אני טלי, וכיסחתי לסרטן  השד את הצורה

בקיץ האחרון חזרתי עם משפחתי משליחות של ארבע שנים באוקראינה. חזרה אחרי תקופה ארוכה של שהייה במדינה אחרת היא מרגשת מאוד, אך גם מאתגרת. צריך להתחיל מחדש, כי למעשה אנחנו לא חוזרים לנקודה בה עזבנו. במקרה שלי זה נכון כפליים. החזרה לארץ זימנה, ממש במקרה, גם גילוי ששינה את חיי, אובחנתי כחולה בסרטן השד.

עוד באוקראינה הרגשתי משהו חשוד בשד, אך כשהלכתי לרופאה מקומית היא אמרה שהכל בסדר וזו רק ציסטה. מכיוון שזו לכאורה הייתה רק ציסטה, המשכתי הלאה בחיי ובהכנות לחזרה לארץ. אך כשהגעתי חזרה לישראל הלכתי לבדיקה שגרתית אצל רופא נשים. האינטואיציה שלי אמרה שלי שאני צריכה לבדוק את הדבר המוזר הזה שהרגשתי. לאחר הבדיקה אצל רופא הנשים נשלחתי לממוגרפיה ואולטרסאונד שאימתו את החששות, סרטן שד. בגיל 45 נכנסתי לסטטיסטיקה והתחלתי במלחמה על החיים שלי.

כך, במהלך השנה האחרונה עברתי טיפולים קשים, כימו והקרנות שהכריחו אותי להוריד הילוך, לעצור ובין היתר להפסיק את עבודתי כמעצבת פנים. חלק מהטיפולים נכנסו לתוך תקופת הקורונה וייצרו מורכבות גדולה. עד לתקופת הקורונה, ליוו ועטפו אותי בני המשפחה וחברות מדהימות שלא עזבו לרגע, אך עם הכניסה של הקורונה לחיים של כולנו, הליווי לטיפולים היה אסור ונותרתי לעבור את הטיפולים לבד. כולם תמכו וחיבקו מרחוק. 

מהרגע הראשון החלטתי יחד עם בעלי שאנחנו מתנהלים בשקיפות מול הילדים. שאנו משתפים אותם ומאפשרים להם ולי להתמודד עם זה ביחד ובפתיחות. הבשורה הייתה מאוד קשה להם בהתחלה, אך זה שהם היו חלק מהתהליך מהרגע הראשון איפשר להם להתרגל למצב וכך גם להקל עלי ועליהם בהתמודדות. בנוסף, לאחר שאובחנתי גם עשיתי בדיקה לאיתור גנים ומוטציות וכך גיליתי שאני נשאית של הגן BRCA. בעקבותיי מיד נבדקו בני משפחה נוספים.

אחד הדברים שהחזיקו אותי והיו הכי משמעותיים עבורי בכל התהליך הזה הוא הקשר עם בעלי, שהיה שם בכל רגע, לכל דבר בתמיכה והכלה אינסופית. הוא חקר, בדק ואסף מידע כבר כשהתחילו החשדות. הוא תמך בי שאלך בלי כיסוי ראש ושאחשוף את הקרחת בגאווה. הוא עודד אותי להיחשף ברשתות החברתיות והיה גאה בי ובהתמודדות שלי לאורך כל הדרך. אין מילים להסביר כמה כוח הגיבוי והתמיכה הזו מעניקים ועד כמה הם משמעותיים ומאפשרים לנצח את המחלה לא רק בגוף אלא גם בנפש.

בחרתי להתמודד עם המחלה בצורה מוחצנת. הרגשתי שזה נותן לי כוח ועשוי גם להעניק כוח לנשים אחרות. חשפתי את הקרחת שלי בגאווה והרגשתי הכי יפה בעולם. אין ספק שזה מושך מבטים, שאלות ועניין, אבל זה גם מה שמאפשר שיתוף והזדהות. זכיתי להמון אהבה ותמיכה, לפעמים סתם מעוברי אורח, וזכיתי גם להעניק את האהבה הזו בחזרה. למעשה ההתמודדות המוחצנת עם המחלה יצרה קשרים מדהימים עם נשים נוספות שמתמודדות עם המחלה וכך מתאפשר לי ולהן לשאוב כוח מהתמודדות משותפת. 

לאט לאט אני חוזרת לשגרה באופטימיות והרבה חשיבה חיובית. חזרתי לעשות ספורט, בחרתי לשנות את התזונה ואני גם מנסה לחזור לעסוק בעיצוב הפנים שאני כל כך אוהבת. בכלל, אני מרגישה כי החיוביות והאופטימיות היו כלי הנשק הכי חשוב שלי במאבק במחלה. לאורך כל הדרך אמרתי לעצמי שיהיה בסדר והרגשתי מלכת העולם – שאני מכסחת לסרטן את הצורה. נלחמתי בשיניים וזה היה לא קל, אך היום אני מרגישה חזקה. 

במחלקה בה טופלתי הופתעתי לגלות כי נשים רבות היו צעירות. זה מתעתע כי גורמים לנו לחשוב שסרטן השד מחכה לגיל 50, אך זה ממש לא כך. כל אישה שאני פוגשת בשנה האחרונה, אני מרגישה שזו השליחות שלי לדבר איתה על הנושא, לגרום לה ללכת להיבדק ולהיות קשובה לעצמה. בדיקות הסקר ובדיקות שגרתיות אצל כירורג שד הן כל כך חשובות, הן באמת מצילות חיים. זו לא רק סיסמא. מכעיס שהבדיקות אינן נגישות לכולן ובגילאים מסוימים, בהן הסכנה לא פחותה, נשים נאלצות לשלם הרבה בשביל לעבור את הבדיקות. סכומים שלא כולן יכולות להרשות לעצמן, בעיקר לא בתקופה הקשה כיום. 

אם אתן אפילו רק חושדות שמשהו לא בסדר, שאתן מרגישות משהו שלא אמור להיות שם, תקשיבו לעצמכן כי אתן צודקות. גילוי מוקדם מציל חיים, הוא הציל את החיים שלי. ותדעו שבהתמודדות הזו אתן לא לבד. אני, כמו נשים מדהימות נוספות שלחמו בסרטן כאן בשבילכן, לחבר, לייעץ, ללוות ולשתף. ביחד, גם הסרטן לא ינצח אותנו.

טלי סטוף היא מעצבת פנים, בת 46 מרמת השרון ומתנדבת בעמותת “אחת מתשע” המסייעת לנשים המתמודדות עם סרטן השד. 

 

NO COMMENTS

LEAVE A REPLY