שום דבר בחייו של יקי פלט (53) לא הכין אותו לחיי נזירות טיבטית: הוא היה 'ילד טוב ראשון לציון', אהב מדעים והתגייס לממר"ם, שם פיתח במשך שנים תוכנות מבצעיות של חיל האוויר. אך חופשה קצרה בהודו ומפגש עם נזיר טיבטי החלו תהליך שבסופו הפך לנזיר בודהיסטי שחי במנזר באוסטרליה, מבלה שעות במדיטציה ומתרגם ספרים מטיבטית עתיקה. בשיחה איתו הוא נזכר באהבת נעוריו, למה לא מצא עניין ביהדות ואיך ניתן לפתח חמלה כלפי הגרועים שבאויבנו ?
זה לא עוד סיפור בנוסח 'הנזיר שמכר את הפרארי שלו' על אחד שחי חיים גרועים ובעקבות משבר נורא 'ראה את האור' והפך לנזיר מאושר עם עדת מעריצים וכנסים בינלאומיים. זהו בסך הכל סיפור על יקי פלט (53) ישראלי מראשון לציון "שלא חיפש תשובות' ולא היה במשבר רוחני כאשר מפגש לא מתוכנן עם נזיר טיבטי באמצע טיול בין לימודים פתח עבורו צוהר לעולם שלא הכיר ושמאוד סקרן אותו.
יקי נכנס לבית הקפה שם אנחנו קובעים. המלצר החביב השתהה עם מבטו אך מיד חזר לעיסוקיו ופלט עצמו התיישב בנון שלנטיות, סידר לעצמו את גלימת הנזירים האדומה וכך נטול גינונים מיוחדים הזמין הפוך חזק וחצי כריך. לולא הגלימה היה נטמע בקלות בבית המקדש הבורגני: "לא וויתרתי על קפה וגם אין מניעה כזאת" הוא אומר לי. בכלל פלט הוא אדם נטול יומרות ואינו עושה עניין מדבר כך שהניסיון לחפש איזה 'טריגר' אי שם בילדות לשינוי המשמעותי שעשה לא מפיק תוצאות: "גדלתי במשפחה חילונית ממעמד ביניים בראשון לציון". הוא מציין. אביו היה מורה לשחמט ואמו ניהלה מעון לילדים. הוא גדל עם עוד שני אחים ואחות. כילד לא גילה משיכה לדת או פילוסופיה, "לא הייתי עסוק בחיפוש השאלות הגדולות של היקום". נזכר
הוא למד מדעים בתיכון וסיים עם תעודת בגרות. כשהוא התגייס בסוף שנות השמונים הציעו לו מיונים ליחידת ממר"ם – אותה יחידה יוקרתית שבוגריה הפכו את ישראל לאומת סטרטאפ: "הבנתי שזה משהו טוב ובמצבי הבריאותו כחולה אסטמה העדפתי גם משהו יותר נינוח".
השירות ביחידה היוווה עבורו 'אתגר מנטלי' והזדמנות להכיר אנשים חדשים. לפני השחרור הציעו לו לחתום קבע. הוא החל לשרת ביחידת המחשבים של חיל האוויר כאשר הוא בונה תוכנות למבצעים של חיל האוויר: "זה היה תענוג. חייתי בשכירות בלב ת"א עם שותפים. היינו הולכים לים ולהופעות של גדולי אמני הפופ שהגיעו לארץ במהלך שנות התשעים".
הוא שירת כך 12 שנים וכאשר נקרא להשלים תואר בהנדסת מחשבים החל להרגיש שעמום ותסכול. באמצע לימודי התואר הוא טס לחופשה קצרה להודו אחרי שוויתר על טיסה לקולומביה 'רציתי לערוך מסע בעקבות הסופר הנודע גבריאל גארסיה מרקס אך מה שהכריע את הכף היה מחיר הטיסה להודו שהיה נמוך בחצי".
