"ללא-ארץ", סרט הביכורים של הבימאית שרון חוטר ישי נוצר ללא שום מימון ועם קשיים רבים, כך לדבריה. אבל הוא מעלה נקודות חשובות שמעניינות את כולנו, בין אם אנחנו אמנים מיוסרים, או כאלו שעובדים במשרד מ:9:00 עד 17:00 (ויש גם כאלה שהם שני הדברים).
"זהו סרט דוקומנטרי בו התחקיתי למשך שש שנים אחר אמן חתרני בשם עדי חבוס", היא מספרת,
עדי הוא אמן רחוב, צלם, צייר ומוסיקאי המייצג זן נכחד של אמנים. הוא מסרב להכנע לתכתיבי הנורמה ומנהל אורח חיים קיצוני בו הוא חי מהיד לפה ומקריב את הכל לשם האמנות.
התבוננותי בו לאורך השנים מעלה שאלות סביב הסוגיה מה היא הצלחה- האם היא נמדדת בכסף או בבחירתך לרדוף אחר חלומך בכל מחיר. מאחר ועדי הוא אמן רב תחומי, המסע שלו מגוון ועשיר ובעיקר מעורר השראה.
עדי גדל ברמת השרון ועם שחרורו מהצבא, החל את נדודיו בעולם. במשך עשרים השנים האחרונות, עדי עובר ממדינה למדינה, מנסה לבסס את עצמו כאמן רב-תחומי ומתפרנס בקושי רב.
בשנים האחרונות, עדי חי בקנדה שם הקים לעצמו חיים חדשים ומבודדים, המוקדשים לאמנות בלבד. בחיים הנזיריים שעדי גוזר על עצמו, הוא שומר על חלום אחד: לפרוץ כמוסיקאי.
הסרט מתאר חמש שנים במסעו של עדי ומציע מבט רענן על חיים אלטרנטיביים של אדם טוטאלי שבוחר ללכת עם האמנות שלו עד הסוף. במלאות לעדי 40 שנים, המעקב אחריו נחתם בהצלחה גדולה, אך לא מהסוג לה ציפה.
"את הסרט עשיתי ללא כל מימון מגופי השידור, קרנות הקולנוע או חברות הפקה. עשיתי כמעט את הכל בעצמי ונפלתי וקמתי ונפלתי שוב… עד, שכנגד כל הסיכויים, הסרט יצא לאוויר העולם".
הסרט יוצג מה-3.6 עד ה-1.7 בסינימטק תל אביב גם כן , וב-14 וה-22.6 בסינימטק ירושלים.
