האור שמעבר למסך: ליל שימורים בחג ההשתנות על פסגת הר תבור

פעם בשנה, בלילה שבין ה-18 ל-19 באוגוסט (על פי לוח השנה היוליאני), הופכת פסגת הר תבור למוקד עלייה לרגל. מאות מאמינים עושים את דרכם מכל רחבי הארץ ומעבר לים אל עבר חצר המנזר היווני-אורתודוקסי, לליל שימורים של תפילה, הודיה, שירה וציפייה דרוכה למגע עם הנשגב

כתב וצילם – איתן אלחדז ברק

המקור: מהו חג ההשתנות ומהו "אור תבור"?

חג ההשתנות (Transfiguratio / Μεταμόρφωσις) נשען על המאורע המתואר בבשורות הסינופטיות בברית החדשה. ישו עלה עם שלושת תלמידיו הקרובים ביותר – פטרוס, יעקב ויוחנן – אל ראש הר גבוה (המזוהה במסורת עם הר תבור). שם, ברגע נדיר של התגלות, זהרו פניו כשמש ובגדיו הלבינו באור מסנוור, בעוד משה ואליהו מופיעים לצדו ומאשררים את מעמדו כהתגשמות התורה והנביאים.

בתיאולוגיה המזרחית, המאורע הזה מכונן את מושג "אור תבור" – אור אלוהי נצחי ובלתי-נברא (Uncreated Light). אין מדובר באור שמש פיזי, אלא באנרגיה אלוהית טהורה שדרכה האדם חווה "תיאוזיס" (Theosis) – התאלהות, הארה וזיכוך פנימי של החומר.

מהר תבור אל גיבורי-העל וטולקין: המיתוס שעיצב תרבות

המעמד שעל ראש ההר הפך לאחד המוטיבים המשפיעים ביותר על האמנות והתרבות המערבית – מציור המופת של רפאל ברנסאנס ועד סוגות הפנטזיה והקומיקס:

• גנדלף הלבן בשר הטבעות: חזרתו של גנדלף מן המוות בכתביו של ג'.ר.ר טולקין (קתולי אדוק) היא שחזור מדויק של ההשתנות. גנדלף משיל את גלימתו האפורה ומתגלה בבגדים לבנים ובוהקים ובאור שמסנוור את חבריו – חשיפה של טבעו האמיתי כישות מלאכית שנשלחה בשליחות עליונה.

• עולם הקומיקס כדת חילונית: חוברות הקומיקס וסרטי גיבורי-העל, שנוצרו ברובם בידי יוצרים יהודים בעלי מטען תרבותי עמוק, אימצו את התבנית הזו לחלוטין. רגע ה"פאוור-אפ" (Power-Up) שבו הגיבור משיל את האלטר-אגו האנושי, גופו מוצף בהילה קוסמית מסנוורת, והוא זוכה לאישור ממנטורים מן העבר (כמו סופרמן, תור או קפטן מארוול) – הוא גלגול מודרני של אותה אקסטזת אור תבורית.

הלילה בהר: פסיפס אנושי, תה חם ופיתות עם זעתר

במתחם המנזר על ההר, האווירה הלילית מציעה שילוב מיוחד בין קדושה דתית לחמימות כפרית. בכניסה פעלה לכל אורך הלילה עמדת אירוח מכובדת: שתי נשים ובחור מזגו תה חם שחימם את קור ההר הלילי, הגישו קפה, משולשי פיתה טריים עם זעתר, עוגיות וביסקוויטים, לצד עמדה למכירת נרות שעווה דקים.

הקהל שמנה כמה מאות בודדות יצר פסיפס אנושי צבעוני ומרתק: נשים מגיאורגיה העובדות בארץ כמטפלות, קבוצת צליינים שהגיעה במיוחד מרומניה, ישראלים יוצאי ברית המועצות מרמת גן, ואוטובוס מתפללים מבת ים. מעל לחצר נישא צלצולו העמוק והמרשים של פעמון הברונזה הענק – אלמנט מרכזי שקולו פילח את דממת הלילה.

ברקע ריחפה הציפייה למסורת "הופעת הענן המיסטי". ברגעים מסוימים במהלך הלילה נראו פיסות ענן מרחוק על רקע מגדל שער הרוחות, ועוררו התרגשות בקרב המתפללים שמיהרו להביט ולתעד במצלמותיהם.

