‘עושות היסטוריה’ הוא שמה של תערוכה חדשה שעלתה בסוף השבוע במוזיאון חיפה לאומנות ובמרכזה הנסיון של השיח הפמיניסטי לעשות חשבון נפש ולתת מרחב לנשים אחרות שהודרו מהשיח-כך האמנית יעל מאירי מציגה אוסף צילומים שבוחן את הנזילות המגדרית בהקשר למילה THEY שפירושה הוא זהות מגדרית לא בינארית שהוכרזה כמילת השנה “המילה הזו מאפשרת לאנשים לא להיות בשום צד מגדרי”. מספרת מאירי.

התערוכה החדשה שעלתה במוזיאון חיפה לאמנות מספקת למתבונן מסע יוצא דופן מגוון ומרשים אל תוך שלל זהויות והתבוננות על זהויות נשיות מהיבטים שונים. “במוקד אשכול תערוכות זה” נכתב על התערוכה באתר המוזיאון, “עומדת השאלה: האם אחרי מאבק פמיניסטי ממושך אכן התרחש מהפך בתפקידי המינים המסורתיים במרחב הפוליטי? האשכול מבקש להציג את הדרכים שבהן האמניות משתמשות כדי ליצור מרחבים חדשים של חירות ולהתמודד עם הסדרים ממוגדרים של כוח. האם נשים יכולות לכונן היסטוריה אלטרנטיבית ולהוביל בעתיד מהפכה אמיתית?”.

בתערוכה מציגה אייריס קנסמיל אחת הדוברות המובהקות של הפמיניזם השחור שגורס כי הפמיניזם במקורו התייחס בעיקר לנשים לבנות מערביות. בתערוכה היא מציגה ציור קיר שהוצג השנה בביאנלה בוונציה ועליו פורטרט של אודרי לורד, סופרת, משוררת ופעילה חברתית אמריקאית מהאיים הקריביים שהייתה פמיניסטית ולסבית. 

אחת התערוכות המסקרנות באותו אשכול הוא אוסף הצילומים של יעל מאירי שעוסק במרחב הפיזי והגופני “התערוכה היא המשך של ספר שהוצאתי בשנה שעברה שעוסק באופן שבו את נאמנה לעצמך בין אם זה חוויה של להרגיש בגוף הלא נכון, בין אם זו חוויה של משהו שקורה סביבי. התערוכה מנסה לגעת בכל מיני מחסומים שיש לנו בחיים ואיך ניתן להסיר אותם או להתמודד עם הקיום שלהם ומה לעשות אם אותו מחסום”. עבודת הוידאו בתערוכה נוגעת בנושא שפרץ לתודעה בשנה האחרונה והוא אותה זהות מגדרית לא בינארית שאין לה עדיין שם בעברית אבל באנגלית היא נקראית THEY  שאף נבחרה למילת השנה של מילון וובסטר. “זוהי זהות שלא ניתן להכניס אותה לשום מגירה” מספרת מאירי שאף היא עצמה נראית כמישהי/ מישהו שלא ניתן להכניס לשום הגדרה “זוהי זהות שנראית יותר ויותר בתודעה”. בגלל הקושי והחידוש שמביאה איתה המילה הזו וגם אותה זהות טרנס מגדרית יש קושי לאנשים להבין במה מדובר “לפני שראית פרח אתה לא תוכל לדמיין את הפרח” מסבירה מאירי “אבל הרבה פעמים שיש מילה שמאפשרת לאנשים לא לבחור להיות בצד כזה או אחר זה נפלא”. 

האם זה משהו שיותר ויותר צעירים עוסקים בו כיום ? “אני לא יודעת אם יש לזה תמיכה אבל בוודאי שיש יותר מקום לעיסוק בנושא. אנחנו רואים לאורך ההיסטוריה נשים שלא הצליחו או לא רצו ‘להכנס לתלם’ וזה נוגע ישירות לכמה אלימות הפיקוח המגדרי מקבל. אם נניח שאישה לפני מאתיים שנה רצתה ללכת עם בגדי גברים או לעסוק בעבודה שהוגדרה אז כלא מתאימה לאשה מידת האלימות שהיא ספגה הייתה מאוד גבוהה וגם היום יש את זה לאנשים שרוצים לחיות לאנשים שרוצים לחיות את חייהם כנשים או כגברים שהם לא נולדו למגדר הזה הם ואנחנו  סופגים הרבה מאוד אלימות וכן גם אני.

 

NO COMMENTS

LEAVE A REPLY