תל שקמונה מתעורר לחיים: טיול אל אימפריית הארגמן של העת העתיקה ונופי החוף של חיפה

על רצועת חוף סלעית וציורית בפאתי חיפה, במקום שבו גלי הים התיכון מתנפצים אל החוף, שוכנת אחת הפנינים הארכיאולוגיות והנופיות המרתקות בישראל – הגן הלאומי תל שקמונה. לאחר תקופה ארוכה של עבודות שיקום, שימור ופיתוח נרחבות, האתר נפתח מחדש למבקרים ומעניק סוף־סוף כבוד ראוי ל־3,500 שנות היסטוריה שמסתתרות בין שכבותיו

איתן אלחדז ברק

על רצועת חוף סלעית וציורית בפאתי חיפה, במקום שבו גלי הים התיכון מתנפצים אל החוף, שוכנת אחת הפנינים הארכיאולוגיות והנופיות המרתקות בישראל – הגן הלאומי תל שקמונה. לאחר תקופה ארוכה של עבודות שיקום, שימור ופיתוח נרחבות, האתר נפתח מחדש למבקרים ומעניק סוף־סוף כבוד ראוי ל־3,500 שנות היסטוריה שמסתתרות בין שכבותיו.

שביל בין עבר להווה מול גלי הים כבר עם הכניסה לאתר בולט השינוי שעבר המקום: שבילי בטון מונגשים ומטופחים מתפתלים בנוחות לאורך קו המים, לצד ספסלי מנוחה ושילוט הסברה מפורט שמנגיש את סיפורו של התל. ביום שמש בהיר, השבילים הללו מתמלאים חיים – מרוכבי אופניים חבושי קסדות המדוושים במרץ לאורך השביל הסלול כשמאחוריהם קצף הגלים והים הכחול העמוק, ועד דייגים שלווים הניצבים על הסלעים בתוך המים.

בפיתוח והנגשת הגן הלאומי הושקעו כשלושה מיליון שקלים במימון קרן שטחים פתוחים, בתכנון משרד אב אדריכלות נוף. הפרויקט היפהפה קרם עור וגידים בהובלת המכון לחקר ימים ואגמים לישראל (שמבנהו הבולט ניבט מנקודת התצפית צפונה), ובשיתוף פעולה הדוק של רשות הטבע והגנים, עיריית חיפה, המכון לארכיאולוגיה ע"ש זינמן באוניברסיטת חיפה, רשות העתיקות ופעילים מקומיים.

הסוד שבחלזונות: המעצמה התעשייתית של תקופת המקרא היישוב בתל שקמונה החל עוד בתקופת הברונזה המאוחרת והתקיים כמעט ברצף עד שלהי המאה ה־6 לספירה (אז ננטש מסיבה שאינה ידועה). במשך מאות שנים הוכר התל בשמו הערבי "תל א־סמכ", שמשמעותו "תל הדגים", ובמחקרים רבים זוהה בעבר בטעות עם היישוב היהודי שקמונה. ואולם, גולת הכותרת ההיסטורית של המקום נעוצה בתקופת הברזל (1200–600 לפנה"ס) ובצבע אחד יוקרתי ונחשק: הארגמן.

מחקרם של הארכיאולוגים פרופ' איילת גלבוע וד"ר גולן שלוי מאוניברסיטת חיפה חשף כי לפני כ־3,000 שנה פעל בתל שקמונה הקטן המפעל הגדול והפורה בעולם לייצור צבע הארגמן. בתקופה ההיא המקום לא היה עיר גדולה, אלא כפר דייגים שהפך למפעל תעשייתי משגשג (בעוד העיר דור הדרומית יותר שימשה כעיר הנמל המרכזית). במאה התשיעית לפני הספירה עבר האזור לשליטת ממלכת ישראל התנ"כית, ונוצר בו שיתוף פעולה מרתק: ניהול ושליטה של ממלכת ישראל, יחד עם ידע ומומחיות של פועלים פיניקים ששלטו ברזי הפקת הצבע היקר.

שילוט ההסברה והאיורים בשטח ממחישים היטב כיצד הקסם הזה קרה: במבט מנקודת התצפית אל קו החוף נחשפות "טבלאות גידוד" – משטחי סלע שטוחים ורחבים המעוצבים בידי חלזונות שקונכייתם צינורית. משטחים אלו מהווים בית גידול עשיר לאצות ולבעלי חיים, ובהם שלושה מיני חלזונות ימיים ממשפחת הארגמונים: ארגמון חד קוצים, ארגמון קהה קוצים וארגמנית אדומת־פה. הקדמונים אספו את החלזונות מהים, שברו בזהירות את הקונכיות כדי לחלץ את בלוטת הצבע, הפיקו ממנה תמיסה כימית בבורות ובכלים מיוחדים, טבלו בה את חוטי הצמר ולבסוף ארגו ותלו לייבוש בדים בגווני תכלת וארגמן מלכותיים שהיו שווים את משקלם בזהב.

