כפר הרא"ה הוא הרבה יותר מעוד כפר יפה בעמק חפר. מדובר אם כן בלא פחות מאשר ערש הציונות הדתית כתנועה פוליטית ודתית. כאן החל לפעול בשנות השלושים של המאה הקודמת הרב צבי נריה 'אבי דור הכיפות הסרוגות' כאשר ייסד את ישיבת בני עקיבא הראשונה. בכפר פועלת מחלבה של משפחת יעבס, בית קפה שמציע את הגבינות, מפעל אריזה, משתלה גדולה וגם חומוס שנפתח רק בימי שישי. לצד אלו נפתח לפני מספר חודשים 'בית הציונות הדתית' שמציע מפגש מרתק ומסע בזמן אל הצמתים העיקריים של התנועה היחודית הזו שהפכה לאליטה מובילה
שילוב של היסטוריה מרתקת, ציונות, הגשמה, חזון משיחי דתי וגבינות טעימות. את כל אלו ועוד מגלם סיפורו של כפר הרא"ה שנמצא בעמק חפר. שם במקום הזה ניבטו אי אז לפני תשעה עשורים זרעי התנועה המצליחה שמרקדת בין המקף שמחבר את המילים 'ציונות' ו'דתית'.
כפר הרא"ה הנו מושב של תנועת הפועל המזרחי, הקרוי על שמו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק, הרב הראשי הראשון לארץ ישראל.
המושב הוקם בה' בכסלו תרצ"ד (1933) על ידי עולים דתיים מאירופה שהתיישבו על אדמות הקרן הקיימת בואדי חווארית, שנקרא לימים עמק חפר, על שמו של חפר המקראי בן שבט מנשה, שהתנחל בחלק זה של הארץ.
הכפר שמונה לא יותר מ 1500 תושבים מכיל כמה וכמה אטרקציות ששווה לראות ולבחון. בכניסה ניצבת לה בגאון משתלה גדולה שמספקת צמחים ושתילים וישוב האזור. בין בתי הכפר ניתן להבחין בשילוט אשר עושה כבוד להיסטוריה של המשפחות המייסדות: כך למשל מספר השלט על משפחת יהודה ואסתר שפיגל שהצטרפו לכפר בשנת 1935 ועלו לישראל מהרי הקרפטים "כדי להגשים חלום כפול של עלייה לישראל והקמת בית ציוני בה". על השלטים מתנוססים תמונות בשחור לבן של המשפחות, לעיתים תצלומים של מכתבים ואף אנקדוטות מחייהם "יהודה עסק בחקלאות ושמירה אך בשנות הארבעים החליט שעליו לעסוק יותר בתורה והתפנה ללמוד גמרא בישיבת בני עקיבא".
ויש גם את 'האורוויון' מילת כלאיים בין אורווה למקום שבו צופים בסרטים ונהנים מערבי תרבות שהוקם בתחילת ימי הכפר ושימש לשתי התכליות "ומספרת הסבתא לנכד, זאת לא אשכח לעולם, איך החבר'ה ישבו שם בשקט והריח נדף באולם" שיר היתולי שחובר באחת מאותם 'אופרות מוזיקליות' שהוצגו ביום העצמאות.
אך המאפיינים המשמעותיים יותר של כפר הרא"ה הם ההיסטוריה והזהות הדתית והפוליטית שלו. הרב צבי נריה, אבי דור הכיפות הסרוגות, החל לפעול בכפר בשנות השלושים של המאה הקודמת כאשר ייסד את ישיבת בני עקיבא הראשונה. כפר הרא"ה הוא ערש הציונות הדתית כתנועה פוליטית ודתית, ולפיכך הוא חשוב ביותר להבנת התהליכים שקרו בתנועה חשובה זו שאת יחסי הגומלין בינה לבין שאר הציבור בישראל. במרכז הכפר ניצב ביתו ההיסטורי של הרב נריה ז"ל דמות מופת שהקים את תנועת בני עקיבא ולמעשה הניח את התשתית לישיבות התיכוניות. נריה ייצג את דמות המפד"לניק כחבר בתנועת המפד"ל ששאפה להיות הגשר בין התנועה הציונות החילונית לבין היהדות וכפי שאולי ביטא זאת יותר היוצר נעם יעקובסון שמופיע בסרטון התדמית המושקע של 'בית הציונות הדתית' שנפתח לפני כמה חודשים בבניין ההיסטורי של ישיבת בני עקיבא בכפר "בימי שיבת ציון המודרנית היו כאלה שוויתרו על היהדות כדי להקים את המדינה והיו כאלה שהעדיפו את התורה על פני הארץ והיו כאלה שהעדיפו את הארץ על פני התורה ואילו אנחנו התפשרנו על שניהם גם יחד". בעוד שלחילונים הציונות הדתית נראית כמו חילונים עם כיפה ונטייה ללאומנות הרי שהחרדים רואים בהם 'דתיים שאינם אדוקים במצוות' זאת בלשון המעטה אך הזרם המרכזי של הציונות הדתית אלו שלא פרקו כל עול או התחרדו (המאבק בין 'הלייטים' לבין החרד"לים) אלו רואים בעצמם אנשים שמשלבים עולמות חדשים במשולש שבין תורת ישראל, ארץ ישראל ועם ישראל' כך שלמין תחילת דרכם התנהל מתח מתמיד בין הקודקודים של המשולש הזה לכן ניתן לראות בה תנועה שצומחת מתוך מחלוקת ועל