באיזה בית קפה בארץ אפשר ליהנות מציורים של אישה שחיה לבדה בג'נין, עבודות עור של קואופרטיב נשים מעזה, קליגרף ערבי מחיפה ומוזאיקה מבית לחם. לפני שש שנים הקים היזם הנצרתי סמי ג'באלי את 'קפה ליוואן' מהמקומות היחידים בארץ שמקדם ומארח תרבות ואומנות פלשתינאית "רצינו להחיות מחדש את העיר העתיקה ועל הדרך לתת ביטוי לאומנות ותרבות פלשתינית מקומית"
אנחנו רגילים לראות את הפלשתינים דרך העיניים הפוליטיות או הבטחוניות אך אם תציצו פעם לתוך 'קפה ליוואן' ( ليوان – LIWAN ) שנמצא בלב העתיקה בנצרת תכירו את הצדדים האומנותיים והתרבותיים של הערבים המקומיים. מדהים לחשוב על זה אך עד הקמת המקום לא היה מרכז תרבות שאוצר ונותן ביטוי לאומנים ובעיקר אומניות פלשתינאיות מקומיות מעזה, דרך הגדה ועד לנצרת והגליל: "ליוואן הוא כינוי לסלון הגדול שיש בבתי המידות הערביים" מסביר סמי ג'באלי, תושב נצרת שהקים את בית הקפה התרבותי לפני שש שנים: "במרחב הזה אני מארח תיירים וישראלים כדי לחזק, לשמר ולדבר על האומנות הפלשתינאית. רצינו לדבר על המאבק הפוליטי שלנו ואיך הוא משתקף באומנות ובתרבות"
כדי להבין את הקמת המרכז התרבותי 'ליוואן' עלינו לחזור לשנת 2000 והביקור המתוקשר של האפיפיור יוחנן פאולוס שערך מסע צליינות לארץ הקודש לכבוד שנת המילניום. המדינה ראתה בכך הזדמנות פז למשיכה של מיליוני צליינים והשקיעה הון בשיפוף וחידוש אתרי צליינות. גם אזור השוק בעיר העתיקה תוכנן ושופץ מחדש בהשקעה של מיליונים אך כוונות לחוד ותוצאות לחוד. ג'באלי : "השיפוץ של העיר העתיקה ארך 4 שנים יותר מדי כאשר הסוחרים המקומיים לא יכלו כל אותה העת להכנס לחנויות שלהם ולכן הם עקרו לאזור הכביש הראשי והקניונים".
בתום השיפוץ הכל היה יפה ומואר אך גם נטוש ועזוב "הממשלה והעירייה לא עודדו את הסוחרים לחזור ואלו נשארו היכן שהם היו". תושבי נצרת לא אהבו את השיפוץ שלא התחשב באופי המיוחד של המקום וערכו ההיסטורי "החליפו דלתות בנות מאות שנים, כך את הרצפה המקורית בת 120 השנה שחלקה אף נמכר לכל המרבה במחיר. השאירו דוגמיות פה ושם"
העיר העתיקה והשוק (לבד מן האזור הקרוב לכנסיית הבשורה שנותר כפי שהוא) שהיו אזורים היסטוריים תוססים הפכו למאורות של אנשים מפוקפקים, סוחרי סמים ושאר מרעין בישין.
כמה שנים לאחר מכן החלו לצוץ במקום בתי הארחה שגילו את הפוטנציאל. הראשון היה בית פאוזי עזר מרשת אברהם ולאחריו הגיעו עד 20 בתי הארחה "אני עצמי" מעיר ג'באלי "הקמתי שני הוסטלים עם החברה שלי לשעבר". ההוסטל הראשון נסגר לפני שמונה שנים ואת השני הכריעה הקורונה "ואז קפץ לנו הרעיון של 'ליוואן".
ג'באלי הקים את בית הקפה התרבותי שלו ממש מכלום עם גיוס של חברים, ומכל הבא ליד הוא יצר בית קפה ומרכז אירוח שמשלב סגנונות שונים "הרוב פה מדברים ממוחזרים" הוא גאה לומר. בית הקפה הצמחוני מציע משקאות, קפה וכריכים קטנים "אפילו את המענקים ממשרד התיירות לא רצינו"
בקפה ליוואן מתקיימים השקות של ספרים בערבית. במה לקולנוע פלשתיני (יום קודם לבואי נערכה הקרנת בכורה לסרט תיעודי על המקום עצמו שנעשה ע"י במאית פלשתינאית – יוונייה). במקום מתקיימים ערבי מוזיקה והרצאות חלקם באנגלית. והקירות משמשים לתערוכות מתחלפות "אנחנו נותנים במה לאומנים לא מוכרים מקומיים כדי לקדם אומנות ערבית יחודית". למרות זאת ובאופן חריג תלויה בימים אלו על קירות בית הקפה תערוכת ציורים של האמן כרים אבו שקרה ממשפחת האמנים הידועה מאום אל פאחם.
בחנות המקום מוצגים עבודות אומנות יד מאמנים ובעיקר אמניות מעזה, משכם, בית לחם חיפה והגליל. כך עבודות קליגרפיה של הקליגרף הידוע אחמד זועבי. מיקרו מוזאיקה של זוג צעיר בשם 'גאלסיה' מבית לחם. ציור של ציירת ממג'דל שמס. אישה בשם מסה תושבת שכם שיוצרת עבודות הדפס על תיקים. אומנית נצרתית בשם אולה, אישה שחיה בגפה מג'נין שמציירת. וגם כריות רקמה של קואופרטיב נשים מעזה.
6132 / 1, Nazareth, Israel