ההחלטה הזאת לשנות את היעד תתברר כמשהו בעל משמעות עמוקה עבורו: "לא ידעתי שום דבר לפני על הודו ועל בודהיזם" הוא מזכיר. זה היה באמצע שנות התשעים כאשר החל הגל הגדול של תרמילאים שפוקדים את תת היבשת ופלט נסע לצפון הודו. שם בשלב מסוים הגיע אף לדרמסאלה מקום משכנה של קהילת הגולים הטיבטית שגלתה לאזור לאחר כיבוש טיבט בידי סין: "אני זוכר שיום אחד בעודי מטייל בהרים מסביב פגשנו (הוא התלווה לחבר) שני נזירים והם סיפרו לי על החיים שלהם וזה עורר אצלי סקרנות". המפגש הותיר בו חותם ולאחר מכן הוא רכש שני ספרים שעוסקים בבודהיזם ובחייו של הדלאי לאמה".
כאשר חזר לארץ פגש חברת ילדות שחזרה מהודו. היא הייתה שכנה של דודה שלו שאמרה לו: "מיכל התחרפנה, היא גרה בהודו ורוצה להיות נזירה". "כשהלכתי אליה חשבתי לעצמי שזה לא משה שאני הייתי עושה". כאשר פגש אותה הוא הבין שהיא לא בדיוק נזירה אך היא מתכוונת להביא אחת כזו לישראל: "הלכתי לשמוע את אותה נזירה וזה היה נראה לי מלהיב ולמרות שלא הצלחתי להבין מה זה אומר זה נשמע לי אותנטי".
כשהסתיימה החופשה בת ארבע החודשים (1995) הוא היה צריך לחזור לצבא וללימודים: "הייתי כבר בסטייט אוף מיינד אחר" את השנתיים האחרונות בצבא הוא העביר בתחושות תסכול ומבט אחר על כל מה שהוא עושה: "מצד אחד עשיתי משהו שהוא 'חלומה של כל אמא פולנייה' (היה לו אבא כזה) ודרכי הייתה סלולה. למרות הבנתי שאני עושה עבודה חשובה לבטחון המדינה התחלתי להבין כי זו הסתכלות על המציאות דרך פריזמה מאוד מוגבלת: 'אנחנו' מול או נגד 'האחרים' והנה אני רואה מולי מדבקה של 'אנחנו ננצח' הגישה הזאת נראית לי מצומצמת".
כשסיים את שירות הקבע שלו (2001) תכנן לטוס שוב להודו במחשבה לשהות שם מספר חודשים, לחזור לארץ ולחפש עבודה בהייטק אבל הדברים השתבשו למופת: "התחלתי ללמוד טיבטית בשביל הכיף בדרמסאלה ומאוד נהנתי". כאן נכנסת לתמונה אותה 'אהבת נעורים' מאוחרת. אישה אירית בשם שייניד שגם התעניינה בבודהיזם אותה פגש בצפון הודו: "הייתה לנו זוגיות במשך שלוש שנים – הארוכה בחיי".הוא מתרפק. הם למדו יחד טיבטית, טסו ברחבי העולם וגרו תקופה בחווה משפחתית באירלנד, "היינו מכינים גבינות עיזים והרגשנו על גג העולם". בשלב מסוים פלט היה חייב לחזור להודו כדי לסיים לימודי תרגום וחברתו רצתה להישאר: "התוכנית המקורית הייתה שהיא תבוא לבקר אך כל אחד תפס כיוון אחר עם הזמן". פלטי העמיק בלימודי בודהיזם ועבר לחיות במנזר באוסטרליה בשם Chenrezig Institute. שייניד התחתנה והביאה לעולם שני ילדים: "אחרי כמה שנים וחודשיים לפני שאני מקבל עליי את נדרי הנזירות אני מקבל ממנה הודעה" הוא נזכר, "היא מספרת לי שהיא נפרדה מבן זוגה ושהיא הייתה מעוניינת לראות אותי". זו הייתה יכולה להיות סצינה לסרט המשך 'לדלתות מסתובבות' מה היה קורה אילו היה לוקח את המטוס לקולומביה או שהיה פושט את מדי הנזירות ורץ אל זרועות אהובתו שעזב: "לא הייתה לי בכלל דילמה" הוא אומר נחרצות ומוסיף: "אנחנו עדיין בקשר וזה לא נגמר בכעס ומריבה". למרות זאת הוא מספר לי ברגע של וידוי שNבין כל – 253 נדרי הנזירות שגזר על עצמו: "הכי קשה היה לי לוותר על חיי האישות". רוב האיסורים אגב אינם רלבנטים לחיי נזיר במאה העשרים ואחת וכוללים איסור על רצח, גניבה, צריכת אלכוהול ושקר: "הכוונה שלא תאמר סתם שהגעת להשגות רוחניות או שתנצל זאת לרעה כגורו".
