עצלן וחסר מנוחה, קורא ברפרוף וחסר סמכות, שטחי ובעל קושי בניסוח כך מתאר הסוציולוג עוז אלמוג תושב חיפה את הדור העכשווי 'דור ה Y' .אלמוג קיבץ את מסקנות מחקרו רחב ההיקף בספר שהפך לרב מכר מדובר. בראיון עמו הוא מספר כיצד צמח הפרוייקט ? איך ניתן להפוך חולשה לעוצמה ? ומה הדבר שהכי הפתיע אותו במהלך המחקר ?
אם במידה וינחת חייזר בכדור הארץ בעוד אלפי שנים וינסה להבין את הדור הצעיר העכשווי אז אני הייתי מייעץ לו לקצר את ההליך ובמקום לנבור ברשת, בעיתוני התקופה ובספרים הרבים שיוצאים כל העת הייתי מביא לו כמתנה את הספר החדש של הסוציולוג עוז אלמוג "דור ה Y : כאילו אין מחר" כך בשפה קלילה אך לא נמוכה, רצופת מטבעות לשון, מינוחים קליטים ועשירה בהדגמות (אך בפחות מראי מקום למחקרים מהם נלקחו המסקנות) לוכד אלמוג את 'הצייטגייסט' של התקופה או בלשונו 'דו"ח מודיעיני' על הדור העכשווי. כך כמו נביא מודרני עובר אלמוג מנושא לנושא וסונט בצעירים על חולשותיהם, עצלנותם וחוסר סמכותם
האם החסכים שציינת בספר הם משהו שהוא בהכרח שלילי או שפשוט אנחנו פשוט בוחנים את הדור הצעיר בכלים וקריטריונים שאינם מתאימים לתקופה ?
"הספר לא עוסק בחסכים. הוא מתאר דיוקן דורי מקיף שמכסה את תפישות העולם וסגנון החיים בשלל תחומים: החל מתעסוקה וניהול כספי, דרך זוגיות, הורות ותרבות פנאי וכלה בתפישות פוליטיות ודפוסים בתחום הלימודים. קשה לתמצת את הספר כי הוא עוסק בדברים הקטנים ביותר, כגון איך הם משתמשים בסלולרי או מה המשמעות של הדייט עבורם. אנחנו עוסקים לא רק במאקרו אלא גם במיקרו. מנסים לשרטט תמונה עם רזולוציה גבוהה.
אנחנו נמנעים מלשפוט את הדור. מחקר מדעי לא אמור להיות שיפוטי ולקבוע עמדה. הקושי הוא, שכאשר אנחנו מתארים מאפיין שאיננו מחמיא לדור כמו בגרות מעוכבת, סף שבירה נמוך (בהשוואה להוריהם) או נטיה להתמקד בעיקר בהווה, זה עלול להיתפס על ידי הקורא כביקורת. אבל זה לחלוטין לא ביקורת, אלא תיאור מצב שמגובה בממצאים אמפיריים. למעשה לעיתים דווקא מה שנתפס כחולשה דורית בטווח קצר יכול להתגלות כחוזקה. יתרה מזאת, קושי עכשווי, יכול להוות מנוף לשינוי מבורך מבחינה חברתית. לדור הזה נוצרו המון קשיי תפקוד, מכל מיני סיבות, אבל דווקא הקשיים האלה חושפים את הבעייתיות של החברה כולה. הם מסמנים לנו כיוון.
למשל, הם מתקשים להתרכז לאורך זמן. ובהחלט אפשר להבין אותם. כולנו מתקשים. אבל דווקא בגלל שקשה להם לשבת בכיתת לימוד פרונטלית הם יזרזו תהליך שמזמן היה צריך לקרות: ביטול שיטת הלימוד הישנה הזאת. בעידן הדיגיטלי אין כל צורך לשמר שיטות ישנות של מורה ותלמיד. אנחנו צריכים להגמיש את המערכת. בינתיים זה קשה הן משום שה-Yניקים עדיין מציפים את המוסדות להשכלה גבוהה והן משום שמנהלי המוסדות הללו שמרנים ומהססים לעשות שינויים".
איך הגעת לעשיית המחקר ? האם זה קשור לילדייך ?
