"תנועה בזמן"

האמנית החיפאית עדנה בנס תציג תערוכה מפסליה וציוריה באקדמית גורדון עד סוף סימסטר ב'. אוצרת רבקה ויס-בלוק. הכניסה חופשית

המדור לתרבות ואמנות באקדמית גורדון, יפתח ביום שני את התערוכה "תנועה בזמן", של האמנית החיפאית עדנה בנס, שיצירותיה בפיסול בברונזה וציורי שמן מוצגות בארץ ולפרקים גם בחו"ל. התערוכה תוצג בגלריית האקדמית גורדון עד סיום סמסטר ב', בקיץ. הכניסה לתערוכה חופשית.

תערוכה זו של האמנית עדנה בנס הינה המשך של מסורת ארוכת שנים באקדמית גורדון, ששמה דגש מיוחד על טיפוח ערכי תרבות ואמנות ומקפידה לפתוח בכל שנה את הסמסטרים במכללה בליווי הצגת תערוכות.

הפיסול של עדנה בנס עוסק בדמויות מחיי היום יום והינו פרי התבוננות מעמיקה של האמנית בחיים הנרקמים סביבה. עדנה מעידה על עצמה: "אני צריכה להגיד משהו. האמירה נובעת ממה שאני רואה סביבי, הרבה פעמים בכיוון האופטימי". בזוגיות היא רואה חיזוק של כל אחד מן הצדדים – השותפים, בתקופות חיים שונות. דברים אלה ניכרים בפסליה –  ביחסי האינטימיות, האהבה והאמון בין בני זוג ובהבעה שהיא מעניקה לדמויותיה, בתנוחתם ובמבע פניהם. פסליה הקבוצתיים מצטיינים בארגון מהודק ובוטח של הדמויות ביחסן זה לזה, ובהקצאת מיקומן בחלל, שהיא תוחמת עבורן. יחד עם זאת קיימת בפסלים אלה גם התייחסות אל העולם הפתוח מעבר למקומן של הדמויות, ולתנועה המתהווה ביניהם. יש בפסליה נקודות אנושיות רבות. היא נוגעת בהם ביד חזקה ובעדינות מרפרפת.

בפסלים בהם יש  דמות בודדת האמנית בוחנת את טווחי הפעולה והתנועה, למן הפועלת העייפה והיגעה שיצאה לרגע של הפסקה, ועד לרקדניות ב"סחרור" וב"לעוף כמו ציפור". הרקדניות הקלילות שלה מצויות בתנועה אוורירית ונמשכות כלפי מעלה, לכאורה מרחפות, אך רגליהן נטועות ברצפה. בפסלים המתארים תנועה של ריצה, הליכה או גלישה ניתן לחוש כיצד האמנית עוקבת ומתבוננת בתנועת האדם ויציבתו, האופן שבו הוא נושא את עצמו ומתהלך בתוך החלל. הנשים שהיא מתארת חזקות ומתריסות, אצילות, זקופות וערניות כמו דמותה של האישה בפסל "אז מה?".

הפסלת מגיבה על החיים המודרניים ועל ההתפתחות הטכנולוגית שמשפרת את חיינו, אך בצידה תופעות הלקוחות מחיי היום יום, אותן הפסלת מאירה ועליהן מעירה בחיוך, כמו בפסל "היי ביי", שם ישובים בני הנוער בגבם זה לזה, כשכל אחד מהם עסוק בטלפון הנייד שלו, ו… הלכה הרומנטיקה…  יצירה זו הוצגה לאחרונה בשדרות אלרוב שבמתחם ממילא בירושלים, בתערוכת ההומור. זאת לעומת ההרמוניה, המצויה, למשל, בפסל "זוג חבוק".

אלמנט מרכזי וחשוב ביצירתה של בנס הוא הלבוש. כל הדמויות המתוארות לבושות, ולחלקן גם נעלים אופייניות וכובעים. פרטי הלבוש ניתנים  במדויק, והם מעובדים בשכבה של  פטינה צבעונית. עבור הפסלת הלבוש  חיוני. היא בחרה בדרך זו לעומת הפיסול של עירום קלאסי, שבו היא מרגישה יש יופי, נשיות ופרופורציות, אך הוא חסר את המימד של ההשתייכות. היא סוברת שניתן לבטא באמצעות הבגד את אופיו של האדם, את סגנונו האישי ולמקם אותו בתוך קבוצה חברתית. "בשבילי הלבוש בא לבטא את מי שמסתתר בתוכו. כל אדם מבטא בדרך הלבוש את העמדה שלו לגבי החיים".

בעבודתה הפסלת מקפידה על עיבוד הפסל גם בשלבים של יציקת השעווה וציפוי הפטינה הצבעונית, וכך יצירתה ממשיכה וצומחת בבית היציקה.

עדנה בנס הינה חיפאית וילידת הארץ. היא שימשה כמורה להיסטוריה ואזרחות בבית ספר תיכון במשך שנים רבות. רק עם צאתה המוקדמת  לגמלאות, לפני כ-20 שנה, התפנתה לעסוק באהבת חייה, האמנות. היא מפסלת, מציירת ומנגנת. פסליה מוצגים בארץ ולפרקים גם בחו"ל.

אוצרת התערוכה: רבקה ויס-בלוק