אירווזיון תרבותי

משלחת האיחוד האירופי בישראל חוגגת, בשיתוף פעולה עם 17 מדינות חברות באיחוד, את יום אירופה עם מיצגי וידאו ארט מיוחדים באילת, חיפה ותל אביב.במסגרת האירוע יוצגו עשרות עבודות, של כמה מהאומנים המובילים באירופה ובישראל, העוסקות בנושא החברה שאחרי משבר הקורונה

משלחת האיחוד האירופי לישראל חוגגת השנה את יום אירופה (אשר מצוין בכל שנה ב 9 במאי) עם שלושה מיצגי וידאו ארט מיוחדים שיוצגו בשלוש מהערים המרכזיות בישראל: אילת, חיפה ותל אביב.האירוע נעשה בשיתוף פעולה עם 17 מכוני ונספחי תרבות שונים, אשר כולם תומכים באומן שעבודתו מוצגת.מכוני התרבות המעורבים: המכון הצרפתי בישראל, המכון הרומני לתרבות, המכון הליטאי לתרבות, המכון הפולני, פורום התרבות האוסטרי והמרכז הצ׳כי.השגרירויות המעורבות: יוון, הולנד, שבדיה, גרמניה, בלגיה, סלובניה, אסטוניה, ספרד, אירלנד ודנמרק.

כל מיצג יכלול מספר מסכים גדולים, אשר יציגו 20 עבודות וידאו מרתקות (כל אחת באורך 1-6 דקות, כולן נאצרו על ידי אוצר האירוע אבי לובין), שכולן עוסקות באופן כזה או אחר בתמה אחת: הקהילות החדשות של העולם (בין היתר, בעקבות משבר הקורונה). האמנים הם כמה מהבולטים והמוערכים באירופה וישראל, וכמה מהעבודות יוצגו בפעם הראשונה.

אחרי שנה של בידוד, סגרים וריחוק חברתי, אנו מתמודדים כעת עם הצורך לחשוב מחדש על מושג הקהילה. אנו ראינו שינויים בהבנה שלנו של מה זה אומר לחיות ביחד, וריחוק פיזי השפיע על האופן שבו אנו תופסים את המושג “להיות ביחד”, גם ממרחק וגם בעת בידוד. העבודות מעלות שאלות על יכולתנו לפרק ולהרכיב מחדש את ההבנה שלנו של מונחים כמו “להיות ביחד” ו “להיות לבד” ואת יכולתנו לבסס חשיבה חדשה לגבי בניית קהילה חדשה בעקבות המגיפה.

האיחוד האירופי שואף תמיד לבנות קהילות חזקות ובריאות יותר ברחבי העולם, כולל כאן בישראל. במהלך משבר הקורונה ראינו מנהיגים קהילתיים צעירים, בכל אזורי הארץ ובכל המגזרים, שמובילים את קהילותיהם דרך מכשולים ואתגרים רבים. ועל יסודות הקהילה החדשים האלה ימשיך האיחוד האירופי לפעול.

שגריר האיחוד האירופי בישראל, עמנואל ז’ופרה: “אני נרגש מאוד מהאירוע הזה, שמאפשר לאזרחי ישראל ליהנות מאומנות מרתקת במרחב הציבורי שלהם. האיחוד האירופי רואה חשיבות גדולה בשיתוף פעולה שהולך מעבר לסחר וחדשנות, ונוגע גם בעולמות התרבות והאומנות, לרווחתם של כל הישראלים וכל האירופאים.  משבר הקורונה אילץ את כולנו להתכנס בבתינו. למרבה השמחה, כאן בישראל כולנו יכולים כעת ליהנות מאומנות נהדרת באוויר הצח והפתוח. ”

מיקומים וזמנים

אילת: 17.6 – טיילת אילת

חיפה: 19.6 – השוק הטורקי

תל אביב: 24.6 – כיכר הבימה

29.6 – רחבת הקאמרי והמשכן לאומנויות הבמה

המיצגים יחלו לאחר השקיעה וירוצו עד השעות הקטנות של הלילה.

העבודות

המיצגים כוללים 20 עבודות וידאו ממדינות שונות, ביניהן יוון, אסטוניה, צרפת, אוסטריה, ישראל ואחרות.

בין העבודות:

אדל אבדסמד Deep Stroke, 2014

מוזיקה מאת ז’אן-ז’אק למטר

אישה יחפה, השחקנית סלמה הייק, מועכת אבטיח במכה אחת של העקב שלה. הפעולה הזו, שמתרחשת על שפת תעלת סן מרטן בפריז לקול נגינת אקורדיון נמרצת, מוקרנת פריים אחר פריים בצורה שממחישה את התהליך שמתרחש מרגע קבלת ההחלטה ועד לביצוע הפעולה. האבטיח נחצה לשניים בעקבות המכה ומיץ וחתיכות פרי אדומות מתפזרים לכל עבר. חצי מהאבטיח מתגלגל החוצה מהמסך וראשה של האישה, שפניה סתורים כעת מאחורי שיערה, תופס את מרכז המסך ומדגיש את האנלוגיה המדאיגה. למרות ההחלפה הסובלימטית של ראשה באבטיח, טבעה האמיתי של הפעולה האלימה נחשף פתאום. התכוננותה של האישה לפעולה, אף כי הייתה קצרה, מספקת הצצה אל התוכנית המוקדמת – זה מהלך קיצוני ומחושב, ולא דחף פתאומי. כתב: ג’ובאני קאררי.

