ביום חמישי האחרון נסעתי לחתונה של אחת החברות שלי מהלימודים. החתונה התרחשה על הר בקיבוץ תובל, חופה מול הנוף המרהיב, אנשים לבושים יפה, מזילים דמעה כשבקרע מתנגן שיר הנושא מהסרט האגדי " מלך האריות". בחירה שכל כך מתאימה ומאפיינת את החתונה הזו. החתן והכלה צעדו בליווי הוריהם אל עבר החופה, הרב מלמל כמה ברכות, "אם אשכחך", איזו דריכה על כוס, ותם הטקס. אפשר להתחיל בחגיגות.
מוסד הנישואים היה לאורך שנים רבות לתחנה מחייבת בחברה הישראלית, מייד אחרי הצבא, הטיול, והלימודים. נשים רבות מצאו את עצמן בגיל צעיר, בעקבות לחצים מצד המשפחה והחברה, תחת חופה וקידושין, כשמולן אדם שהחליטו שאיתו הן הולכות לבלות את שארית חייהן. ונשאר עוד הרבה לחיות. היום הדעות לגבי מוסד הנישואים חלוקות. תוכלו לפגוש אנשים אשר יגידו לכם שאין בכוונתם להתחתן, וגם אם כן, אז לא דרך הרבנות. לעומתם יש את אלו הדבקים במסורת ומאמינים בחשיבות ובייחוד של טקס הנישואים בכל צורה שהיא, גם אם לא כדת משה וישראל.
זוגות רבים בוחרים לוותר על אירוע החתונה בטענה שזהו בזבוז של כסף, מיותר ולא משרת את המטרה. שהרי גם ככה החיים אחרי ימשיכו להיות כמו שהיה לפני. ומה המטרה בכלל של טקס החתונה? אבל אני ,כמו כל הבנות בסרטים האמריקאים , מגיל קטן דמיינתי איך החתונה שלי תראה. מה אלבש, איפה ומתי היא תיערך, מה יאכלו, מי יוזמן, ואיך יראה המקום. אני אפילו יודע אם איזה שיר אני רוצה לצעוד אל עבר בן זוגי. אני מאמין שיש חשיבות עצמית לאירוע החתונה. מעבר שלב בחיים האישיים והזוגיים, התבגרות. קבלה שלמה של האדם שבחרת אל העולם שלך. לקיחת אחריות מלאה עליו ועל חייכם המשותפים. הפגנת אהבה אל מול אנשים אהובים וחברים קרובים. הרי לא בכל יום אתה זוכה לשתף את האהבה שאתה חווה לבן הזוג שלך עם האנשים שנמצאים בסביבתך. באירוע כזה אתה מביא לידי ביטוי את האהבה שלכם על כל חלקיה. ופותח אותה לעולם לראות,בלי בושה או עכבות. בלי חשש של "מה יגידו" או "יחשבו". בלי הפחד מהרמת הגבה, מהחיוך המזויף או מהמבט המופתע. זה היום שלך, יום בו כל הקרובים אליך מתכנסים במקום אחד כדי "להרים" לך.
כל אחד בוחר את איך הוא רוצה שתראה החתונה שלו, יש את אלו שיעדיפו חתונה צנועה בצהריי יום שישי. יש את אלו שירימו הפקה עם מאות מוזמנים, זיקוקים ויונים. אבל בסוף היום אחרי החגיגות, הברכות והצ'קים, נשארים שני אנשים. שני אנשים שבחרו לבלות יחד את הזמן שנותר להם. שני אנשים שבחרו להיות שם תמיד גם כשקשה, או כשרע. שבחרו לתת בלי לבקש תמורה. בחרו לאהוב. ואני? אני עדיין מחכה לטבעת, כי חתן כבר יש ; ) .
