למרות שלא כיף, שלא מחמיא, שמזיעים, שלא מתחבר בכלל. יש דברים שכבר וויתרנו עליהם ואז האהבה החזירה אותם לחיינו. ליאל אלנקווה חשבה שלה זה כבר לא יקרה. אז חשבה…
אז התחלתי לעשות ספורט.
מי היה מאמין שבטטת הכורסא תרים את עצמה ותגלגל את עצמה החוצה להתאמן?!
אני שנאתי ספורט כל כך, הייתי מהילדות האלו שתמיד היו חולות בשיעורי ספורט, תמיד כואב לי משהו .
ובחטיבה והתיכון בכל שיעור ספורט הכרזתי : "אני במחזור" (המורה לספורט, נורית, לא שוכחת לי את זה עד היום). בכלל לא הבנתי למה אני צריכה לשים טיטס שלדעתי לא מחמיא לאף אחת. למה בטעות צריכות להיות לי שלוליות בשרוולי החולצה? למה לנעול נעלי ספורט שלא עושות חסד עם הרגל העצומה שלי ובזכותן אני נראית כמו ביגפוט?
ככל שגדלתי כך גדלה גם השנאה. גם להזיע, גם להתאמץ, גם לעשות משהו שלא כיף לי -אין סיכוי! מה אני מזוכיסטית?!
ואז גיליתי את אותותיהן של מגשי הפיצה, הבגטים של הסנדוויץ' בר, הלאפות, הבורקסים, קרואסונים, כמויות הצ'יפס (שבשבילם יש בכלל קיבה נפרדת), הפסטות המוקרמות, העוגות, הקצפות, הוופלים הבלגיים והרשימה כמעט אינסופית..
החלטתי להירשם לחדר כושר, קניתי בגדי ספורט, נעליי ספורט, נכנסתי לחדר כושר ואז נכנסתי גם להלם! כולם נראים כל כך טוב, הם בכלל לא מזיעים. אולי גם אצלי זה יהיה ככה?
אז עליתי על ההליכון, רעננה ושאננה, כעבור 4 דק' כבר הייתי אדומה יותר מכל דמות מצוירת עצבנית שאני מכירה, הזעתי כאילו הייתי בסאונה, התנשמתי כמו כלבת הפאג סיני שלי וזה לא היה אפילו קרוב לחמוד. ירדתי מההליכון, רצתי למקלחות, התקלחתי ויצאתי ומאז לא חזרתי נראו עקבותיי הגדולות.
אבל לא אמרתי נואש!
נרשמתי לסדנא של חודש שהבטיחה חיטוב ועיצוב, אצלי, משום מה, היא נמשכה בקושי שבוע.
אחר כך לקחתי מאמנת אישית. היא הייתה כל כך אישית שאני אפילו לא זוכרת איך קוראים לה.
היו גם יוגה ופילאטיס מכשירים. אבל אני ממש לא טובה בחללים סגורים.
בקיצור מה לא… ולא הצלחתי להתמיד.
לכלום לא התחברתי.
אז איך הכל התחיל? גל (בן הזוג שלי) ניסה לשכנע אותי ודיי הצליח (כנראה שככה זה שהאהבה עיוורת- מסכימים להכל) לצאת לרוץ איתו.
שמתי על עצמי בגדי ספורט לא מחמיאים, נעלי ספורט, אספתי את השיער והרגשתי שאני מוכנה לצאת למלחמה.
התחלנו בהליכה קלילה, עברנו לריצות קצרות ו.. פתאום.. וואו זה כיף לי!
למרות כל העקצוצים המעצבנים ברגליים שמגרדים עד טירוף, למרות שאני עדיין נעשית אדומה ואפילו מזיעה. זה פשוט כיף לרוץ עם מישהו שכל כך אוהבים.
מפה לשם אני איכשהו בכושר (יחסית לשורש סלרי) אבל היי! אני רק הולכת ומשתפרת.
ועדיין, כל פעם לפני ריצה, שוכחת להעלות סלפי בבגדי ספורט ומתבאסת על זה….
