פעמים רבות שמעתי מפי חברותי השונות ״ אם לא היית הומו הייתי מתחתנת איתך״ או ״אם רק לא היית הומו״. המשפט הזה תמיד הדהד לי בראש זמן רב אחרי. בכל הסדרות האמריקאיות יש את הפרק הזה של ״ מה היה קורה אם״. ובו מוצגים חייהם של הדמויות בתשובה לשאלה.
אז נשכבתי במיטה, בלילה, ממש לפני שהלכתי לישון וניסיתי לחשוב, לדמיין. מה היה קורה אם. התחלתי במחשבה של מה היה קורה אם לא הייתי פוגש בבן זוגי? האם הייתי היום בזוגיות אחרת? או שדווקא הייתי רווק מתהולל בין מסיבותיה של תל אביב. מה היה קורה אם לא הייתי יוצא מהארון? והייתי ממשיך לחיות את חיי בסתר, הייתי ממשיך לשקר לאנשים הקרובים אליי ביותר. כמה זמן הייתי מצליח להחזיק את השקר? כמה זמן הייתי מצליח לחיות בו? מה היה קורה אם המשפחה שלי, החברים והסביבה פשוט לא היו מקבלים אותי, זורקים אותי מהבית, מהחבורה, מנתקים קשרים. מה היה קורה לי אז? האם הייתי נלחם על מקומי, על עצמי? האם הייתי נשבר לרסיסים ומחפש נחמה במקומות אסורים. או שהייתי קם על הרגליים, לא מוותר, ממשיך בדרכי באמונה שלמה. ואוסף סביבי אנשים שיקבלו אותי כמי שאני.
מה היה קורה אם לא הייתי נולד ככה? אם הייתי נולד כמו כולם, סטרייט. האם הייתי כמו שאני? האם הייתי אותו בחור שכל חברותי היו שמות לו טבעת על האצבע? האם היה לי הביטחון העצמי והחופשיות בדיבור, האם אז הייתי יכול לכתוב בכלל טור? אם הייתי סטרייט, הייתי חביב הבנות? מחוזר מכל פינה או שבכלל הייתה לי חברה. זו מהתיכון, שהכרנו בכיתה, כשביקשתי ממנה עט למבחן כי שכחתי את שלי בבית. אולי גם הייתי לוחם בצבא, ביחידה קרבית עם הנשק והקיטבג סוגר שבתות כשהחברה מחכה לי בבית. האם הייתי הומופוב? או מקבל ואוהב? ויכול להיות שהייתי בדיוק אותו הדבר רק סטרייט.
אנחנו לעולם נישאר עם השאלה הזו ״מה היה קורה אם?״ אך אף פעם לא נקבל עליה תשובה. כי לא משנה כמה שנתאמץ לחשוב או לדמיין, בסופו של היום נחזור לחיינו כמו שהם, כמו שרצינו שיהיו, כמו שנהפוך אותם להיות. כי בסופו של יום אין באמת הבדל בין אם נולדתי סטרייט או גיי, גבר או אישה. מה שהופך אותנו לעצמינו אלו הבחירות שנעשה בדרך, וכמו שאמר פעם פו הדב:"
ברגע שהבנת איזו מכפות הרגליים היא כף הרגל הימנית, כבר אין לך הרבה התלבטויות מי מהן היא הכף השמאלית, אך אז נותרה ההחלטה באיזו מהן להתחיל לצעוד."