אדל אבדסמד (נולד ב-1971 בקונסטנטין, אלג’יריה, חי ופועל בפריז, צרפת) למד בבטנה ובאלג’יר וסיים את לימודיו בבית הספר הלאומי לאמנות בליון ב-1998. עבודותיו הוצגו ברחבי העולם, בין היתר ב-MoMa PS1 בניו יורק, במכון לאמנות בסן פרנסיסקו, במרכז לאמנות של MIT בקיימברידג’, מסצ’וסטס, בפונדציונה סנדרטו רה רבאודנגו בטורינו, בגלריית Parasol Unit בלונדון, במוזיאון לאמנות מודרנית בדוחא, במרכז לאמנות עכשווית במלאגה, במוזיאון האמנות במונטריאול ובמוזיאון לאמנות עכשווית בליון. עבודתו של אבדסמד הוצגה ארבע פעמים בביאנלה של ונציה, פעמיים בביאנלה של איסטנבול, ב”מניפסטה 3″ ובתערוכות קבוצתיות רבות אחרות ברחבי העולם. בנוסף, תערוכה נרחבת של עבודותיו הוצגה  במרכז פומפידו בפריז בשנת 2012, והוא כלול באוספים בינלאומיים  רבים, בין היתר במרכז פומפידו בפריז, במוזיאון ישראל בירושלים, במוזיאון לאמנות מודרנית ועכשווית בז’נבה, במוזיאון לאמנות עכשווית בפריז, באוסף פינו במוזיאון פונטה דלה דוגנה בפלאצו גראסי בוונציה, במוזיאון מודרנה בשטוקהולם ובמוזיאון הזהב השחור בריאד.

העבודה מוצגת בתמיכת המכון הצרפתי בישראל.

 נילבר גורס Undressing, 2006

בוידאו “התפשטות” נילבר גורס מסירה מראשה שכבות רבות של מטפחות ראש צבעוניות בזו אחר זו, תוך שהיא מדקלמת את שמותיהן של חברותיה ובנות משפחתה שנתנו לה את המטפחות. גורס מבקשת להביא לתשומת לבנו את העובדה שנשים מוסלמיות שעוטות כיסויי ראש באירופה מצטמצמות לעתים קרובות לתפקיד נציגות אילמות של רעיונות דתיים או לאומניים, במקום להיתפש כבנות אדם בפני עצמן. הנשים הללו, עם או בלי כיסוי ראש, מושפעות מהאקלים הגזעני השורר במרחב הציבורי, חוות אפליה בחיי היום-יום ומשמשות כמטרה לעתים קרובות.

נילבר גורס (נולדה ב-1977 באיסטנבול, חיה ופועלת בווינה ובאיסטנבול) מחזיקה בתואר ראשון בציור מהפקולטה לאמנויות באוניברסיטת מרמרה באיסטנבול ובתואר שני בציור וגרפיקה מהאקדמיה לאמנויות בווינה. גורס הציגה בתערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות ברחבי העולם, בין היתר ב”טריאנלה של יוקוהמה” ביפן, בביאנלה ה-21 לאמנות עכשווית בסאו פאולו, במוזיאון ואן אבה באיינדהובן,      בביאנלה ה-20 של סידני, בביאנלה הבינלאומית באירלנד, במוזיאון מאק בווינה, בביאנלה הבינלאומית ה-11 באיסטנבול, בגלריה מרטין ג’נדה בווינה ובגלריית רמפה באינסטנבול.

העבודה מוצגת בתמיכה של פורום התרבות האוסטרי.

תמונה: ניקול טינטרה.

גידו ון דר ורפה

Nummer Negen, The Day I didn’t Turn with the World, 2007

למשך 24 שעות, ב-28 באפריל 2007, גידו ון דר ורפה לא הסתובב יחד עם כדור הארץ, אלא כדור הארץ הסתובב סביבו. תמונות בהילוך מהיר הפכו לסרטון ברזולוציה גבוהה באורך שמונה דקות ו-40 שניות שבו רואים את האמן עומד בטונדרה בקוטב הצפוני ומסתובב נגד כיוון סיבוב כדור הארץ, בדיוק בקצב סיבובו.