"המחקר אינו רק שלי. זה מחקר משותף שלי ושל שותפתי וזוגתי ד"ר תמר אלמוג, מהפקולטה לחינוך באונ' חיפה. קצת מוזר שאתה כותב "שלך". אנחנו נתקלים בהמון אנשים שפשוט לא רואים את האישה-החוקרת. זה מדכא אותי.
הגענו לחקור את הנושא מתוך תחושה שמשהו גדול מתרחש כאן. אנחנו שנינו מרצים שנים רבות וגם מחוברים לשטח. שנינו הקמנו מדריך סוציולוגי של החברה הישראלית, בשם "אנשים ישראל – המדריך לחברה הישראלית". שנינו גם חוקרים בכירים במוסד שמואל נאמן למחקר מדיניות לאומית בטכניון. כשהצגנו את הרעיון לקולגות שלנו במוסד ולמנהליו הם מאד התלהבו. מוסד נאמן מימן את המחקר ובזכותו זה יצא לפועל".
היה משהו שאופן אישי הפתיע אותך במהלך עשיית במחקר בין אם זה דבר שלישי או חיובי לגבי דור ה Y ?
"המחקר נעשה במשך שלוש שנים רצופות. זה מסע ארוך מאד ולא קל. המון דברים הפתיעו אותנו. הדבר שהכי היכה אותנו בתדהמה זה האומללות של הצעירים. הם גדלו להורים הכי חבריים ומבינים, במערכת הכי סובלנית ולחברה שנמצאת ברמת חיים הכי גבוהה. ובכל זאת, לא טוב להם בחיים. וזה קרה מכל מיני סיבות שאנחנו מסבירים. מסתבר בין השאר שדווקא כאשר עוטפים אותך באהבה ומורידים ממך קשיים ומעמסות זה לא הופך אותך ליותר מאושר. לפעמים בדיוק הפוך. הדור הזה הוא קורבן. קורבן של נסיבות היסטוריות. לכן הספר הזה הוא ספר חשוב בעינינו. זה דו"ח מודיעיני חשוב מאד ולא במקרה הוא הפך לרב מכר. הדו"ח שלנו חשוב גם בגלל שלמעשה כולנו הפכנו לדור ה-Y. הם מסמנים את רוח הזמן".
האם לדעתך המצב באמת אקוטי או שיש דרך לחלץ את דור ה Y ממגרעותיו ?
"כפי שאמרתי, אנחנו לא מדברים על מגרעות. אנחנו גם לא מייעצים עצות. אנחנו מתארים תמונת מצב. אחד הדברים שמאפיינים את הדור הזה הוא שהם מחכים לעצות. הם מאד פאסיביים. כשאדם רוצה להצליח הוא צריך להחליט בשביל עצמו. אני חושב שהספר חשוב בעיקר למוסדות חברתיים. הם צריכים להבין שנדרש שינוי עמוק מאד. לפני כשנה הוזמנו על ידי משטרת ישראל לערוך מחקר על הצעירים במשטרה. הם הבינו שמשהו שם לא עובד. כתבנו להם דו"ח של 200 עמודים. דו"ח מפורט מאד. הפיקוד הגבוה אמר לנו שזה אחד הדוחות החשובים שהוגשו להם בשנים האחרונות, כי הצעירים בעצם חשפו להם בעיות שמאפיינות את כל הדורות בארגון. אתן לך דוגמא אחת. הצבענו על כך שהצעירים מאוכזבים מאד מרמת המשכורות. הם עובדים המון שעות בשביל שכר לא הולם. שאלנו בקבוצות המיקוד שלנו כמה לדעתכם צריכה להיות משכורת בסיס. למרבה ההפתעה כמעט כולם הצביעו על מספר אחד: 10,000 ש"ח. זה נכתב בדו"ח שלנו ולמרבה השמחה ניצב גילה גזיאל, ראש אמ"ש של המשטרה (וזו שהזמינה את המחקר מאיתנו) בישרה לנו לא מזמן שהארגון פועל לשנות את גובה המשכורת בהתאם להמלצה שלנו. זה נותן לנו סיפוק גדול מאד. שינוי חברתי מתחיל מהבנת המצב".