הסיפור של סמר: בדידות אקדמית ולוח כסף לזיווג

בין המתפללים בלטה סמר, אישה מרשימה מבית לחם, תושבת קבע, שהגיעה כדי להתפלל למציאת זיווג. כמנהג המקום, היא הביאה עמה לוחית כסף רקועה (טמה / Tama) – לוחיות נדר עממיות שעליהן מוטבעים סמלים כמו לב, בית או דמות אדם, הנתלות סביב עמודי הכנסייה והאיקונות לאות תפילה או הודיה.

סמר שיתפה בסיפור חיים מעורר השראה: היא דוקטורנטית ליחסים בינלאומיים ופוליטיקה באוניברסיטה העברית – האישה הפלסטינית היחידה במסלול שמאוכלס ברובו בגברים. היא תיארה את המורכבות האקדמית והאישית: תחילה רצתה לחקור את מעמדן של נשים ברשות הפלסטינית, אך ירדה מזה מחשש שינצלו את הסיפור שלה ומתוך אי-נוחות לחקור את החברה שלה במסגרת מוסד ישראלי; כעת מחקרה עוסק במדינה באפריקה.

סמר סיפרה גם על המציאות הדמוגרפית והפוליטית של הנוצרים ברשות: "פעם היינו הרוב, היום אנחנו איזה אחוז אחד". היא הזכירה את התחייבותו של ערפאת כי ראשי הערים בבית לחם, בית ג'אלא ובית סאחור יהיו תמיד נוצרים, וציינה את כיכר שלושת האריות ברמאללה, המנציחה את משפחות המייסדים הנוצריות של העיר מהמאה ה-16. עוד עמדה על המציאות היומיומית: חלוקת תעודות הזהות הכחולות (מעמד קבע) בבית לחם היא שרירותית לפי שכונות, והאיסור על לינה בישראל יחד עם חובת החזרה למחסום תוך 24 שעות גרמו למתפללים רבים מן הרשות לוותר על ההגעה לחג.

מראות וקולות מן הטקס: תיאור הסרטון והאיקונוגרפיה

• התפילה בחצר הלילית והשירה הביזנטית: בסרטון נראית רחבת התפילה המוארת במחרוזות נורות פשוטות, כאשר במרכזה ניצבים אנשי הכמורה בבגדי חג מפוארים – גלימות לבנות רדומות בעיטורי זהב וצלבים. כומר מזוקן קורא מתוך ספר הבשורה הגדול, בעוד מזמורים ביזנטיים עתיקים ביוונית ובערבית ממלאים את חלל האוויר ("קירייה אליסון" וקריאות הבשורה).

• ציור ההשתנות וברכת הענבים: מאחורי הארכיבישוף וצוות הכוהנים מתנשא הציור המרכזי של ההשתנות: ישו זוהר בבגד לבן ומאיר בתוך ענן שמימי, ידיו פרוסות, כשלצדיו משה ואליהו המורכנים ביראת כבוד. על השולחן שלפניהם מונחים מגשים עמוסים באשכולות ענבים ירוקים טריים המיועדים לקידוש – מנהג עתיק של ברכת פרי הבציר הראשון (המקביל לחג "ספאס התפוחים" במזרח אירופה), המסמל את התקדשות החומר והטבע באור האלוהי.

• מגדל הפעמון המואר והקהל הדרוך: בהמשך הסרטון המצלמה נעה לעבר מגדל הפעמון המעוטר בנורות ניאון אדומות בצורת צלב זוהר בחשיכת הלילה. מאות המאמינים – גברים, נשים מכוסות ראש בצעיפים לבנים ושחורים וצעירים – עומדים בצפיפות, פניהם מוארות באור הנורות והטלפונים הניידים, כשהם מצלבים את עצמם ומביטים בדבקות אל עבר המזבח ומרומי ההר.

• 

• פנים הכנסייה והאיקונוסטאזיס המוזהב: בתוך אולם הכנסייה נחשף עושר ויזואלי מהפנט: קיר האיקונוסטאזיס הענק מגולף עץ מוזהב ומשובץ איקונות של ישו, מרים והשליחים, מואר באורם של שנדלירים כבדים מבדולח. קירות המבנה והתקרות המקומרות מכוסים כולם בפרסקאות צבעוניים המגוללים סצנות מחיי ישו והקדושים, בעוד עולי הרגל צועדים בדממה, מתפללים ותולים את לוחיות הכסף הרקועות לאות נדר וברכה.