במנזר האוסטרלי: 'מכון צ'נרזיג ללימוד ותרגול בודהיזם טיבטי הוא נמצא מאז שנת 2005 שם הוא מתרגם ומלמד שיעורים בפילוסופיה בודהיסטית. אך רק לאחר לימוד במשך תשע שנים הוא קיבל על עצמו את נדרי הנזירות והפך לנזיר בעל הסמכה מלאה (גלונג): "הנזיר שהסמיך אותי העניק לי את השם קרמה צונדרוּ טָהאיֶה (Karma Tsondru Thaye), או בקיצור הנזיר קארצוּן . משמעות שמו מטיבטית היא : זה שלוקח על עצמו את נדרי הנזירות במאמץ נלהב.
המנזר בו הוא שוהה ב 19 השנים האחרונות נמצא בתוך יער גשם והוא כולל אולם תפילה, מקדש, מגורים ואפילו בית קפה קטן והוא חלק מרשת מרכזים שהתפתחה בחמישים השנים האחרונות במערב: "הזמינו אותי לשם כמתרגם של שיעורים מטיבטית והחלטתי להישאר". סדר היום שלו כולל קימה בשש וחצי בבוקר. מדיטציה של שעתיים ארוחת בוקר ושיעורים שהוא מתרגם. אחרי ארוחת צהרים יש לו לעיתים פגישות עבודה. אחרי צהרים הוא מכין שיעורים, עובר על חומר והוא התחיל לתרגם עבור הוצאות לאור בארץ. בזמנו הפנוי הוא שוחה בבריכה במנזר עם ה'אפל ווטש' שלו. אין לו רכוש כמעט מלבד המחשב הטלפון ועוד כמה פריטים שהכרחיים לעבודה: "במסורת הטיבטית אין מניעה מפורשת לצבור רכוש או כסף אך מכיוון שאנו מחויבים להתמקד בלימוד ותרגול רוחני אין זמן לעסוק בצבירת הון ורכוש" הוא מבהיר אך מיד מסייג :"מאחר וישנם אנשים מערביים כמוני שמגיעים לעולם הזה ללא תמיכה של קהילה אז צריך שיהיה מקור הכנסה, חסכונות או תמיכה מההורים. אז אין לי רכוש אבל התרגום שאני עושה מכניס לעיתים 'דאנה' שזו תרומה שאנשים מוכנים לתת עבור השירות הזה". וכן, כבר קרו לו מקרים שהוא טס חצי עולם, תרגם ולא ראה הכנסה.
ויש שאלה שחייבים לשאול נזירים בודהיסטים : 'האם אתה מאושר?' : "נשמע שאתה רוצה תשובה של 'כן' או 'לא'. אבל למילה 'אושר' יש הרבה מובנים בתפיסה הבודהיסטית והיא כוללת: נוחות פיזית, רווחה, האם אני מרגיש בריא מבחינה נפשית ? תחושת סיפוק, שלווה, פחות תסכול, חוסר נחת ורוגע והתשובה שלי היא שיש ימים שאני יותר מאושר וישנם שאני פחות. גם קשה לי לשים את האצבע האם זה באמת רק בגלל הבודהיזם הרי כולנו צומחים ומתפתחים".
