את האירועים הטרגיים במלחמת לבנון הראשונה לא ישכח עמוס דורון לעולם. כעת הוא מוציא ספר שירים יפהפה בשם "לא מספיק משוגע (שם זמני)", ומספר בראיון מיוחד: "בכי החיילים נחשב בזמני לכלימה, ואני מניח שהכאב החנוק והדמעות העצורות מצאו ביטוי מאוחר בחלק משיריי". ואם הוא נראה לכם מוכר… אולי זה מפני שהוא רואה החשבון של אלפי תושבי הצפון
עמוס דורון (58) הוא אחד מרואי החשבון המוכרים והמוערכים באזור הצפון. ככה זה כשאתה נולד בעכו, מתגורר בנהריה ואלפים מלקוחותיך במשך 30 שנות עבודתך הם חיפאים ותושבי הצפון. רבים מהם יופתעו לשמוע, שרואה החשבון המדופלם, השנון והכריזמתי לא מבין רק במספרים – אלא גם במילים. באחרונה הוציא את "לא מספיק משוגע (שם זמני)" – ספר שירים יפהפיים ומרגשים, הכתובים בשפה מרשימה וכנה, ולכבודו החלטנו לקיים עמו ראיון מיוחד. "לכתוב שירה התחלתי רק לפני כארבע שנים", הוא מספר. "מאז כתבתי כ-120 שירים, שחלקם כלול בספרי הראשון".
דורון, נשוי ואב לשלושה, נולד בעכו. את לימודיו התיכוניים עשה בבית הספר "הריאלי העברי" בחיפה. "עכו היוותה עבורי חווית ילדות מעצבת", הוא אומר. "בליל צבעוני שחיבר בין מזרח למערב, לרגלי חומות העיר העתיקה ומי הים התיכון". בצבא עבר אירוע טראומתי. "התגייסתי לצנחנים, ולאחר קורס קצינים שימשתי כמ"מ ומ"פ בבי"ס למכי"ם והשתתפתי כחייל וקצין במבצע ליטני ובמבצע ליטני 'הקטן'", הוא מספר.
ב-1982 שימש כמ"פ צעיר בפלוגת מילואים שנשלחה להיות פלוגת חוד בציר הפריצה בחזית המרכזית, במלחמת לבנון הראשונה. "לאחר מסע לילי מפרך – בעודנו שומעים ברדיו את אריק שרון מספר כי הושגה הפסקת אש וכוחותינו הפסיקו את התקדמותם – הגענו לגבעה חשופה וסחופת רוחות בכפר מנצוריה הסמוך לעיירה בחמדון על כביש ביירות-דמשק. הסתבר, בדיעבד, כי נקלענו לתוך מתחם חפור של הקומנדו הסורי, ועם שחר היום והפסקת האש פרצה תופת הקרב. במהלך הקרב נהרגו שלושה מחייליי – בהם סמל ראשון חיים שייקה ז"ל, יליד ובן העיר חיפה – ואחרים נפצעו. לאחר שנותרנו ללא מים וכמעט ללא תחמושת, הגיע גדוד מחטיבת גולני לתגבור וחילוץ והמשיך בהתקדמותו לכיבוש בחמדון".
מה עשה לך השירות בלבנון? כיצד הוא בא לידי ביטוי בשירים שלך?
"בכי החיילים נחשב בזמני לכלימה, ואני מניח שהכאב החנוק והדמעות העצורות מצאו ביטוי מאוחר בחלק משיריי, לרבות השיר המספר על קרב זה".
למי אתה מראה את השירים שלך?
"אני חושף את שיריי בשיטת המעגלים, מתחיל במעגל הקרוב ועובר לבא אחריו".
אילו תגובות אתה מקבל?
"התגובות הפתיעו אותי לטובה, ואנשים שלא היו נגישים לשירה קודם לכן סיפרו עד כמה אהבו או התרגשו. אני חושב שחלק מהמשוררים הוציאו 'שם רע' לשירה והרחיקו אנשים מקריאת שירה. לא בטוח שכל רבדי שירתי יובנו, אך השירים ברובם 'ידידותיים למשתמש', למרות שאינם מכוונים למכנה משותף נמוך".
האם אתה מצליח להתחבר למשוררים אחרים?
"אני אוהב את שירתם של יהודה עמיחי, דוד אבידן – עד שהתחרפן – דליה רביקוביץ וליאונרד כהן. לעומת זאת אינני יכול להתחבר למשוררי ה'ערספואטיקה', למרות שחלקם מוכשרים מאוד. הם רוכבים על גל אופנתי של רגש אשמה קולקטיבי ולא מבטאים, לדעתי, כאב אישי ואמיתי, ודאי לא מציאות עכשווית".
מדוע החלטת להוציא ספר שירים?
"אינני מאמין ב"שירים למגירה" וזו דרכי לספר על עצמי ולהשמיע את קולי".
איך היתה ההרגשה להחזיק את הספר המודפס הראשון?
"כמו בכל מסע – הדרך מרגשת יותר".
מה החלום שלך?
"שלום עולמי… אך בקטן – שלוות הגוף והנפש".
