תערוכה חדשה ופורצת דרך במוזיאון הימי הלאומי בחיפה חושפת את היונקים שחיים כאן, בחופי ישראל, ומספרת את סיפורן של שתי 'חבורות' נדירות – זו שבמעמקים וזו שעל היבשה, שחיה ונושמת את הים
כתב וצילם – איתן אלחדז ברק
הידעתם שבים התיכון שלנו, ממש מעבר לקו החוף המוכר, מסתופפים להם בחדווה דולפינים, לווייתנים ושלל יונקים ימיים מופלאים? המשיכה הזו למעמקים אינה חדשה; משחר ההיסטוריה, יצורי הים האדירים הציתו את דמיונם של יורדי ים, כיכבו בסיפורים מיתולוגיים כמו יונה והלוויתן, תוארו כמפלצות אימתניות במפות עתיקות ועוררו יראת כבוד. כעת, תערוכה חדשה ומקיפה במוזיאון הימי הלאומי בחיפה, "יונקים במעמקים", מרימה את המסך ומזמינה אותנו למסע מרתק אל העולם הנסתר הזה, דרך מפגש בלתי אמצעי עם השלדים המרשימים של ענקי הים.
התערוכה, שנפתחה ב-4 ביולי, היא פרי שיתוף פעולה ייחודי בין המוזיאון לבין עמותת מחמל"י (מרכז חקר, מידע וסיוע ליונקים ימיים). זוהי הפעם הראשונה בישראל שבה מוצג אוסף כה גדול ומרשים של שלדי יונקים ימיים, והיא מוקדשת לזכרו של טל איילון ז"ל, מתנדב ותיק בעמותה שנהרג ב-7 באוקטובר. לרגל הפתיחה, המוזיאון פתח את שעריו לקהל הרחב ללא תשלום, עם הדרכות מיוחדות של האוצרת ואנשי מחמל"י, שהציגו לקהל הנרגש את הסיפורים שמאחורי העצמות.
אבל איך מתחילים פרויקט כה שאפתני? אוצרת המוזיאון, עדי שלח, מספרת שהכול התחיל בצניעות. "נוצר קשר עם אנשי מחמל"י," היא משחזרת, "והם סיפרו שיש להם שלד של לוויתן שהם רוצים להציג. אמרתי 'יופי, בואו נעשה את זה', ומשם זה התגלגל לאט לאט לתערוכה שלמה". הרעיון הבודד הצית שיחה, שהובילה לגילוי אוצר שלם – עשרות שלדים וגולגולות שנאספו לאורך שלושה עשורים והמתינו במחסני העמותה לרגע הנכון לצאת לאור, ולהפוך לתערוכה המקיפה ביותר בתחומה בישראל.
בחלל התערוכה, המבקרים פוגשים שלדים, גולגולות ועצמות של 13 מיני לווייתנאים שונים. גולת הכותרת היא שלד עצום של לווייתן מסוג זִיפְיוּס חֲלוּל-חַרְטוֹם. לצדו, מוצג מרגש במיוחד: שלד של כלב ים נזירי שנסחף לחוף ממש לאחרונה, תזכורת נוגעת ללב לחיים השוקקים שבפתח ביתנו. השלדים חושפים סודות אבולוציוניים, כמו שתי עצמות קטנטנות הצפות במעמקי גופם של הדולפינים – שריד קדום ומרגש לרגליים האחוריות שהיו להם. ההתבוננות בשלדים מעוררת הרהור על מסעם המופלא. "זה התחיל מיצור שנראה כמו כלב, שרק החרטום שלו התארך כדי שיוכל לצוד באזורי ביצות", מסבירה שלח. "לאט לאט, הרגליים האחוריות החלו להתנוון, הזנב התפתח, וכל מבנה הגולגולת השתנה עד שהותאם לחלוטין לחיים במים".
"מבחינתי, זאת תערוכה על שתי 'חבורות'. האחת היא חבורת היונקים הימיים, שלכל אחד מהם יש אופי ודברים מעניינים משלו. השנייה היא החבורה של אנשי מחמל"י – טיפוסים שחוקרים, יוצאים לים… ומתרגשים כמו ילדים על כל פרט חדש שמגיע".
– עדי שלח, אוצרת המוזיאון הימי הלאומי
מאחורי השלדים המורכבים האלה עומד סיפור אישי מרתק לא פחות. עדן זץ, בן 26 בלבד, הוא הכוח והכישרון שהפיח חיים בעצמות. עבודתו, המשלבת סבלנות של אמן רסטורציה עם דיוק של מנתח, היא פרי תשוקה שהחלה עוד בילדותו. עבודתו על הלווייתן הגדול באקווריום ירושלים, למשל, כללה סריקה תלת-ממדית של כל עצם ועצם, ולאחר מכן הרכבה וירטואלית במחשב לפני שנגע בחומר עצמו – שילוב של טכנולוגיה מודרנית עם מלאכת כפיים עתיקה. "רציתי לתת להם חיים שניים", הוא מסביר, "להפוך אותם למוצג חינוכי שימשיך לספר את סיפורם".
התערוכה לא מספרת רק את סיפורם של היונקים, אלא גם את סיפורם של בני האדם שמאוהבים בהם. "החבורה השנייה", כפי שמגדירה זאת שלח, מורכבת מצוות מומחים ומתנדבים. על מלאכת השימור וההרכבה המדוקדקת עמלו ד"ר דני כרם, נשיא עמותת מחמל"י, ד"ר עוז גופמן, ועדן זץ. עוז גופמן, מנכ"ל מחמל"י, מוסיף: "במשך שלושה עשורים אנחנו שוקדים על אוסף משווה גדול ומרשים של שלדים. אני מודה למוזיאון הימי הלאומי על שהפכו לשותפים ליצירה הנפלאה הזאת".
עבור המוזיאון, התערוכה היא חלק מחזון רחב יותר. "התערוכה היא חלק מהמהלך של המוזיאון להציב על סדר היום שלו את הטבע הימי והבריאות האקולוגית שלו", מדגישה שלח. היא מצטרפת לתצוגות הקבע המרתקות האחרות במוזיאון, כמו "דגים ודייגים", "הספנות העברית" ואפילו "פיראטים". כולן יחד טוות סיפור רחב על הקשר המורכב של האנושות עם הים – כמקור פרנסה, כזירה למלחמות, כהשראה לאמנות, וכיום, כסביבה אקולוגית שיש לשמור עליה מכל משמר.
הביקור ב"יונקים במעמקים", שתוצג למשך שנתיים לפחות, הוא יותר משיעור ביולוגיה; הוא הזמנה להרגיש. שלח מספרת על הניסיון להפוך את המידע המדעי לנגיש ואישי: "כדי להפוך את זה לקליל יותר, נתנו לכל מין כינוי. למשל, לדולפין הכחול-לבן קראנו 'הסטייליסט' בגלל הצבע הכחול המשולב בפרוותו. לכל אחד נתתי אפיון כזה". הגישה הזו, יחד עם איור המשווה בין כף יד אנושית לסנפיר של לוויתן, מדגישה שבסופו של דבר, אנחנו כל כך דומים. השלדים הללו אינם רק עצמות יבשות; הם שגרירים מעולם אחר, המספרים סיפור על אבולוציה, יופי פראי, ועל אחריותנו המשותפת. זוהי קריאה דוממת אך רבת עוצמה להקשיב לקולות המעמקים.
