היזמית ובעלת ההון לילי אלשטיין הצילה ברגע האחרון את הריסתו של הפנינה הארכיטקטונית זוכת פרס ישראל 'בית מבטחים' ששוכן על צלע הר בזכרון יעקב.
לאחר עשור של שיפוצים והשקעה של 400 מיליון שקל נחנך מלון הקונספט 'אלמא' – המלון שמשלב שירותי אירוח ברמה של חמישה כוכבים משלב בתוכו מוזיאון פתוח של אחד מאוספי האומנות הישראלית היקרים והגדולים ביותר (מסיגלית לנדאו ועד לאה ניקל) זאת לצד אולם מופעים עם סאונד מושלם שכולל גם עוגב מודרני. בחג סוכות נפתח לקהל על גג המלון מיצג גרפיטי של אמן הקיר AME72 שנכנס לספר השיאים של גינס
הסיפור של מלון 'אלמא' מקפל בתוכו בזעיר אנפין את סיפורה של תרבות הפנאי הישראלית ואת המעבר מחשיבה סוציאליסטית עם נגיעות קומוניסטיות להולדת הבורגנות הקפיטליסטית ובתוכן בעלי ההון.
את סיפורו של מלון הקונספט 'אלמא' אפשר להתחיל ב 2016 אז הוא נחנך מחדש 'בית מבטחים' בגלגולו הנוכחי כמלון יוקרתי בהשקעה אדירה. הוא שאולי אפשר להתחיל אותו ב 1969 אז נחנך בית ההבראה החדש של 'קרן מבטחים' נישא בגאון מעל צלע הכרמל. או אולי דווקא ב 1924 אז נחנך לראשונה בית ההבראה הראשון בישראל 'ארזה' ליד מוצא. אבל יש כאלו שיפליגו עד ל 1898 אז הגיע למקום הרצל נטע עץ וקבע "במקום זה ראוי שיקום בית הבראה לאנשי הרוח בעמנו". ואולי דווקא היום בשנת 2022 המקום ממלא את נבואתו של הרצל כאשר מיטב היצירות של האומנים הישראלים מוצגים אחר כבוד בכל פינה במלון שמארח הופעות חיות באחד מאולמות המופעים היפים ששופצו פה שנחשב כבעל סאונד מושלם אודות לעיצוב המיוחד.
הל משנות העשרים ועד שנות השמונים של המאה הקודמת (פחות או יותר) תרבות הפנאי נשלטה על ידי ההסתדרות והתפיסה שהעובד העמל בעבודת הכפיים צריך פעם אחת בשנה בעיקר בחודשי הקיץ חופשת הבראה למען ירענן עצמו ויחדש כוחותיו. ב 1951 נחקק חוק ההבראה וכל העובדים (בעיקר אלו עם הפנקס האדום) חויבו להוכיח שהם היו בבית הבראה. יותר מכך: טרם הכניסה לבית ההבראה היית נשקל וביציאה היית צריך לעלות כמה קילו והכל לטובת יצירת 'העובד הנחוץ'. זה הוא אולי שורשי המנהג הנקלה 'אכול כפי יכולתך' מהריזורטים של אילת ועד לנופשונים של תורכיה שהחלו לפרוח בשנות התשעים.
השיר של בומבה צור 'אוכל, קדימה אוכל' נכתב בדיוק על אותה תופעה. באותה תקופה של משטר הצנע הנופש היה ממושטר והכרוז היה קורא כל כמה שעות לבאי בית ההבראה להגיע לחדר האוכל (מישהו אמר 'ארומה').
