ההפסד הערב, החבטה אחרי חבטה, התחושה שמכבי הפכה להיות פתאום הפועל. לטל יהונתן אין ממש תשובות, הוא בעיקר בה להתבכיין על המצב של המועדון שהיה פעם אימפריה
די. נמאס לי. אני לא יכול לשאת יותר את הכאב הזה. לא רוצה להאשים את השחקנים. לא רוצה להאשים את יענקל'ה שחר. ואתם יודעים מה? אפילו את רוני לוי לא בא לי להאשים (למרות שאין לו יכולת להוציא את העגלה הזאת מהבוץ). לא רוצה להאשים אף אחד. רק רוצה שהסיוט הזה ייגמר. רובצת על המועדון שלנו קללה ואני לא בטוח שמישהו מאיתנו יודע מה יוכל להביא לשיפור משמעותי במצב (למרות שלכל אחד יש את משנתו הברורה והיודעת). נראה כרגע שלא משנה מה מכבי חיפה תעשה ואיך היא תשנה את פניה, כלום לא יוציא אותה מהבוץ.
הרי אם נסתכל על חומר השחקנים שלנו, אז אנחנו לבטח שווים מקום שלישי-רביעי. אם נסתכל על הקהל שמלווה את הקבוצה, אנחנו שווים רבע גמר ליגת האלופות. אם נסתכל על הדרך בה המועדון מתנהל, אז גם שם המצב לא אמור להיות כזה רע. אז איך זה לכל הרוחות הפכנו לשק החבטות של הליגה העלובה הזאת?
בטור הזה אין פתרונות, יש התבכיינות נטו. כי זה מה שבא לי לעשות. בא לי לשכב על רצפת הקניון ולרקוע ברגליים. זה לא פייר. אנחנו מכבי חיפה. אני ראיתי אליפויות עוד לפני שעיאד חבשי נולד. אז איך זה שהתדרדרנו למקומות האלה? איך הפכנו להיות הפועל? אני מבקש מכל השחקנים, המאמנים, אנשי המועדון ואפילו עיתונאי החצר. אנא מכם, תנסו לרגע לדבר ולהקרין אמת. שרוני לוי לא יעמוד במסיבת עיתונאים ויגיד שהוא מאמין ש"היה משחק שקול וצריך לעבוד קשה". שמעתי אותו היום במסיבת העיתונאים והתחשק לי באותו רגע להעביר מרדיו חיפה לגלגל"צ. שיגיד "נראינו גרועה ויש לי אחריות על המצב. אני אנסה להוציא את העגלה מהבוץ, אבל ספק אם אצליח". למה אף אחד במערכת הזאת לא מסוגל לדבר אמת באופן סדיר? למה כל מה שיוצא משם עובר מסננים על גבי מסננים? נמאס לי להיות אוהד של מכבי חיפה, אבל יש בעיה. זה לא ממש בשליטתי. יאללה שיבואו ימים טובים יותר