זה יעיד אופן הצגת ההיסטוריה של התנועה באותו 'בית הציונות הדתית' כך מוצגת בתחילת הסיור במוזיאון תמונה של זוג צעיר שזה עתה נישא ומתלבטים איזו חליפה לקנות 'חרדי או דתי?' ואיך משלבים בין עולם הישיבה לעולם החילוני ? באחת התמונות נראה חייל בשם 'יהודה' ש'נשלח מטעם הצבא לעצור את בני הציונות הדתית שהקימו את מפעל ההתנחלויות' גם בצמתים מעוררי מחלוקת שהיוו נקודת שבר המוזיאון לא מתחמק מלהציג אותם כך תחת הכותרת 'מרדכי מאמין בדרך של גבורה יהודית' מתארים את עלילותיה של המחתרת היהודית (מבלי לציין את שמה) כדרך שבה 'קבוצה קטנה של בני הציונות הדתית שמחליטה ליטול את החוק לידיים' במה שהם רואים כאוזלת ידה של הממשלה בטיפול בטרור ביהודה ושומרון והכותרת שבחרו לטקסט היא 'רוח האומה גדולה מרוח מנהיגיה'. מעניין
גם נושא רצח רבין לא נפקד מהמוזיאון של 'בית הציונות הדתית' שם בצורה מעוררת פליאה מוצג באותה מסגרת תמונה של שיר השלום מוכתם בדם של רבין ולצידו תמונה של הרב נריה עם ספר תורה אשר הלך לעולמו כחודש לאחר ההתנקשות ברבין שמתוארת בכותרת 'הנוער שלנו מתבייש בכיפה' אך מול 'הציונות הדתית שמואשמת בהסתה לרצח רבין' ניצבת נעמי 'אשת חינוך שבוחרת לזקוף מחדש את קומתה השפופה של הציונות הדתית'.
תיאור ההיסטוריה של התנועה מסתיים בפינוי גוש קטיף 'שרבים מבני הציונות מתגייסים כדי לעצור אותו בגופם' חבל מאוד שהם לא הוסיפו נקודות היסטוריות חשובות שעברו על התנועה בשנים האחרונות החל מהעיסוק במניינים שיוויוניים, התברגות של 'סרוגים' בתוך ראשותם של הארגונים הבטחונים מראש השב"כ, המוסד וגם בצבא הרמטכ"ל הנוכחי יוצא התנועה וכמובן השיא – ראש ממשלה חובש כיפה בשם נפתלי בנט ועד להישג הפוליטי חסר התקדים בבחירות האחרונות במה שהופך את התנועה לאליטה המשרתת החדשה אלו מובילים בין היתר גם את המהפכה המשפטית
עוד דבר מפתיע שניתן לראות בתצוגה של המוזיאון הוא אופן הצגתם של מנהיגי התנועה בראשית דרכם ואני לא מדבר על הרב קוק ואותם מבשרי הציונות כמו הרב קלישר אלה על דמויות מפתיעות כמו פרחה (פלורה) ששון 'אשת עסקים, נדבנית ותלמידת חכמים' שגדלה בהודו וחייה והסתובבה באירופה. לאחרונה פרצה סערת ישיבת חורב היוקרתית בה הבנות שסיימו העלו מופע מבזה כלפי מזרחים ועל רקע זה צפה על סוגיית ייצוג המזרחים בציונות הדתית. ובכן נראה במוזיאון הציונות הדתית חשבו על כך ויש ייצוג מזרחי הולם (גם של נשים) כך למשל מוצגת לראווה דמותו של הרב יצחק אלפייה, דיין, מקובל ורב שעלה מחלב בסוריה. לצידו מוצג הרב דוד עידאן רב קהילה מג'רבה וכן המורי עמרם קורח מתימן "מפה החלה המהפכה הגדולה של החינוך הציוני דתי" מסביר פיני אפרתי מנכ"ל 'בית הציונות הדתית' : "המקום הזה מספר סיפור בתוך סיפור כלומר הסיפור של הציונות הדתית בתוך הסיפור הציוני הכולל ואנחנו מתחילים אותו בסרט קצר שמתאר את ימיה הראשונים של הקמת הישיבה של בני עקיבא בשנות הארבעים במבנה בית הכנסת של הרב צוקרמן והרב נריה שהשתמר כפי שהוא. בסרט התלמידים מתלבטים האם ללכת להגשמה בנח"ל או ללמוד תורה וההכרעה שלהם מספרת את סיפור התנועה".
בקצה המושב אני פוגש את ערן יעקבס, דור שלישי של חקלאים שהגיעו למושב "מי שהתחיל את המשק היו סבא וסבתא יצחק ורות שעלו מגרמניה' מספר לי הנכד שנטל את המושכות ומוליך אותי לרפתות הגדולות "למעשה המשק כפי שהוא היום התעצב בראשית שנות השבעים על ידי הוריי". המשק כיום כולל רפת חלב, גידולי שדה וייצור גבינות אותם ניתן לטעום בבית קפה סמוך יחד עם לחמים שמיוצרים במקום אלו מתכננים יריד מיוחד לחג שבועות פרי מחלבת הבוטיק המשפחתית.
לסיום צריך להזכיר את החומוס המחתרתי שפועל במקום וידוע רק ליודעי ח"ן – 'חומוס שמיל' שפועל באזור העסקים הקטן במה שהיה פעם בית ספר, כך באחת הכיתות שהוסבה למעין מסעדה שפועלת שימו לב רק בימי שישי בבוקר ואין כמעט בני נוער מקומיים שלא עבדו במקום.