בשנת 1969 נבנה בית ההבראה של קרן מבטחים על צלע ההר בזכרון יעקב בידי האדריכל זוכה פרס ישראל יעקב רכטר. במקום התארחו מבן גוריון ועד גולדה. חשוב לציין שלבתי ההבראה האנשים היו מגיעים בגפם ולא עם בני הזוג, אלו עם הילדים היו מגיעים מדי פעם לבקר. זה הזוי כמו שזה נשמע. רק בשנות השמונים מה שקרוי 'האמריקניזציה' שהחלטה להשתלט עלינו. החלו גם להשתנות סגנון הבילוי ושעות הפנאי אלו קבלו דחיפה עם הכניסה של המזגנים ומכשירי הטלויזיה. בשנת 2001 המקום סגר את שעריו ואיתו גם השריד האחרון לאותה תרבות נכחדת. שלוש שנים מאוחר יותר המקום יצא למכרז וחברת 'רסקו' שהנחיה על השולחן הצעה על 10 מיליון דולר זכתה. באותה תקופה הסתובבה בזכרון יעקב היזמית והנדבנית לילי אלשטיין שסיפורו של המקום נגע ללבה. אלשטיין חובבת האומנות, פמיניסטית חלוצה (עמדה בראשות ויצ"ו העולמית) ואלמנתו של יואל משה אלשטיין שהקים את חברת 'טבע'. לבה נחמץ כאשר הבינה שאת המקום שצריך לשמר עומדים להרוס ולבנות תחתיו עוד שכונה גנרית.
אלשטיין פעלה במהירות והציעה סכום כפול למכרז וטענה שהיא תקים במקום מרכז אומנות שישרת את תושבי המקום ותשמור על הקו האדריכלי היחודי של המבנה. בסופו של דבר היא זכתה במכרז ועשור לאחר מכן (עם לא מעט שינויים, תביעות ומתנגדים) היא חנכה את המקום לאחר השקעה של סכום אסטרונומי של 400 מיליון שקל את מלון הכנסים והאומנות 'אלמא' (ראשי תיבות של 'אלשטיין, מוזיקה ואומנות) בעזרתם של האדריכלים רני זים ואמנון רכטר.
הליכה במקום באמת דומה להליכה במוזיאון לאומנות ישראלית מודרנית שנבנה בתוך כפר נופש שמהווה אייקון ארכיטקטוני ישראלי. ציורים של רפי לביא, לאה ניקל ועובדות של סיגלית לנדאו (אותה אלשטיין ממש אימצה) ניבטים אלייך מכל עבר. זאת לצד חדרי השינה המוקפדים, הבריכה המעוצבת ואולמות הגלריה. חדי העין יוכלו אפילו לראות אם ישחק להם מזלם את אלשטיין מסתובבת עם הקלנוע שלה ברחבי המתחם כשהיא יוצאת לטיול מחדרה במקום.
לסיום מילה על מיצב אומנות הקיר שנפתח מחדש לאחר הקורונה על גג המלון. המיצב של האמן Ame72 – 'המבוך' נכנס לספר השיאים של גינס כעבודת ה־Street Art הגדולה בעולם.
גודלו 267.74 מ"ר, והוא עוסק בתרבות הצריכה, המשטור והמרדף אחר הלייק של הרשתות החברתיות. האמן שמקפיד לשמור על אנונימיות זכר לימים בהם אמני קיר פעלו במחתרת הכיר את רעייתו מיכל במהלך נופש בתאילנד. הם הביאו שני ילדים לעולם וחיים בזכרון יעקב. האמן משתף פעולה עם חברת 'לגו' (מיצג שכזה ניתן לראות בלובי הכניסה) ודמויות שלו מופיעות בכל העולם כולל על קירות בדרום ת"א. "הכל התחיל מסיור במלון אלמא" הוא מספר "הגעתי עם מיכל זוגתי לראות את יצירות האמנות שם שעליהן שמעתי המון, ולילי הבעלים אמרה לי 'אתה צריך להציב פה אמנות משלך'. צחקתי, כי אני עושה אמנות רחוב, ולא ממש ראיתי איך זה משתלב, אבל לילי היתה מאוד פתוחה לרעיון ואמרה שהיא תשמח. פיתחנו את הרעיון של המבוך, והדבר התחיל להתגלגל במשך כמה חודשים עד שזה הושלם".
