הילד בן 30

הרבה הרבה אהבה. קלמן
הרבה הרבה אהבה. קלמן

 

בעולם בו עסקים נסגרים כלעומת שנפתחו ומקומות דועכים, ה”קלמנ’ס” הוא נטע זר. המוסד החיפאי, שנפתח אי שם ב-1985, יחגוג הערב (חמישי) שלושה עשורים ומראה לכולם שאיכות לא רק שהיא לא מילה גסה, היא אפילו הכרחית כדי לשרוד

“אז איפה אני יכול להיות?”, שאל אותי קלמן בקולו המוכר. זאת היתה תשובה לשאלה האם הוא נמצא בפאב. “כבר 30 שנה, ערב ערב, אני כאן”, הוא תימצת במשפט אחד את מהות המקום שהפך לאגדה בעיר התחתית. ה”קלמנ’ס” חוגג הערב (חמישי) 30 שנה להיווסדו וזו סיבה מצוינת לרדת לעיר התחתית, לשתות את הגינס הכי מושלמת בעיר ולשמוע מהזקן (קלמן מיידלר, אם עוד לא הבנתם), איך קורה שבעולם כל כך דינאמי, מקום שכזה מצליח להיכנס במלוא הכוח לעשור הרביעי לקיומו. “במילה אחת? באהבה. הרבה הרבה אהבה. כבר מזמן הבנתי שהרבה כסף מהמקום אני לא אעשה, אבל עם זאת הבנתי שיש בי, בקלמן, הרבה מאוד לתת לאנשים אחרים וזה בעצם הסוד של המקום ומה שמניע אותי כבר כל כך הרבה שנים”, אומר מיידלר ומוזג לשנינו שליש

סופת חול. הגינס של הזקן
סופת חול. הגינס של הזקן

גינס. בניגוד לבירות רגילות, המזיגה של הבירה הזאת, היא סוג של אמנות. תחילה מזיגה איטית של שלושת רבעי הכוס ואחרי שנרגעת “סופת החול” בתוך הכוס, עוברים למזיגה מהירה של שאר הכוס. אמנות כבר אמרנו (ומצטערת אם גיליתי פה סוד מקצועי). והמזיגה הזאת, היא אולי המראה של המקום הזה. בעולם בו הכל דיגיטלי ואינטרנטי ובעיקר מהיר, ה”קלמנ’ס” הוא מקום שלא מוכן לוותר על הערכים של פעם, ערכים שהושתתו על איכות.

לא הרבה יודעים אבל ימיו הראשונים של ה”קלמנ’ס”, היו בכלל ברחוב שרה, הסמוך לרחוב הבנקים. מיידלר, היה אז ימאי ונכנס לעבודה קבועה בנמל חיפה. אלא שהביטחון הכלכלי שהעניק לו הנמל והיציבות, לא ממש עניינו אותו. הוא רצה לראות את הנמל ממקום אחר. מהמקום שלו. לאחר קצת יותר משנה, הוא רוצה להתרחב. הוא מגיע לנגריה בנמל 3 ומחליט, כאן יוקם ה”קלמנ’ס” החדש. ומאז הכל היסטוריה. המקום אמנם עבר מספר שיפוצים, אבל הקונספט נשאר. ריהוט עץ כבד, ספריה עצומה של בקבוקי וויסקי ושלושה ברזי בירה, שיוצאים מתוך קופסת עץ חומה של רדיו ישן. למה רק שלושה ברזי אתם שואלים? “אני לא בעד שורה של ברזים, אלא להתמקד בלהביא לקהל שלי בירה טריה בכל רגע נתון”, הוא אומר. כניסה למקום  מעבירה אתכם במנהרה שבין העיר התחתית לפאבים החמים ביותר בבלפסט. למי שעדיין לא חווה את המקום, מצפה חוויה שהיא מעבר לאוכל איכותי וגינס. הסיפורים של הזקן. זו הופעת סטנד אפ,

מופע של איש אחד. מיידלר
מופע של איש אחד. מיידלר

שמגיעה מאחורי הבר ותופסת את תשומת הלב של כל יושבי המקום. קלמן עוצר לרגע את הדיבור ומציע לי כוסית וויסקי. ספריה של 100-150 בקבוקים, לכי תבחרי. קלמן מסמן עם היד בתנועת הרגעה: “תני לי לבחור לך”. הוא שולף מהמדף העליון בקבוק של וויסקי “אובן” מיושן 14 שנה ומוזג לכוס אולד פאשן כבדה מנה ואומר לי “תטעמי”. אני אולי לא חסידה של וויסקי (יותר חסידה של דיאט ספרייט), אבל כן. יש על הוויסקי הזה. קלמן, שהוא הטבח, הברמן והאיש שאחראי על ההווי במקום שלו, מתפנה לדקה אחת כדי לתת לנו את הסיכום שלו ל-30 שנות ואת התקוות שלו לשנים הבאות: “זוהי רק ההתחלה”. האמת שזה לקח לו קצת פחות מדקה. אני חוזרת לי לבירות ולילד בן 14 שקלמן מזג לי ואתם מוזמנים לבוא לנמל 3 לחגוג את יום ההולדת של המקום. כי ידוע ש-30 זה ה-20 החדש. מזל טוב.

3 COMMENTS

LEAVE A REPLY