טקס יום הזיכרון לשואה ולגבורה בקריית ביאליק התקיים ביום ראשון באולם הרב תכליתי ע"ש דני זק במעמד ראש העיר, אלי דוקורסקי.
תלמידי החטיבה העליונה של קריית החינוך אורט ביאליק, בוגרי בית הספר ואף תלמידי בית הספר "נעורים" העלו מסכת מרגשת שגרמה לקהל להזיל דמעה. החזן יעקב גרינשטיין נשא תפילת אל מלא רחמים. שישה ניצולי שואה מלווים בממשיכי דרכם, התכבדו בהדלקת המשואות לזכר ששת מיליון היהודים שניספו בשואה.
ראש העיר, אלי דוקורסקי, שבשנים עברו התלווה לתלמידי אורט קריית ביאליק במסעם לפולין, פתח את דבריו: " חובה עלינו, על ילדינו ועל הדורות הבאים להמשיך לספר את סיפור השואה, חובתנו לעמוד איתן מול מכחישי השואה ".
דוקורסקי בחר להקריא את הדברים של ניצול גטו קובנה ומחנה דכאו ,ד"ר שמואל גרינגאוז:"אם כי השמדת העם היהודי נמנית עם האירועים המזוויעים ביותר בהיסטוריה, אנו יודעים: גם היא תשכח". דוקורסקי ציין כי חובתינו להפיג את החשש עליו דיבר הניצול, שיום יבוא ושואת העם היהודי גם היא תשכח. דוקורסקי ציין את חשיבות המסעות לפולין, כמו גם עצרת הזיכרון, הנותנות תשובה ניצחת – נזכור, לעולם לא נשכח: "אלפי תלמידי עירנו, שפקדו לאורך השנים את המסעות לפולין, הם עיניהם הזוכרות של ששת המיליונים מבני עמנו שנרצחו בשואה. הם קולם הזועק. מעיניהם המתות של הנרצחים אל עיניהם הרואות והפקוחות לרווחה של תלמידינו זורמים מראות האימה, וכפי שהיו כך יזכרו. עיני תלמידינו צרובות בחזיון צעדת המוות לבורות ההריגה ביער טיקוצ'ין. הן צרובות במראה הטליתות הקרועות, קצוות השיער המיותמות, הנעליים והמזוודות העזובות במחנה אושוויץ ובירקנאו".
דוקורסקי הוסיף: "התלמידים של "אורט" קריית ביאליק, שפוקדים מידי שנה את אדמת פולין ונוסעים בין נופיה המוריקים והפסטורליים, שנחשפים ליופיין של ורשה וקראקוב, רואים לנגד עיניהם מיליוני יהודים ללא שם, מיליוני יהודים שזהותם היחידה היא מספר אישי שהטביעו הנאצים על זרוע ידם. ראש העיר סיפר את סיפורה של פרניה גולדהר, שהשנה הלכה לעולמה בגיל 95.
פרניה, ניצולת מחנה אושוויץ, שנשאה על זרועה השמאלית את המספר 50509, סיפרה בספר "חותם על לבי", שהוקדש לסיפור חייה: "50509 זה השם שקיבלתי בגיל 21. מרגע זה לא היה לי שם מלבדו. המספר הזה חקוק בבשרי עד היום. גם היום, אחרי שחזרתי להיות פרניה, לא עלה בדעתי להסירו. הוא הפך לחלק ממני".
בסיום דבריו הבטיח דוקורסקי :"בערב זה, אנו זועקים את זעקת ששת המיליונים שנרצחו בשואה, את זעקתם של ניצולי השואה שראו את הנורא מכל. אנו מבטיחים להם ולעצמנו, כי לעולם לא נטמון עוד ראשנו בחול. לא נסמוך גורלנו על אחרים, ראינו אז ואנו רואים גם היום, כי אומות העולם הן משענת קנה רצוץ. כשם שאטמו אוזניהם אז ועצמו עיניהם מלראות, כך יהיה גורלנו שוב אם נהיה חלשים. את עתידנו נפקיד בידינו, בידי צבא ההגנה לישראל. ביד אחת נאחז בנשק להגן על עצמנו וביד שניה נושיט ידנו לשלום. נישא את נס תקומת ישראל בגאון: עם ישראל חי. לנצח נצחים, עם ישראל חי!".
בטקס יום השואה השתתפה משלחת תלמידי נוער מהיידלברג, גרמניה. יחד עם מארחיהם, תלמידי אורט קריית ביאליק, הם צפו בדמעות בטקס המרגש.
בחט״ב אורט אפק ממשיכים במסורת , אוהל יזכור שהוקם על ידי מורים ותלמידים הפך למוזיאון אינטראקטיבי מיוחד ומרגש. קבוצת תלמידים, נבחרת נאמני שואה, מעבירים סדנאות לכל כיתות בית הספר ובהמשך יבקרו באוהל היזכור גם תלמידים מבתי ספר אחרים. השנה בחרו בבית הספר להתמקד בנושא תנועות הנוער ופועלן בתקופת השואה.
הפרוייקט מוקדש לזכר מיליון וחצי הילדים שנספו בשואה .
ביציאה מהאוהל הוצב עץ תפוחים, עליהם כל ילד רושם את שמו של נספה בשואה.
מנהל בית הספר, יורם רוזנברג: " זהו המעט שביכולתנו לעשות להנצחת השואה. חשוב שיום זה יהפוך למשמעותי עבור בני הנוער על מנת שימשיכו את מסורת הזיכרון וההנצחה"
במהלך היום התקיימו טקסי זכרון בכל בתי הספר בעיר. גם מחלקת הפיקוח העירוני של קריית ביאליק ציינה את יום השואה בביקור במוזיאון בקיבוץ לוחמי הגטאות
