השבוע מציינים 16 שנה לפטירתה  של עפרה חזה ז”ל, מהזמרות והווקאליסטיות הנערצות בכל הזמנים, בארץ ובחו”ל, הזמרת שהרטיטה מיליוני לבבות בכל העולם, ייצגה את סיפור סינדרלה האולטימטיבי ( ילדה שחלמה להיות זמרת והגיע מהשכונה היישר אל פסגת העולם) ומצאתה מותה בנסיבות טרגיות, שעד היום מצמררות ובלתי נתפסות.

חזה נולדה ב-19 לנובמבר 1957 בשכונת התקווה בתל אביב ועוד מילדות נתגלה כשרונה הרב. בהיותה בת 13 הצטרפה (חרף גילה הצעיר) ל”סדנת תיאטרון שכונת התקווה” בניהולו של בצלאל אלוני (שלימים הפך מנהלה המיתולוגי) שם גילתה כישורי משחק ושירה יוצאי דופן. פריצתה הראשונה לתודעה אירעה ב-1973 עת ביצעה במסגרת הסדנה את “געגועים” שנחל הצלחה רבה במצעד הפזמונים דאז.

מכאן ואילך, סומנה חזה כאחת ההבטחות הגדולות של המוסיקה: היא השתתפה בפסטיבלים השונים ( למשל ביצעה את “שבת המלכה” ו”שיר השירים בשעשועים” בפסטיבל הזמר המזרחי ) ועם פירוק הסדנה, ב-1977 פנתה רשמית לקריירת הסולו שלה עם חוזה שמן עליו חתמה עם האמרגן אברהם דשא פשנל ז”ל.

פריצתה המשמעותית ביותר של חזה למיינסטרים הייתה בשנת 1978 עת השתתפה בסרט “שלאגר” לצידם של הגשש החיוור וביצעה את מה שהפך ללהיט הדגל הראשון שלה – “שיר הפריכה” שכתב אסי דיין והלחין צביקה פיק.  

מכאן ואילך הפכה חזה מ”הבטחה” ל”תופעה” ופתחה בשרשרת להיטים אינסופיים בהם: “יד ביד”, “גבריאל”, “גורל אחד”, “פלאש גורדון”, “תפילה”, “שיר אהבה לחייל”, “סימנים של אוהבים” , “אדמה”,”מישהו הולך תמיד איתי”, “לאורך הים”, “סופרסטאר”, “מלכת הקסמים” וועוד. ב-1983 ייצגה חזה את ישראל באירוויזיון שנתקיים בגרמניה עם “חי” שהעפיל למקום השני ופתח גם את ה”מלחמה”  המתוקשרת בין מעריציה של חזה למעריצי ירדנה ארזי ( מלחמה שנחקקה בדפי ההיסטוריה) שעד היום נותרה שנויה במחלוקת.

.האירוויזיון למעשה היה רק תחילת דרכה של הקריירה הבינלאומית של חזה שנסקה עם צאת אלבומה “שירי תימן” ש”גלבי” מתוכו הפך להיט חובק עולם.  אחריו באה גרסה מסומפלת ל”אם ננעלו” ( גרסה שהגיעה ב-1988 למקום הראשון במצעד הפזמונים הגרמני וזיכה אותה בתואר “זמרת השנה בגרמניה”) ושורת אלבומים ולהיטים שנמכרו במיליוני עותקים ברחבי העולם, אפילו בטוקיו, שם זכתה חזה במקום הראשון בפסטיבל הזמר עם “אם ננעלו” (1989) והוכתרה כ”זמרת הישראלית הנמכרת ביותר בכל הזמנים”.
ב-23 לפברואר 2000 , כשהיא בשיא הצלחתה, נפטרה חזה עקב סיבוכים שנבעו ממחלת האיידס בה נדבקה, והיא בת 42 בלבד.

ועכשיו מעט בנימה אישית: על אף ההצלחה המטאורית לה זכתה חזה, היא לא שכחה מעולם לייצג את מדינתה, ישראל, בגאון, שמרה על צניעות, נועם הליכות ובייחוד אנושיות ויחס שווה לכולם. חזה ידעה להעניק לקהלה אהבה ולהעריך את האהבה שקיבלה, זו העובדה, ואני זוכר זאת היטב, שכשנודע דבר מותה, מדינה שלמה עצרה מלכת ולבשה שחורים, לא רק בגלל שאחת הזמרות הטובות בכל הזמנים הלכה לעולמה, אלא כי עפרה חזה, האדם, אינו עמנו. סיפור הצלחתה וסופה הטרגי הפך למיתולוגיה, אך מעבר לסיג ושיח לגבי נסיבות מותה והמורשת העצומה שחזה הותירה אחריה, נשאר הקול: קול מדוייק, נקי ממניירות, צלול, מצמרר וכנה – עפרה חזה הייתה הקול של ישראל, כל מה שיפה וטהור בארץ הזו, לכן מורשתה תמיד תישאר כנכס צאן ברזל וסופה המר תמיד יהווה אות קין על התרבות הישראלית ויאשש שוב את הטענה ש”כל הטובים הולכים מהר”.

15 שנה חלפו מאז מותה של חזה, ועדיין דורות על גבי דורות  גדלים על שיריה, על קולה ועל המיתוס שיצרה עוד בחייה. לרגל יום הולדתה יצאתי לשמוע על עפרה  מהאמנים שעבדו עימה לאורך שנותיה, שליוו אותה וכן מאמנים מוכרים  לכולנו מהדור ה”צעיר” יותר שלא הכירו אותה אישית, אלא רק דרך השירים, בכדי לבדוק מה נשאו עימם מעפרה, מקולה ומאישיותה.

זה הזמן להיזכר בחמשת להיטיה הגדולים בכל הזמנים:

שיר הפריכה

 

חי

 

תפילה

יד ביד

 

גלבי

 

5 COMMENTS

LEAVE A REPLY