הזכות לחירות היא אחת מבין זכויות האדם והאזרח והיא נובעת מהאמונה כי בני אדם הם יצורים עצמאיים ובעלי תבונה שרוצים להיות בשליטה על חייהם ולכוון את חייהם עפ”י רצונם ובחירתם ולשאת באחריות על תוצאות מעשיהם והבחירות שלהם.

חג הפסח הוא חג המסמל עבור העם היהודי את הרגע המכונן בו הפך מעם נשלט תחת שלטון, דיכוי וחסר זכויות לעם עצמאי בעל חופש בחירה וזכות למחשבה חופשית.  

השעבוד במצרים הוא דוגמא קיצונית וברורה של שעבוד פיזי ולאומי של עם שלם ובמשך תקופה ממושכת שעבוד כזה קל להוקיע, לתעב וכמובן גם לרצות להשתחרר ממנו.

באופן פרדוקסאלי קיימת אצל אנשים ועמים בעיה הפוכה, בריחה מן החירות, לא פעם מוותרים עליה אנשים מרצונם משום שאיננה קלה. החירות היא בחירה חופשית והיא עשויה לגרור מחויבות, אחריות, מאמץ, עבודה והקרבה (במקרה של מאבק נגד שלטון זרים, והמאמץ לשמירה על העצמאות לאחר שהוצגה) כך במישור הלאומי והחברתי, וכך גם ברמת חיי הפרט, לכן יש המעדיפים להתמסר מרצונם החופשי למסגרות כובלות ולמנהיג חזק המשחררים אותם מן החרדות ומן הקשיים הכרוכים בבחירה החופשית. צורות שעבוד מן הסוג הזה מתקיימות ואפילו מתפקדות בחברה הפתוחה (ואולי אפילו יותר) מאשר במשטרים טוטליטריים. אדולף אייכמן הצדיק את מעשה התועבה שלו “במילוי פקודות”. הוא תיאר את עצמו בתור “בורג קטן במכונה הנאצית”.

האם במעמד של מקבל פקודות אין מקום לחירות?

האם החירות, הדמוקרטיה, העצמאות הכלכלית, העצמאות הלאומית והאהבה משעבדים?

האם גם לאדם החי במדינה מודרנית/ מערבית/ דמוקרטית יש בעיות של עבדות/ חירות?

או שמא הדמוקרטיה מקנה את מירב החופש האפשרי ועל כן אין עוד צורך בחינוך לחירות?

חול המועד הוא זמן מצוין לחשוב על השאלות הללו, אני מייחלת לזמנים חדשים בהם לא ניאלץ לחשוב על תשובות לשאלות מסוג זה.

בפרוץ החג אני מבקשת לאחל בנוסף לברכות הכלליות והבנאליות, לעם ישראל, החוגג את חג הפסח שהוא גם חג החירות, מספר ברכות חירות אישיות במיוחד:

חג חירות שמח

לבצלאל סמוטריץ’ ולחברי הבית היהודי – שחררו מהרהורים על אפרטהייד.

חג חירות שמח

לחנין זועבי- שחררי מהאובססיה להגן על המופתי וקשריו עם היטלר ואחריותו לבעיית הפליטים.

חג חירות שמח

לימין וישראל – שחררו מהפחד מערבים.

חג חירות שמח

לערביי ישראל- שחררו מהפחד מיהודים.

חג חירות שמח

לביבי נתניהו- שחרר מאימת שרה.

חג חירות שמח

לשפיות הישראלית- שחררו מכבלי השתיקה.

ולבסוף, חג חירות שמח

לכל עם ותושבי ישראל ותמיד תזכרו את אמירתו של מנחם בגין המנוח: “עיקרה של החירות היא החרות מהפחד”.

NO COMMENTS

LEAVE A REPLY