תערוכת אמנות מרגשת מנציחה את זכרם של נופלי חדרה-עירון ומחברת בין קהילות יהודיות בארץ ובעולם
איתן אלחדז ברק
בצל האבל והכאב, נוצר פרויקט אמנות מרגש ומעמיק בשם "הנני". פרויקט זה, פרי יוזמתה של שותפות חדרה-עירון של הסוכנות היהודית, מחבר בין אמנים מישראל, ארה"ב וצ'כיה למשפחות שכולות מאזור חדרה-עירון שאיבדו את יקיריהם באירועי המלחמה האחרונים,
"להנציח ולחגוג את חייהם של הנופלים"
"שותפות חדרה-עירון פועלת לחיבור בין קהילות וערים בישראל לקהילות יהודיות בכל העולם", מספרת שמרית אורגל, מנהלת השותפות. "מאז ה-7 באוקטובר, נוצר רצון עז בקרב הקהילות שלנו בעולם לתמוך ולחבק את משפחות הנופלים. מתוך רצון זה, נולד הרעיון לחבר בין קהילת האמנים המקומית שלנו לזו של קהילות השותפות. 26 משפחות מאזור חדרה, פרדס חנה-כרכור, מועצה אזורית מנשה ואלונה, לקחו חלק בפרויקט 'הנני', שנועד לחגוג את חייהם של הנופלים, לצייר את דמותם המורכבת, אהבותיהם ותחביביהם".
הפרויקט הייחודי והתערוכה (באוצרות של קטיה קורין) נולד מתוך דיאלוג אמנותי בין האמנים למשפחות. אמנים יצרו קשר עם משפחות הנופלים, למדו להכיר את סיפוריהם האישיים – את החלומות, השאיפות והאהבות שנגדעו באיבם – ויצרו יצירות אמנות מרגשות המנציחות את זכרם.
ציור שמחבר בין אהבות
מיכל ריין, אלמנתו של אריה ריין ז"ל, שנפל בעת שירות מילואים בעזה, מספרת על החיבור המיוחד שנוצר בינה לבין האמנית טובה הורוביץ: "הפרויקט הזה מאפשר לי ליצור, לעשות ולהיות אקטיבית, לחיות מעבר לאובדן העצום. הוא מאפשר לי לדבר על אריה כחלק מתהליך הריפוי, להכיר אותו לעוד אנשים ולהפיץ את הטוב שלו". מיכל משתפת בסיפורה האישי ומתארת את אריה כאב אוהב, בעל מסור ובן משפחה אהוב, אדם טוב לב שאוהב טבע וטנקים.
טובה הורוביץ, שיצרה ציור אבסטרקטי שמצליח ללכוד ולו לרגע את אישיותו החד פעמית של אריה, מתארת את תהליך היצירה: "למדתי על אריה דרך ההספדים ומה שכתבו עליו. הלכתי ימים רבים כמו משוגעת, הראש היה מפוצץ ולא ידעתי איך להוציא את זה לפועל… אבל בוקר אחד זה קרה. היצירה הזאת משקפת את אהבתו לטנקים, את פק"ל הקפה שתמיד היה איתו, את רוחו, את הקיבוץ, את הטבע – כל מה שהוא אהב".
לפעמים, מתוך הכאב הגדול ביותר, נולדים חיבורים מיוחדים שנוגעים בלב
רביד פליישר, רכזת קשרי גומלין בשותפות חדרה – עירון של הסוכנות היהודית הובילה את המיזם ודרכו נחשפה, "לעוצמת החיבורים העמוקים שנוצרו בין האמנים, הקהילה לבין משפחות הנופלים". פליישר נזכרת באחד הסיפורים שנגעו ללבה והוא הסיפור של אורית לוקר, ששכלה את בנה, סמל אורי לוקר ז"ל שכתבה :
"לפעמים, מתוך הכאב הגדול ביותר, נולדים חיבורים מיוחדים שנוגעים בלב. בני היקר, סמל אורי לוקר ז"ל, לוחם בגדוד 51 של גולני, נפל על הגנת המולדת ב-7 באוקטובר כשהיה רק בן 19. מאז אותו יום, אני מחפשת דרכים להנציח את זכרו ולספר את סיפורו. כך זכיתי להכיר את האמנית רייצ'ל שטרן (24) שהגיעה לישראל, ולמרות שמעולם לא פגשה את אורי, היא הצליחה לחוש את מהותו דרך הסיפורים והתמונות. יש משהו קסום בדרך שבה אדם שמעולם לא הכיר את יקירנו, מצליח לגעת בנשמתו ולהעביר את אישיותו דרך מכחול וצבע. רייצ'ל, שחזרה לארה"ב עם הסיפור של אורי בליבה, ציירה דיוקן מרגש שלו, שמצליח ללכוד לא רק את תווי פניו, אלא גם את האור המיוחד שהיה בו".
