חיפה של סוף דצמבר היא עיר שמתנהגת אחרת. בעוד שבשאר חלקי הארץ המציאות המורכבת ממשיכה לתת את אותותיה, בין סמטאות המושבה הגרמנית לבין הגנים הבהאיים המוארים, נדמה שזמן אחר השתלט על המרחב. ביקרתי השבוע בפסטיבל "חג החגים", פגשתי את האנשים שמאחורי הקלעים ותיעדתי רגעים של חסד בתוך מה שנראה כאי של שפיות ישראלית.
"הקהל היה צמא לזה"
בלב מתחם המשפחות בבית הגפן פגשתי את הילה גושן, המנהלת האמנותית של הפסטיבל. גושן, שמנצחת על המלאכה המורכבת הזו, נראית נרגשת מההיענות של הקהל השנה.
"לפני שנתיים, כשהתחילה המלחמה, לא היינו כאן בכלל," היא נזכרת. "בשנה שעברה הפסטיבל היה צנוע ומכונס יותר, לא היינו בעניין של חגיגות. השנה יש קצת יותר 'אוויר', והקהל היה צמא לזה והוא אכן מגיע בהמוניו. הפסטיבל הזה הוא אי של שפיות. זה לא מושלם, תמיד יש מה לשפר, אבל זו דוגמה לחיים משותפים."
פסיפס של צבעים וטעמים
התמונות מהשטח מספרות את הסיפור טוב יותר מכל מילה. כשמביטים במורד המושבה הגרמנית (בתמונה המרהיבה שצולמה עם הגנים הבהאיים ברקע), ניתן לראות את השילוב הייחודי של חיפה: שרשראות אורות מנצנצות מעל ראשיהם של אלפי מבקרים, עץ אשוח ענק שבראשו כוכב זהוב, ולצדו סמלי החגים של כל הדתות.
בין המוקדים המרכזיים שתיעדתי:
-
מתחם האוכל והאקססוריז: דוכנים תוססים כמו זה של "LaCaffé", המציעים כובעי סנטה אדומים וקישוטי חג מנצנצים, מושכים אליהם משפחות שלמות שמחפשות רגע של נחת.
-
הטעמים של החג: צעירות חובשות כובעי חג מגישות משקאות חמים מסירי ענק, כשהן מוקפות בממתקים עטופים בנייר אדום בוהק – מראה שמעביר את תחושת ה"כריסמס" האירופאי בלב המזרח התיכון.
המופעים: קרקס ותיאטרון רחוב
אחד מרגעי השיא של השבת היה מתחם המשפחות. תחת סככות הצל הגדולות, התקבצו מאות הורים וילדים לצפות במופעי קרקס מרהיבים. בתמונה ניתן לראות את האקרובטים מבצעים תרגילי שיווי משקל נועזים, כשברקע הקהל החיפאי – פסיפס אנושי של דתיים וחילונים, יהודים וערבים – יושב יחד ומוחא כפיים.
המפגש עם סנטה
גולת הכותרת החדשה של השנה היא "החדר האימרסיבי" של סנטה קלאוס. גושן ציינה בראיון כי זו הפעם הראשונה שהם מקימים מרחב חוויתי כזה. במקום פגשתי את הילדים המתרגשים, שזוכים לשבת לצדו של סנטה (הלבוש בבגדיו המסורתיים על רקע תפאורת בקתת עץ חמימה), להגיש לו ברכה ולקבל ממתק. זהו רגע של תמימות ילדית שמצליחה להשכיח, ולו לרגע, את דאגות היומיום.
התחנה הבאה: המגהץ של העיר התחתית
משאון הפסטיבל המשכתי לדרך יפו 65, למקום שמוכיח שהקסם החיפאי נמצא בפרטים הקטנים. שם, בתוך חלל שהיה פעם מסעדה שוקקת ב-1947, פתח היתם סלימאן את "Almakwa" (המגהץ בערבית).
מדובר בקונספט נועז: בית קפה שהוא גם מכבסה בשירות עצמי. "זה בא לי בפוקס", מספר לי היתם בזמן שהוא מכין קפה ריחני. "ראיתי אנשים הולכים למכבסה ומחכים בחוץ עם סנדוויץ', ואמרתי לעצמי – למה שלא יישבו אצלי בכיף?".
העיצוב של המקום הוא מלאכת מחשבת של נוסטלגיה: רהיטים עתיקים שאסף, ארונות עץ כבדים וריח של לבנה תוצרת בית שמתערבב עם ריח הכביסה הנקייה. היתם, שמעיד על עצמו כמי שחי "חצי-חצי" – בן לאב מוסלמי בשם מוחמד וסבתא נוצרית בשם תרזה – הוא התגלמות הסיפור החיפאי. "בסוף כולנו בני אדם", הוא אומר בחיוך.
סיכום: יותר מסתם פסטיבל
הביקור בחיפה בסוף השבוע הזה הזכיר לי מדוע אני אוהב את העבודה שלי. בין האורות הגדולים של הילה גושן במושבה הגרמנית לבין "המגהץ" הקטן של היתם בעיר התחתית, מצאתי את מה שכולנו מחפשים: מקום שאפשר לנשום בו, לצחוק בו, ופשוט להיות.
אם אתם מחפשים רגע של נחת בתוך המרוץ הישראלי, חיפה מחכה לכם עם קפה חם, מכבסה פתוחה והרבה מאוד אור.
לפרטים נוספים ותוכנית האירועים המלאה: אתר הפסטיבל – haifahag.com.
