סיור קצר בטבריה ממחיש את עוצמת המשבר אליו נקלעה בעקבות המגפה: עסקים קורסים זה אחר זה ושלטי ‘השכרה’ נתלים בכל פינת רחוב. אזור הקיט והמלונות ריק והספינות מעלות חלודה “סוגרים אותנו ואנחנו עדיין משלמים שכירות וארנונה” סיפר סוחר רחוב 

בסיור בטבריה ופגשתי עיר שהקורונה הכתה בה קשות. מתוך עיר של 80 אלף תושבים 40% מובטלים וראש העיר המכהן הוא מטעם ועדה ממונה של משרד הפנים. בגלל תלותה של העיר בעסקי התיירות המצב החמיר. עסקי התיירות הנופש והפנאי עומדים ברובם שוממים. הספינות מעלות חלודה. המלונות שפועלים הם אלו שהוסבו למלוניות קורונה ובמצב שכזה אין פלא שהמקום שעוד איכשהוא עובד זה קברו של רבי מאיר בעל הנס – בטבריה התושבים בהחלט מחכים לנס. הליכה בטיילת מסגירה מראות עצובים של עוד ועוד חנויות עליהם מתנוססים שלטי ‘השכרה’. סוחרים שפגשתי מספרים לי בתרעומת מדוע אילת וים המלח הוחרגו מהסגר בעוד שטבריה אף היא עיר תיירותית לא הוחרגה ? “זהו גועל נפש של מדיניות” מספר לי דורון ברדה שיש לו כמה חנויות טקסטיל והנעלה בעיר “אין מתווה. סוגרים אותנו. ואנחנו עדיין משלמים שכירות וארנונה. הסופרים מפוצצים. הפיצוציות מלאות פשוט רוצים לגמור פה את העסקים. תסתכל ברחוב מלא חנויות להשכרה. בקצב הזה חצי מהעיר תהיה כך”. כשהעניינים כך כך קשים ואנשים תלויות במסחר לא היה מפתיע לראות כמה חנויות טקסטיל והנעלה שהחליטו לפתוח למרות הסגר. נדמה שלסוחרים בטבריה – אחת מארבעה ערי הקודש כבר אין מה להפסיד.

NO COMMENTS

LEAVE A REPLY