כשפגשתי את הדלאי לאמה – מנהיגה הגולה של טיבט בישראל לפני שנים שאלתי אותו: 'האם ניתן למצוא משמעות ו'אמת' גם בדתות אחרות? והוא במלוא צניעותו השיב לי שבוודאי שכן". אך אצל פלטי היהדות מעולם לא הייתה אופציה: "לא עניין אותי אל שהורס, ומעניש ומתגמל וגם לא חיפשתי. אני לא מאמין באלוהים" מפתיע אותי "אולי אפשר לכנות אותי אגנוסטי כי בבודהיזם אין בכלל עיסוק בזה. העיסוק הוא במציאות שאנו חווים וכיצד התודעה תופסת אותה בצורה שגויה מה שמוביל לרגשות שליליים ופגיעה בי ובאחרים. בבודהיזם אנחנו מתאמנים בראייה מדויקת של המציאות".
ואז אנו מגיעים ל'נקודת האפס' של השבעה לאוקטובר: "הייתי באוסטרליה" הוא נזכר, "והייתי אמור להכנס לריטריט של חודש. הידיעות שהגיעו מישראל הכו אותי בתדהמה. אחותי שגרה בקיבוץ ברעם פונתה. חברים שלי מהעוטף אבדו בני משפחה.זה היה כואב, מחריד ומייאש וגם יצא לי לצפות בכמה סרטונים. אי אפשר היה להכיל את עוצמת האכזריות. צפו רגשות והייתי צריך לעבד את המידע הזה".
החודש הגיע פלטי לארץ במסגרת ארגון 'ידידי הדהרמה' כדי להעביר סדנה מיוחדת ברוח הימים האלו שעוסקת בחמלה בימים של אבדן כאשר השאלה היא 'האם בימים קודרים כאלו זה ניתן בכלל?'
"הגישה אצלי היא פיתוח חמלה חובקת כל. אני זוכר שכאשר שוחחתי עם המורים שלי כולם אמרו שיש לנו זכות להגן על עצמנו. יחד עם זאת צריכים לתרגל חמלה ואהבה והם לא סותרים האחד את השני. בתרגול אני צריך לראות איך אני יכול להגן על עצמי מבלי לפתח רגשות שנאה ונקם. אחד הטקסטים שלקוח מהקנון הבודהיסטי מדבר על כך שכולנו באופן הבסיסי ביותר רוצים להיות חופשיים מסבל וכאב אך אנו רצים כמו מטורפים חזיתית אל עבר הסבל של עצמנו". פלטי נזכר שהוא ראה סרטון בו מחבלי הנוחבה מצעידים ילד ישראלי בן תשע שנחטף ברחובות עזה וההמון מרביץ לו: "כמה שנאה צריכה להיות כדי להרביץ לילד בן תשע?" הוא אומר בכאב וכאן פלט מציין דבר חשוב: "זה קיים כי כל הדברים הללו מתקיימים באקלים מסוים שכולל אינדוקטרינציה, סיטואציה גיאו פוליטית מסוימת. אנני מצדיק זאת בשום אופן אך האכזריות הזו אינה טבועה בהם אלא שהיא עוצבה על ידי נסיבות מסוימות ועל זה אפשר לחוש חמלה. על שני מיליון עזתים שחיים בחורף באוהלים ואני שם בצד את השאלה האם הם תומכים או לא תומכים במעשי חמאס. יש שם ילדים שיגדלו למציאות פוסט טראומטית שיהיו שרוטים כל חייהם. מאחר שאנחנו יודעים שיכולה גם להיות אפשרות אחרת והיא קיימת אצלנו אז אנחנו יכולים להיות חופשיים משנאה. אז יכול להיות שהאפשרות הזאת תגיע עוד מאה שנה וזה יהיה כרוך במספר עצום של הרוגים אבל אפשר לחוש על זה חמלה" בהקשר לזה נזכר פלט בסיפור אישי: "כשחייתי בהודו גרתי עם נזיר ממוצא גרמני והיום הוא אחד החברים הטובים שלי. אם היינו חוזרים 80 שנה אחורה בזמן זה היה נדמה לנו כחלום בהקיץ אך עבורנו מה שקרה לא מגדיר את היחסים שלנו כרגע ואני אומר זאת גם כבן לניצול שואה".
