מהו אושר? למה צריך אותו בכלל? למי יש אותו יותר מלאחרים? האם יש סיכוי שנהייה מאושרים כמו בסרטים? לא מבטיחים תשובות, אבל בסוף גם אתם תדעו האם, בסיכום הדברים, רענן אילון מאושר.
אושר. מה זה אושר?, אתם מאושרים? בן הזוג שלכם מאושר? חברים? מישהו באמת מאושר?
מאושר כמו שכתוב בספרים הכוונה. כמו שבסרטים. שאם להסתכל במבט מפוכח על החיים שלנו ביום יום הסיזיפי הרי שהם לא בדיוק צרור של שושנים אגוזי קוקוס ושמפניה . במבט מפוקח החיים הם כלום זולת מחויבויות אינסופיות ומטלות שנוחתות עלינו או הנחתנו על עצמנו כשאנחנו נאבקים כל הזמן ובכל הזמן אני מתכוון ל כ ל ה ז מ ן!
לבצע את המטלות כשאת כמעט רובן ככולן היינו מעדיפים לא לבצע אלא לשכב כמו מומיה על איזה חוף קסום עם כוסית קמפרי מול הים התכול טורקיז כשאנאבלה, או במקרה שלכן אמיליו, עומדים עם ענף דקל ומגרשים מאיתנו את הזבובים הטורדניים שחושקים גם הם בקמפרי.
הרי רגעי האושר הם כל כך מעטים וכל כך חולפים, ומהירים , ולא מספקים, ונעלמים עוד לפני שהספקנו אפילו להנות מהם כמו שצריך עד שלפעמים נראה שהחתירה אליהם והמאמץ שמשקיעים עד שמגיעים אליהם לא שווה את הטירחה בכלל. ובכל זאת, אם תשאלו כמעט כל אחד הרי שיאמר שהוא יחסית כן אדם מאושר. נכון,יש האומרים שהאושר הוא בדברים הקטנים, בניואנסים שמבליחים בין טרדות היום-יום, כמו חיוך של ילד, בוקר בלי פקק או מציאת חניה בקטע מדרכה שלא מסומנת אפילו בכחול לבן.
בולשיט.אני לא קונה את זה בתור אושר. לא קונה גם את הרוחניים למיניהם שמנסים למכור לי את תורת האושר הפנימי של החיבור שלי עם עצמי ושל שלווה פנימית שתיעלם בשניה ששני הבנים שלי יתחילו לריב על הפלייסטיישן. גם את הזכרונות בתור מדד לאושר שהיה לי פעם אני לא קונה. אפילו שריח בושם אנאיס אנאיס לעד יזכיר לי את החברה הראשונה וריח פצ'ולי יזכיר את הקיבוצניקית הראשונה וריח שמפו פינוק לעולם יעלה את התמונה של המקלחות בקורס צוות ברמת הגולן. אלו זכרונות של תקופות שגם אז היו כמו זו, לא משהו, רק שניקינו מהם את הכל וזיקקנו את מעט הרגעים המאושרים שהיו לנו לזכרון חדש ומדומה של אושר מושלם.
יש לי חבר שחזר בתשובה ומספר לי שמצא את האושר האולטימטיבי למרות שכשאני מסתכל עליו הוא נראה לי שטוף ולא מכאן ועושה טקסים שמישהו אמר לו לעשות ופולט משפטים שמישהו שם בפיו ושעוד הרבה שכמותו פולטים במין קופי פייסט שבלוני כזה. אבל אם הוא בטוח באושרו הרי שקטונתי, אני חסר האלוהים, לערער בדבריו.
אז מה, קיבינמט, מאושר לנו בחיים? גם העשירים אינם מאושרים יותר מאיתנו הרגילים. נכון, יש להם יותר מהכל, אבל הם רגילים ליותר הזה וכעבור זמן, היותר הופך לרגיל ואינו נותן את ההרגשה שנתן בתחילה וכך אתה נותר עשיר עם הרבה דברים ורמת אושר כמו כולנו רק שיותר יקר לך לתחזק אותו. הנה,כבר מלהבין את זה נהייתי יותר מאושר לכמה דקות, והופ, עבר לי. כי בכל זאת, הייתי מעדיף להיות עשיר ומאושר באופן רגיל מאשר רגיל ומאושר באופן רגיל.
אז זהו,אני מהמירוץ אחר האושר פרשתי, לא רודף יותר. ירצה יבוא אלי. רק מה, נדמה לי שאם ישאלו גם אותי אענה שאני מאושר. באמת, למרות הכל אני מאושר. מארוחה טובה, מחירבון טוב, משיר שבא בהפתעה וזורק לתקופה אחרת, מהילדים אינעל אביהם ומכל דבר שמבטלים לי ונותן לי עוד זמן לרבוץ על הספה כמו סמרטוט. אז וואלה, אם ישאלו אותי אז כן, לא להסחף עם המאושר אבל סבבה, סביר בהחלט. טוב כמעט. אבל מפה ועד האושר כמו בסרטים הדרך ארוכה. אז מה, כשאני מסתכל מסביב אני רואה שכולם גם די כמוני, וזה עושה אותי מאושר.