בין גאות לשפל: אמנות של ריפוי וזיכרון נולדת על חוף הים
מרגנית ארז, פסלת בחול וצלמת, מוצאת נחמה ודרך להתמודד עם אובדן ביצירה ארעית ויפהפייה.
ארז היא אמנית יוצאת דופן. היא מפסלת בחול ים, חומר ארעי שמשתנה ללא הרף, ומתעדת את יצירותיה בצילום, לפני שהן נשטפות בגלים.
המסע האמנותי של מרגנית החל בתקופה קשה, כששני אנשים אהובים עליה חלו. "באותה תקופה נמשכתי מאוד ליצירה על שפת המים", היא מספרת, "בלי להבין את המניע ואת ההשפעה של הפעולה הזו על חיי".
רק בדיעבד הבינה מרגנית את עוצמת הריפוי הטמונה ביצירה זו. "היצירה על שפת המים, בידיעה שהגל יכול להגיע בכל רגע, עזרה לי להתמודד עם אי-הוודאות, עם ארעיות הקיום ועם המוות כחלק מהחיים", היא משתפת.
עבורה, החוף הפך למרחב של התמודדות, של קבלה ושל חיבור עמוק לטבע ולמעגל החיים. "הצפייה בהשתנותו המתמדת של החוף, לאורך שעות היום ולאורך עונות השנה, העניקה לי פרופורציות והבנה לגבי מעגל החיים והיותנו חלק אינטגרלי ממנו", היא אומרת.
מאז ה-7 באוקטובר, יצירותיה של מרגנית עוסקות רבות בעצב, בכאב, בעיבוד, בזעם ובאובדן. היא מוצאת בחול דרך לבטא את רגשותיה ולעבד את החוויות הקשות שעברה.
בפרויקט מיוחד שלה, "סליחה על השאלה", אותו היא מציגה בתערוכה, מרגנית מעניקה קול לשאלות קשות ומביכות שלא מעזים לשאול על שכול. היא כותבת שאלות פתוחות וכנות של בני נוער על החול הרטוב, ומקליטה את התשובות בקולה של אדוה אברמוביץ', אמה של נועם אברמוביץ' ז"ל, תצפיתנית שנרצחה בנחל עוז.
"זמניותן של האותיות הכתובות בחול, מנכיחה בו זמנית הן את היעדרו של הגוף, הן את נוכחותה של הנשמה, הן את האם שאליה מופנות השאלות, והן את השואל המגשש, זה שרוצה להתקרב ולא יודע איך", מסבירה מרגנית.
הפרויקט המרגש הזה הוא תזכורת לארעיות הקיום ולחשיבות של הנצחת הזיכרון. ארז, באמצעות אמנותה הייחודית, מצליחה ליצור יופי וקסם מתוך כאב ואובדן
יהדות ארה"ב במפגן של אהבה וסולידריות
התערוכה, המוצגת ב"קונטיינר ארט" שבמועצה האזורית מנשה, כוללת מגוון רחב של יצירות – ציורים, פסלים, צילומים ועוד – והיא עדות לכוחה של האמנות לרפא, לחבר ולתת תקווה. "כל יצירה חוגגת את רוחם ומבטיחה שהסיפורים שלהם יימשכו", אומרת אליסון ג'ייקובס מארה"ב, ממארגנות הפרויקט. היא מדגישה את תחושת הסולידריות והחיבור בין הקהילות השונות ואת המסר החזק של הפרויקט: "אנחנו עומדים יחד כעם אחד".
התערוכה "הנני" היא לא רק תערוכת אמנות, אלא מסע אנושי עמוק ומרגש. היא מזמינה את הצופים להתחבר לסיפורים האישיים של הנופלים, לחוש את הכאב של המשפחות, ולהיות חלק ממעגל של זיכרון ותקווה. דורון אלמוג, יו"ר הסוכנות היהודית, מדגיש את חשיבותה של עבודת ההנצחה: "כל אדם שנפל היה עולם ומלואו… נשא הלאה את זכרם של מי שעיצבו את דרכנו כאן".
הנני כאן
"הנני" היא מילה מכוננת בתנ"ך בו היא מופיעה 177 פעם, היא מציגה מהות ייחודית של – שליחות, נאמנות והתמסרות אנושית טוטלית ללא פשרות ונדמה שזה הדבר לו אנו זקוקים יותר מכל בתקופה זו: האמן המתמסר ליצירה, הקהילה שמתמסרת לאנשיה בעת מצוקה, פרטים אינדיבידואלים שפתאום קמים בבוקר ומגלים שהם עם.
'הנני' : התערוכה תוצג במהלך חודש נובמבר בקונטיינר ART במנשה ותהיה פתוחה לקהל הרחב החל מה-8 בנובמבר. בכל סוף שבוע, ימים שישי-שבת בין השעות 10:00-13:00.
