ביום ראשון התייצבו בהיכל ברוממה שתי קבוצות עם מגמות מנוגדות. הסגולים צהובים מחולון אחרי סדרה מרשימה בה נראה כאילו הם נמלטים מאימת התחתית. מולם הירוקים מהכרמל אחרי שני הפסדים ופיחות קל במעמדם. המשחק אכן התקיים בשוויון כוחות לאורך רוב דקות המשחק. אולם בסיום הרבע השלישי ובכל הרבע הרביעי הוכיחה מכבי חיפה כדורסל שהיא עדיפה עשרות מונים מהקבוצה מהמרכז. התלהבתי עד אין סוף ממשחקו של אלכס טוברוביץ' וכן צדו את עיני חנן קולמן וג'ון דימורתלומאו בצליפות טווח השלוש ושליטה ללא עוררין בהגנה. בכלל מסתמן כי חנן קולמן הוא השחקן המשתפר של העונה, ואין זכר לשחקן המשלים שהשתתף בעונות האחרונות אז הוא השפיע פחות על קבוצתו. לעומת זאת שניים שאכזבו הם שחקן הציר באקנר שנראה כאילו הוא עולה לפרקט ולא מצא את מקומו. האחר הוא רנה רוז'ו. קטונתי מלהשיא עצות למאמן המוכשר רמי הדר, אך כאשר צ'ובוביץ' חייב במנוחה אפשר לשחק עם חמישה נמוכים, במיוחד מול הגנה אזורית שם הקלעים הירוקים יכולים לחגוג מול טווח השלוש. מוצא חן בעיניי כי רמי הדר בראיונו בסוף המשחק משבח את שחקניו ולא נוטל קרדיט לעצמו. עקבתי אחריו בזמן המשחק ולא יכולתי שלא להתרשם מהריכוז העצום שלו שבו הוא מנהל את המשחק. השמועות על ההתנהלות בחדר ההלבשה וחוסר הדיסטאנס בינו לבין השחקנים רק מוסיפות למעמדו בעיניי.
אתמול נערך בטדי משחק בין שתי קבוצות המשוחררות מאימת התחתית ואין להן יומרות לזכות באליפות. משחק שאמור להראות לנו את הקבוצות משחקות בהנאה וללא חשש. אכן כבר בדקה השביעית היתה התוצאה 2-0 לטובת ביתר ירושלים, אך כעבור שש דקות צימק בניון ל2-1. המשחק החיפני המשיך לשטוף והשיוויון לא איחר לבוא מרגלי הקשר האחורי ג'אבר עטא. אך לקראת המחצית הופיע שחקן חדש במגרש, הוא השופט חכמון, כרטיס אדום לשחקן ההוגן בדרך כלל, נטע לביא, סיים את הספורט שבמשחק והפך לזירת התגוששות. שמעתי פרשנים הטוענים שכרטיס צהוב היה מתאים, גם על כך אני חולק. השחקן הבית"רי זרק את עצמו לכיוון לביא לאחר שזה כבר הניף את רגלו לבעיטה ולא היה שום מקום לשריקה על עבירה. שחקן שמצליח תדיר להוציאני מכליי הוא השוער סטויקוביץ' שכבר אחרי המשחק מול כפר סבא במחזור ה15 הבעתי את דעתי שאוהד לויטה יכול בהחלט לתפוס את מקומו. התנהגותו הופכת להיות בלתי נסבלת ממשחק למשחק, כשהוא מפקיר את שערו, יוצא לעמדות לא לו כאילו היה היגטה. איני זוכר משחק אחד בו הקבוצה ניצחה בזכותו. הבטחתי לעצמי לא לכתוב על יוסי בניון ואני אעמוד בהבטחה למרות הידיעה שהופיעה בסוף השבוע כי בניון מצפה להיות מוזמן לנבחרת.
הפועל חיפה מתחילה מהשבת הקרובה רצף של שבעה משחקים בניסיון להימלט מירידה לליגה השנייה. כבר הבעתי את דעתי כי הקבוצה לא תרד והמועמדות בעיניי הן הפועל עכו או כפר סבא.
ועכשיו בנימה אישית, לפני יותר משבוע הלכה לעולמה ידידת אמת, דליה רוזן. הכרנו בשלהי שנת 1970 בה גם היא ואני ויתרנו על הריקודים וישבנו לשוחח, סקרנותי גברה כשהסתבר כי היא עוסקת בספורט והרמת משקולות וכי היא אוהדת קבוצת הכדורגל הפועל חיפה. שנה לאחר מכן מצאתי את עצמי באותה מסגרת עימה ודרכינו הצטלבו והתנתקו לאורך השני עד שבשלהי שנות ה80 הקשר נותק. איני אדם מאמין, אך אם יש גרגיר של אמת כי המתים ממשיכים להשפיע על החיים, אז אין לי ספק כי דליה לא תאפשר לקבוצתה האהובה לרדת ליגה. אם אתם מאמינים כמוני אנא הדליקו נר לזכרה וכל דמעה אשר תרד במורד הנר תהיה תפילה לזכר האישה החזקה, הישרה והישירה. נוחי בשלום.