשארתי ובלעתי את העלבון.
כערביה הגרה בחיפה, שהיא עיר מעורבת, רב תרבותית רעיון הגזענות והסטיריוטיפים נגד האוכלוסיה הערבית שהינני חלק ממנה, ממש מקומם אותי. ואני מתקוממת מכמה סיבות, שעיקרן החוויות האישיות שלי ומספר לא מבוטל של מצבים וחוויות דומות של אנשים רבים בסביבה בה אני חיה. בהן הרגשתי מופלית לרעה על רקע היותי ערביה.
דוגמא פשוטה לסטירואוטיפ שמפריע לי באופן אישי, הוא שנתקלתי בהמון מצבים בהם אנשים אמרו לי "את לא נראית ערביה". השאלה שעולה אצלי בראש היא מה הכוונה האמירה הזו? האם היא על סמך מראה חיצוני בלבד או שמא יש מאפיינים (אולי שליליים) שמאפיינים את הצורה החיצונית של ערבים? כאן מצאתי את המקום להראות שההנחה הרווחת כלפי -איך נראה ערבי- היא שגויה.
לפי דעתי, לבוא להגיד למישהו "אתה נראה ערבי" ו/או "לא נראה ערבי" זו אמירה שיש בה אופי גזעני ומכליל בצורה שלילית זה מדגיש את הסטיגמות הרבות הקיימות באוכלוסייה הערבית שהן פשוט לא מוצדקות. הדמות הערבית היא לא פחות אינטלגנטית, לא פחות משכילה, לא פחות מעורבת במה שקורה, לא פחות חדשנית וגם לא פחות יודעת להשתלב בחברה ובשוק העבודה ולעניינינו גם לא פחות יפה. בבית בו גדלתי לימדו אותי לקבל את האחר גם אם הוא שונה ממני.
אני שואלת את עצמי האם ההצלחה שלי, החברתית והאינטלקטואלית גורמת לאנשים מסוימים בחברה היהודית בה אני מעורה היטב, להתנהג בצביעות כאשר בתוך תוככם העובדה שאני ערביה מצליחה, גורמת להם לאי נוחות? האם העובדה שבנוסף לכך מתגוררת בשכונה יהודית, מתלבשת בבגדים ממיטב האופנה ונראית במקומות הבילוי, השקות ופרמיירות בניגוד לתדמית הערביה המסורתית- עפ"י תפישתם מעוררת את הגן הגזעני הטמון בהם?
אלה סוג האנשים אשר יעניקו את אותו היחס לא רק לערבים, אלא לכל מי ששונה מהם, מהשתייכותם הדתית, מאמונתם ומתפישת עולמם. כלפי אתיופים, רוסים וכל אוכלוסייה שעפ"י תורת הגזע שלהם- נחותים מהם.
בחברה פלורליסטית כמו שלנו וכמו ברוב מקומות העולם הנאור, יש לקבל את השונה/ האחר באשר הוא.
כל הנחה או הבנה שניתן לאמירות כאלו במגוון המגע שלנו היום יומיים, עם האחר רק תעמיק את האופי הגזעני הטמון במתה מעט האנשים אשר האופי הגזעני טמון באישיותם ואולי אף תיתן לו לגיטימציה. אמירות כאלה יש לגדוע מהשורש בדיוק כמו שאנו מגנים את הגזענות באשר היא.
אין לקבל מדרג של התנהגות גזענית ולומר זה לא גזענות קלאסית.
גזענות היא גזענות, ויש לגנותה.
ולא נותר לי אלא לבלוע את העלבון בכל פעם מחדש, ולהתנחם בעובדה שמרבית חבריי הקרובים מקבלים אותי, כשווה בין שווים.