גידו ון דר ורפה (נולד ב-1977 בפאפנדרכט, הולנד, חי ופועל בברלין) החל את דרכו כאמן מופיע, אבל מפאת חוסר רצון להופיע בהופעה חיה יותר מפעם אחת, הוא התחיל לתעד את הופעותיו. הוא החל במהרה להתעניין בצילום ובקולנוע, בהם הוא מצא את הישירות הרגשית שקיימת גם במוזיקה, שחסרה לו באמנויות חזותיות. יסוד יצירתו הוא עדיין ההופעה, אבל הוא הוסיף לה מוזיקה, מלל, ספורט וסצנות אווירה כמוטיבים חוזרים. עבודותיו מאופיינות בצילומים ארוכים ומדיטטיביים ובסירובו להשתמש בשחקנים. הוא מלחין את המוזיקה לעבודותיו מאז 2007. עד כה יצר ון דר ורפה 15 עבודות שהוצגו והוקרנו באופן נרחב ברחבי העולם וזכו להכרה בעולם האמנות וכן בעולם הקולנוע. הוא זכה בפרסים רבים, כמו פרס עיתון “פולקסקראנט” ההולנדי לאמנות חזותית ב-2007, והציג את עבודותיו במקומות כמו הקונסטהאלה בבאזל, ה-MoMa/PS1 בניו יורק, הביאנלה של ונציה, “פרפורמה”, הביאנלה של מוסקבה, הביאנלה של איסטנבול ו”מניפסטה”.

 עבודה זו מוצגת בתמיכת שגרירות הולנד

 סיגלית לנדאו Bridge of Ripples  2021

בעבודתה החדשה של סיגלית לנדאו, מופיע גבר צעיר שהולך בערוץ נחל צחיח, מתבונן בקרקע, מחפש אבנים, בוחן ובוחר אותן אחת אחת. הוא מתקדם בהיסוס דרך שביל צר של בוץ גופרית כהה עד שמגיע לחופי ים המלח. שם, הוא מקפיץ את האבנים שאסף במיומנות על פני המים לכיוון מזרח אל עבר צדו השני של הים. מהחוף אפשר לראות את האבנים חותכות את האוויר ואת המים עד שהן שוקעות לקרקעית במקום הנמוך ביותר על פני כדור הארץ.

סיגלית לנדאו (נ. 1969 בישראל) היא אמנית בינתחומית שיוצרת מיצבים בוידאו, בצילום ובפיסול. עבודתה הוצגה במוזיאונים ובמוסדות אמנות מרכזיים בעולם, בהם המוזיאון לאמנות מודרנית (MoMA) בניו יורק, מרכז ויטה דה-ויט לאמנות עכשווית ברוטרדם, הדוקומנטה בקאסל, מוזיאון ריינה סופיה במדריד, תערוכת הארמורי בניו יורק, מוזיאון ת”א לאמנות, ומכון KW לאמנות עכשווית בברלין. לנדאו הציגה בביתן הישראלי בביאנלה ה-54 בוונציה. היא זכתה בפרסים רבים, בהם מלגת   Times/Artangel בלונדון, פרס גוטסדינר ופרס סנדל מטעם מוזיאון תל–אביב,  וכן פרס קולינר ופרס סנדברג של מוזיאון ישראל. עבודותיה נמצאות באוספים ציבוריים רבים, ביניהם של המוזיאון לאמנות מודרנית (MoMA), מוזיאון ברוקלין והמוזיאון היהודי בניו–יורק, מרכז פומפידו בפריז, מוזיאון ישראל, מוזיאון תל–אביב, המוזיאון לאמנות עכשווית בברצלונה, המוזיאון לאמנות עכשווית קסטיליה וליאון בספרד, מגזין ,III סטוקהולם, קונסטמוזיאום מגדבורג בגרמניה, המוזיאון לאמנות עכשווית בקראקוב ואוסף ג’נראלי באוסטריה.

פרנסיס אליס- Game Over, 2011 1:37 דקות

ב-20 במרץ 2011, פרנסיס אליס נהג ב”חיפושית” הפולקסווגן שלו ממקסיקו סיטי לעיר קוליאקאן, בירת מדינת סינלואה בצפון מערב מקסיקו. כשהגיע ליעד, ריסק את המכונית בעץ בגן הבוטני, השאיר אותה שם ונתן לטבע לעשות את שלו.

פרנסיס אליס (נולד ב-1959 באנטוורפן, בלגיה, חי ופועל במקסיקו סיטי) פועל במגוון תחומים, בין היתר  בפעילות ציבורית, במיצבים, באמנות וידאו, בציור ובאיור. בנוסף למספר תערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות בהן הציג ביעדים מרכזיים ברחבי העולם, תערוכה מקיפה של עבודתיו הוצגה תחת הכותרת “סיפור הונאה”  בטייט מודרן בלונדון, במרכז ווילס לאמנות עכשווית בבריסל, ובמוזיאון לאמנות מודרנית (MoMa) וב-MoMa PS1 בניו יורק. ב-2017 הציג את עבודתו בביתן העיראקי בביאנלה ה-57 של ונציה, עבודה שהייתה תוצאה של נסיעותיו לעיראק. ב-2022 עתיד אליס לייצג את בלגיה בביאנלה ה-59 של ונציה.

 

 

 

 

 

 

NO COMMENTS

LEAVE A REPLY