מכבי ניצחה, הפועל חלמה ואלירן עטר אחד, שחייב להתחיל להבין שעם זה שאתה שחקן הכי טוב בקבוצה מגיעה גם אחריות
לא בטוח שזה משחק שנזכור לדורות, כמו שרוני לוי סיפר לנו בסיום המשחק. למען האמת, כנראה גם לא נזכור אותו כאחד הדרבים הגדולים בתולדות העיר. ועדיין, הדרבי החיפני הראשון העונה סיפק כל מה שדרבי אמיתי צריך לספק. קצב טוב, עצבים, שערים וסוף מותח שכאילו נכתב בהזמנה. אה, כן, ואפילו קהל אדום שהגיע. השורה התחתונה, אגב, לא השתנתה בהרבה. איך שהוא, לא משנה מה המצב ביניהן בטבלה, מכבי (כמעט) תמיד תמצא דרך לנצח. מבחינת הפועל, קשה להבין מה כבר יכול לעזור. ייאמר לזכותה שכאנדרדוג היא ניצלה את כל מה שמכבי נתנה לה, וכבשה שער ראשון ממצב נייח, ועוד שער מבעיטת מפנדל (שהגיעה, כמובן, ממצב נייח). בשלב הזה, אתה מצפה שהמגמה תמשיך. להפועל לא היה מרכז שדה פעיל בשום שלב של המשחק, אולי זכר למקום שהיא נמצאת בו היום. אבל היה לה לאלה, היה לה קוראץ׳ והיה לה סוויסה, שכבר הרגיש את פסגת האוורסט. אפשר לריב שעות לגבי האדום של רואש, ומה היה קורה אילו.
אבל אין שום סיבה שבעולם להפסיק ליזום. משחק של עצבים (ויעידו על כך כמות הכרטיסים), אמור ללכת עם הקבוצה הנחותה מבחינה טכנית. נראה כי הפועל לא האמינה בעצמה לסיטואציה שנוצרה והעצבים תעתעו בה יותר משעזרו. בצד השני, סוף סוף הייתה קבוצה על המגרש. מעבר לאופי שכולם פתאום אוהבים לדבר עליו (ומה זה אומר על האופי שהוביל את הקבוצה למקום הזה?), לפרקים היה נדמה שמכבי חיפה משחקת כדורגל. בנגיעה, מהר. פשוט כדורגל. על פניו, למכבי יש לא מעט אפשרויות בחלק הקדמי, אבל עושה יותר ויותר רושם שזו קבוצה של איש אחד. אלירן עטר שמו. כמו הכוכב בשכונה, שכולם תמיד ימסרו לו כשיבקש ויצפו בשקיקה בכל מהלך שלו. הכל עובר דרכו. הוא מחליט אם להאט ולהחזיר אחורה, אם להתל בשומר לכיוון האמצע או למסור לטוואטחה שרץ על הקו. על הכישרון שלו, אין עוררין. על היכולת להוביל, למרות עונת האליפות הראשונה שלו במכבי תל אביב, דווקא יש. כי עטר צריך להבין שעם כישרון גדול באה אחריות גדולה. וזו אותה אחריות שהוא לא תמיד עומד בה בכבוד. אתה הכישרון הכי גדול בקבוצה. Take it or leave it. אבל אין באמצע, ואת זה עטר חייב להפנים. כשמכבי קיבלה ביטחון, פתאום כל מטאטא יורה. גם ריאן, גם לביא בהופעת בכורה מרשימה, ואפילו עזרא בנגיעה הראשונה שלו שם כדור לחלוץ האולטימטיבי החדש, דקל קינן.
לא ברור אם זה הדרבי, הביטחון משני ניצחונות רצופים או סתם בגלל חולשת היריבה, אבל מכבי הראתה שיש לאן להתקדם. זה לא יתקן את העובדה שהעונה הזו אבודה (אלא אם מישהו שם במערכת שוב ינסה למכור לנו שפלייאוף עליון נחשב להישג), אבל אולי ייתן עוד כמה רגעים של נחת העונה. ואם לא, לא נורא. העיקר שכולם יודעים שחיפה ירוקה.
