האיטלקייה שמסובבת ראשים : יצאנו לבדוק את המסעדה החדשה בשוק תלפיות

בין המדרכות המפורקות של רחוב לונץ למפות לבנות צחורות, השף גיא בלאו והמסעדן שי אראל מגישים פרשנות מאופקת ומדויקת למטבח האיטלקי הקלאסי. איתן אלחדז ברק יצא לשוק תלפיות המתחדש כדי לטעום פסטה עם "יד של מאמה", לבצוע פוקצ'ה לוהטת ולגלות איך אזור שהיה פעם חשוך ומוזנח הפך לנווה מדבר קולינרי שמעמיד את חיפה כולה בתור

יש רגעים שבהם המציאות מצליחה לצייר תמונה ששום פילטר לא יכול לחקות. כשעמדתי ברחוב לונץ בחיפה, מול ה"איטלקייה בשוק", הרגשתי את הדופק של העיר משתנה. שוק תלפיות, שהיה עד לפני עשור מקום של קירות מתקלפים, ריחות חריפים של עזובה והזנחה שזעקה מכל פינה, השלים את המהפך שלו. המקום ששימש בעבר כזירה אפלה לעסקאות מפוקפקות, הפך לסלון הקולינרי הכי מבוקש בחיפה.

הניגוד הזה הוא בדיוק מה שמרתק . כשמביטים על האווירה בחוץ, רואים את המעבר החד הזה: פטריות החימום האימתניות שומרות על הסועדים בצינת הערב החיפאי, בעוד המפות הלבנות והצחורות נפרשות על המדרכות האפורות והעקומות. זהו "נווה מדבר" של אלגנטיות בתוך הכאוס האורבני, מקום שבו אין מארחת ואין הזמנת מקומות, וכולם – מאנשי עסקים בחליפות ועד צעירים בכפכפים – ממתינים בסבלנות

הפשטות היא התחכום החדש

בתוך המטבח הפתוח, המהווה חלק בלתי נפרד מחלל המסעדה, פגשתי את השף גיא בלאו. בלאו, בנה של השפית התאילנדית המפורסמת וסיטיני סאנגסוון, מוכיח שהתפוח לא נפל רחוק מהעץ, אבל בהחלט התגלגל למחוזות אחרים. הוא סיפר לי על הפילוסופיה שמאחורי הספגטי המרהיב שהונח לפניי:

"זה ממש פסטה כמו של המאמות של איטליה", הוא אמר בחיוך צנוע, "חומרים גלם פשוטים, גרידת לימון, מיץ לימון, חמאה ובוזקים מעל פרמזן…".

התוצאה היא מנה מאופקת, שמזכירה את המקור האיטלקי ולא את הגרסאות המקומיות המוגזמות. בלאו, שמתגאה בשימוש בפסטה יבשה איכותית שמתאימה בדיוק לרטבים שלו, יוצר אוכל שקט, נקי וחשוף.

הארוחה נפתחה בריקוטה טרייה של המחלבה הקטנה. הגבינה הלבנה נראית כמעט כמו ענן בצלחת, מעוטרת בכתמי זהב של שמן זית וריבת צ'ילי שמספקת עקצוץ מפתיע של דבש וחריפות. לצידה, הפוקצ'ה שנוצרה בשיתוף פעולה עם מאפיית 'ברדא' המעולה, מגיעה פריכה להפליא, עם שוליים שחומים עמוקים שמעידים על המפגש הישיר עם האש ומרקם אוורירי שרק מחכה לספוג את מיצי הסלט הסיציליאני או את רוטב העגבניות והוודקה.

גם הסיום המתוק שומר על אותה רמת דיוק. הטירמיסו הקלאסי, שנחשב לאחד הטובים שפגשתי השנה, נבנה משכבות מסקרפונה עשירות, יין מרסלה וליקר אמרטו, עם שכבת קקאו דקה ומדויקת מעל. לצדו, מוס היוגורט האוורירי שמוגש בגביע זכוכית אלגנטי עם צנוברים קלויים וגנאש לימון מרענן, מסמל את הרוח החדשה של השוק: קלילה, איכותית ולא מתנצלת.

ההצלחה של שוק תלפיות, ושל האיטלקייה החדשה בפרט, מעוררת מחשבה על מה אנחנו באמת מחפשים כשאנחנו יוצאים לאכול. בעל הבית, שי אראל, שבנה כאן אקו-סיסטם קולינרי שלם הכולל את התאילנדית, הבר ובית הקפה 'מליסה', מאמין ברווח הוגן ובנגישות. הוא מציע חוויה שבה האוכל הוא הכוכב, בלי משקאות ממותקים שיפריעו לחיך ובלי גינונים מיותרים שמרחיקים את האדם מהחומר.

כשאני עוזב את רחוב לונץ, אני מבין שחיפה כבר לא מחכה לאישור מאף אחד. היא יצרה לעצמה שפה קולינרית חדשה – כזו שמדברת איטלקית שוטפת עם חומרי גלם מקומיים, ומצליחה להפוך אזור שהיה פעם מוזנח וחשוף לפנינה נוצצת של קולינריה ישראלית במיטבה.

כרטיס ביקור: האיטלקייה בשוק

• כתובת: רחוב לונץ 3, שוק תלפיות, חיפה.

• שעות פתיחה: * שני עד חמישי: 12:00–22:00 (שימו לב: המטבח סגור להפסקה בין 16:30 ל-18:00).

  • יום שישי: 12:00–16:00.

  • שבת וראשון: סגור (מנוחה לצוות).

• חשוב לדעת: אין הזמנת מקומות מראש (פשוט מגיעים ומחכים בתור), אין משלוחים ואין טייק-אוואי. המקום אינו כשר.

• טיפ של צלם: אל תנסו להיכנס עם רכב לרחובות השוק; חנו באזור רחוב החלוץ או הרצל ועלו ברגל – החוויה מתחילה כבר בדרך.