מבריכות רומיות ועד פסיפסים ביזנטיים מרהיבים הליכה בין שבילי האתר חושפת שלושה מכלולים עיקריים שנבחרו לתצוגה לקהל (בעוד חלקים אחרים כוסו למען שימורם לדורות הבאים): בית ארבעת המרחבים וקטע מחומת הסוגרים מתקופת הברזל, מכלול הבריכות התעשייתי, והכנסייה הדרומית.

מול שרידי האבן של מכלול הבריכות התעשייתי מתגלה מתחם מהתקופה הרומית שכלל במקור כ־30 בריכות מטויחות בגדלים ובעומקים שונים – מן הגדולים שנחשפו לאורך חופי ישראל. החוקרים סבורים כי הבריכות, שיצאו משימוש באמצע המאה ה־4 לספירה, שימשו לתעשיית הטקסטיל ואולי אף להמשך ייצור הארגמן, או לחלופין להמלחת דגים ולהכנת ציר דגים מפורסם ("גארום").

החל מהתקופה ההלניסטית נודע המקום בשם היווני "פורפיראון" (הדרומית) – שם הנגזר מהמילה היוונית "פורפירה" (צבע הארגמן), עדות חיה למוניטין שיצא למקום. בתקופה הביזנטית הגיעה פורפיראון לשיא פריחתה והפכה לעיירה נוצרית אמידה ומשגשגת, שממנה נותרו שרידי מבנים מפוארים, רשת רחובות, שלושה מנזרים, אזור תעשייה וכנסייה גדולה. מהנקודה הזו באתר, כשמרימים מבט מזרחה אל מעבר לשרידים, מתנשא במלוא הדרו ראש הכרמל, ועליו ניתן להבחין במנזר סטלה מאריס ומתחתיו בקפלת הלב הקדוש.

במתחם הכנסייה נחשפו שרידיהן של שלוש כנסיות שנבנו זו על גבי זו. הקדומה שבהן, שהוקמה בסוף המאה ה־4 או בראשית המאה ה־5 לספירה וחרבה בשרפה באמצע המאה ה־5, השתמרה באופן הטוב ביותר ונחשבת לאחת הכנסיות הקדומות בישראל. גם בימים אלו האתר חי ונושם ארכיאולוגיה: תחת שמשיות כחולות־לבנות כורעים אנשי שימור, מצוידים במפוחים, דליים, מברשות וכלי עבודה עדינים, ומנקים ומייצבים בקפדנות את רצפות הפסיפס העתיקות, בהובלת המשמרת הבכירה יאנה קדם. פסיפס הבמה של הכנסייה בולט באיכותו הנדירה, ובמרכזו צלב העשוי מקלעות חבל אינסופיות בעשרה גוני קוביות שונים, לצד עיטורים גיאומטריים וצמחיים עשירים ושתי כתובות ביוונית עתיקה – בהן כתובת בחצר הכנסייה (האטריום) המנציחה את "מנחתו של יוחנן האדמיניסטרטור".

המסע ממשיך לאורך הטיילת: בין התל למוזיאון החוויה של תל שקמונה אינה מסתיימת בגבולות הגן הלאומי. אחד החלקים היפים והמהנים ביותר בביקור הוא ההליכה הרגלית לאורך טיילת הכט, המובילה אל המוזיאון הימי הלאומי השוכן במרחק של שני קילומטרים בלבד מהתל (או בכיוון ההפוך).

במוזיאון הימי הלאומי מקבלים הממצאים מהשטח ממדים חדשים ואופק רחב, עם אשכול תערוכות מיוחד המוצג עד חודש אפריל תחת הכותרת "הצבע: ארגמן", באוצרותה של עדי שלח. האשכול כולל ארבע תערוכות מרתקות העוסקות בתל שקמונה: שתי תצוגות היסטוריות־ארכיאולוגיות חדשות החושפות פריטים נדירים מאוסף המוזיאון, תערוכת יחיד של האמנית מאיה גרצפלד ("כה קטן, כה צנוע, בים אני צף"), ותערוכת אמנות קבוצתית בשם "התל ואני".

מידע שימושי למטיילים:

• איך מגיעים: כותבים בווייז "הגן הלאומי תל שקמונה". הכניסה לגן חופשית ופתוחה, ונמצאת בסמוך למכון לחקר ימים ואגמים – ניתן להגיע ברכב מרחוב יוברט המפרי בחיפה או רגלית דרך הטיילת.
• המוזיאון הימי הלאומי: פתוח בכל יום (למעט ימי שני) בין השעות 10:00–16:00. מחיר כניסה: 40 שקלים למבוגר.
• נגישות ותנאים: מצב הניקיון באתר טוב מאוד, והן תל שקמונה והן המוזיאון מונגשים במלואם לעגלות.