"יא הומו!", "חבורה של קוקסינלים"", יא מז@#$% בתחת". אני לא יכול להגיד לכם כמה פעמים ביום אני שומע אנשים מסביבי משתמשים במושגים האלו, ולא בשביל לשבח אדם אחר, להיפך. לפעמים אני מרגיש שאנשים שוכחים את כוחן של מילים, שהם לא מבינים עד כמה אותן מילים שיוצאות להם מהפה משפיעות על האנשים שסביבם. אותן המילים שמשתמשים בהן כקללה או על מנת להכפיש אדם אחר הן מילים שמייצגות קהילה שלמה. מייצגות אנשים אשר חיים, או לפחות מנסים לחיות את חייהם כמו כל אחד אחר. אבל כמו שהם בחרו ולא כמו שאחרים רצו שהם יחיו. בואו נשים לרגע את הדברים על השולחן. למילה "הומו" יש משמעויות רבות, חלקן מתייחסות להיותה חלק מהמילה "אדם" וחלקן מתייחסות לפרושה כ"שוויון" ביוונית, אך השימוש הנפוץ ביותר של המילה הוא כקיצור של המושג "הומוסקסואל" במשמעות גבר הנמשך לבני מינו. המילה "קוקסינל" בכלל מיוחסת לאמנית צרפתייה אשר עברה ניתוח לשינוי מין וזה היה שם הבמה שלה. השימוש הבלתי פוסק של אנשים בישראל במושגים אלו כקללה הפך בשנים האחרונות למגיפה. אפילו בקרב אנשים שתומכים בקהילה, וכן, גם חלק מחברי חוטאים באמירות אלו. זה כבר יוצא לאנשים בטבעיות בלי לחשוב פעמיים מה הם אומרים או האם זה תואם את כוונתם. מבחינתם אדם חלש או נשי, או סתם מישהו שעיצבן אותם הוא קוקסינל או הומו או כל כינוי אחר שניתן לבני ובנות הקהילה במטרה להשפיל. זה הפך כבר לרפלקס, בלי לחשוב פשוט יורים.
בכל פעם שאני שומע אמירות מהסוג הזה, אני חושב על אותם גאים וגאות שעדיין בארון, אני נזכר בעצמי, באותם הימים בהם הייתי מתהלך במסדרונות בית הספר ומסביבי שומע את כולם צועקים "איזה הומו". אני נזכר במחשבות על זה שזה אתה ושאין לאן לברוח, ובאחי הגדול שטרח להטיח בפניי שמבחינתו אני קוקסינל, על כל דבר שהיה נראה לו נשי במעשיי או בדבריי. אם הם רק היו יודעים עד כמה זה מצלק. האמירות האלו, הן כמו להשליך עץ למדורה, עד שלבסוף הבנאדם פשוט נשרף מבפנים.
לפעמים אנחנו שוכחים את כוחה של המילה, עד כמה היא עוצמתית, משפיעה ופוגעת. שוכחים עד כמה מילים יכולות לפגוע, לרסק ולמוטט אדם. כמה השפעה יש לכל אחד ואחת מאתנו בעולם באמירות שלנו! אין מה לעשות גם זה חלק מהמאבק שלנו, או לפחות שלי. מאבק שתכליתו ליצור הבנה אצל הסובבים אותי שאין מקום לאמירה כזו באופן הזה, שאני הומו וזה לא קללה ולא דבר רע, שישנם אנשים שלא מרגישים שייכים לגוף שאתו נולדו, ומחליטים לשנות את זה. לכן פשוט אין מקום לאמירות האלה. לא אז, לא עכשיו, ולא אף פעם. אז בפעם הבאה שתרצו לקלל לפרוק עצבים או סתם לזרוק ביטויים לאוויר, תעצרו לרגע, תחשבו, ותדעו שיש אנשים מאחורי המילים.
