מעיליא הוא אחד הכפרים המיוחדים בגליל המערבי. אחד היחידים שמורכב כל כולו מתושבים נוצרים: לקראת חג המולד בתי הכפר מתקשטים באורות, ליד הכנסייה מתקיים הכריסמס מרקט בשירה וריקודים ואילו האב נאדים שאקור ראש הכנסייה (שהוא גם אדם נשוי) מסביר לי על ההכנות לחג והאמונה שלו בפיוס ודו קיום
כבר בכניסה למעיליא ניתן לחוש באווירה הכריסמס : שלט מאיר עיניים מברך את הבאים בשנה טובה וחג שמח. במעלה הדרך ניתן לצפות בבתים עטויי אורות נוצצים, ובאזור הכנסייה במעלה הכפר חגיגה שלמה. עם דוכני כריסמס, שירה וריקודים – מי צריך את השווקים של לונדון.
בכנסייה מקבל את פניי האב נאדים שאקור – אישיות מיוחדת שכבר כמעט 15 שנים מנהל את העדה הנוצרית המקומית "אנחנו כבר חודש מתכוננים בתפילות לחג" הוא מסביר לי. שאקור הוא מעקורי הכפרים אקרית וברעם ועד היום הוא מתגעגע ונושא עיניו אליהם. בתקופה זו הוא מקבל קבוצות רבות מכל הארץ ומסביר להם עם המקום במיוחד. על מנהגי החג ועל חשיבות הדו קיום והפיוס. 
פרט מעניין בנוגע לחייו של שאקור הוא עובדת היותו כומר נשוי. כיצד זה ייתכן אתם שואלים ?
ובכן – האב שאקור שייך לזרם ייחודי בנצרות הקרוי 'מלכיתים'. אלו מגדירים עצמם כנוצרים קתולים המקיימים מנהגים ביזנטיים (כנסייה מזרחית). המלכיתים קיימים כבר יותר מאלף חמש שנים (בעקבות הפיצול בכנסייה האורתודוקסית בשנת 451 בעקבות ועידת כלקדון) אך רק בשנת 1724 המלכיתים הפכו לעדה אחת שמקבלת את מרות האפיפיור והוא בתמורה אפשר להם אוטונומיה בהם הם גם משמרים מסורות עתיקות כמו העובדה שחלק מהנזירים בדרגות הנמוכות יכולים להתחתן.
לבסוף נפגשנו עם באסל קסיס, שם באחד הבתים העתיקים בכפר הוא פתח מזקקה להכנת עראק ענבים – סוג של עראק שאני מניח שניתן למצוא רק אצלו. הוא מראה לי את תהליך ההכנה בתוך דווודים מנחושת הוא מביא את האלכוהול ענבים (שהופרד במקום אחר) יחד עם זרעי האניס לטמפרטורה של 85 מעלות ותהליך העיבוי הם מטפטפים למיכל זכוכית אותו הוא מבקבק בבקבוק יחודי.
