איך הפך הנער העבריין והמכור לסמים לאיש משפחה ועובד מצטיין המשקם אסירים ?

יבגני מורגנשטרן שינה את אורח חייו מקצה לקצה. מילד מכור לסמים ועבריין בעל עבר שחור הפך לאיש משפחה ומנהל עבודה מצליח בחברת תמן שבחיפה, המסיעת למוגבלים בנהיגה. הוא גם מצליח לשקם אסירים שנפלו ברשת הפשע. סיפור אופטימי  ליום המוגלבויות הבינלאומי שהתקיים השבוע

ה-3 בדצמבר הוכרז על ידי האו"ם כיום טיפוח וקידום זכויותיהם של נכים ומוגבלים בכל העולם,ההערכה היא שכיום חיים למעלה ממיליארד בני אדם עם נכות כלשהי – שהם כ-15% מאוכלוסיית העולם. חברת תמן  הישראלית, המפתחת ומייצרת אבזרים ייחודיים המסייעים לניודם של הנכים והמוגבלים, חרתה על דגלה את המטרות שנקבעו באמנה על מנת לסייע לציבור הנכים בתפקוד היומיומי ובשילובם העצמאי בחברה. סיפורו האישי של אחד מעובדי תמן נותן ביטוי לאידיאה הזאת.

גופו המגודל , זרועותיו השריריות ופניו הלא מגולחות, הן אולי העדות היחידה שנותרה מעברו המפוקפק של יבגני מורגנשטרן, בן 44,  שכיום יושב במשרד קטן ומנהל את העבודה התובענית והמורכבת, כאחראי על ההרכבות ושירות הלקוחות בתמ"ן, מפעל העוסק בהרכבות והתאמות רכבים לבעלי מוגבלויות.

רק מעטים מכירים את סיפורו  הבלתי יאמן של הילד מטשקנט, שאביו נפטר בהיותו בן 8 שנים בלבד ובכל חייו הכיר רק עולם אחד: עולם הפשע והסמים. "גדלתי בחברה עבריינית" הוא אומר כמעט בלחש, בכל זאת גאה בעברו ומתקשה לספר על כך. בכל זאת הוא מגלה כי בגיל 11 עבר טראומה קשה כשראה את אביו החורג שהיה מכור להימורים, נרצח לנגד עיניו על ידי עבריינים אחרים. גם בחיי המשפחה הוא לא ידע מרגוע. שלושה אבות חורגים היו ליבגני במשך כעשר שנים, אחד מהם היה מוסלמי.

בגיל 22 עלה לארץ עם אמו וסבתו והם התיישבו בבת- ים. "המשכתי את חיי הפשע שהתחילו באוזבקיסטן גם כאן. לא ידעתי משהו אחר. לא היה לי אף פעם שום מקצוע " הוא אומר.

עם גופו הענק, כשדמותו מטילה אימה מסביב והוא נראה כמו "המקרר" שעומד בפתח מועדוני הבילוי או ההימורים, הסתגל יבגני במהירות לעולם הפשע הישראלי "עסקתי בכל. סמים, מכון ליווי, פרוטקשן ועוד" הוא אומר ומסרב לפרט. גם היום 15 שנה  מאז שינה את אורח חייו , יש דברים שהוא מעדיף שלא לפרט.

  • למה המשכת  לעולם הפשע בישראל?

"עבריינות זה כדור שלג. אתה מתחיל בדבר פעוט וזה מתגלגל לממדים עצומים. אי אפשר לעצור את זה אני ראיתי בזה דרך חיים. הייתי נרקומן ומכור כבד שכבר לא היו לו ורידים להזריק".

היום, יש ליבגני תפקיד מלא אחריות ועבודה סביב השעון. הוא מנהל צוותי עובדים האחראים על התאמת אבזרים מיוחדים כגון : מערכת היגוי חשמלית,רובוט המוציא ומכניס עגלות נכים לתא המטען של הרכב , ג'ויסטיק חדשני לנהיגה למוגבלים ועוד עשרות אבזרים מתוחכמים, כל אלה נמצאים באחריותו במרכז הייצור הגדול והחדשני של תמ"ן, בקסריה כשבעורף ממתינים עשרות נכים לקבלת כלי הרכב המשמשים להם  במקרים רבים כתחליף לרגלים.

"אחי, תעשה את ההרכבה בזריזות" הוא אומר לאחד העובדים ולאחר הוא טופח על השכם , מתכופף לעברו מתחת לרכב ומסייע לו לפתור תקלה. הטלפון הנייד שלו לא מפסיק לצלצל וכך גם הטלפון בחדרו, למרות שביקש שלא לעביר לו שיחות. "אני מצטער", הוא אומר  בכל פעם שהטלפון קוטע את השיחה, "יש דברים שחייבים לפתור במידי. אני לא יכול להשאיר אדם מוגבל בלי רכב". יבגני נותן הוראות בטלפון בקול שקט וסמכותי. מדבר בעברית ולעתים ברוסית והכל בנועם וברוגע. "איזה הבדל בין מה שאני עושה היום למה שהייתי בעבר. מי היה מאמין שאגיע למקום כזה ולתפקיד כזה" . נדמה שאפילו בעיניו של האיש הקשוח הזה מנצנצת טיפה של דמעה.

  • מתי התחיל השינוי בחייך?

" בערך בגיל 30. מצאתי את עצמי לבד בעולם. סבתא  ואמא שלי נפטרו מסרטן. לא היה לי כלום חוץ מסמים ופשע. תבין  זה משהו שמושך אותך. קשה להשתחרר מזה. למרות שישבתי פה ושם בבתי סוהר לא היה לי שיקום של ממש".

כאמור, בעשור הרביעי לחייו, בשליש האחרון של עוד מאסר שנגזר עליו, הוא הרגיש מיואש ולכן החל בתהליך שיקום. כאשר השתחרר לא היה לו כסף ומשפחה, היה  הומלס ונשלח להוסטל של שיקום האסיר והתחיל תהליך שיקומי של שנה ועוד שנת מעקב.

הוא נשלח לעבוד במפעל יציקה באזור מפרץ חיפה. היתה זו עבודה קשה ותובענית. "עבודה שחורה" במלוא מובן המילה. "בפעם הראשונה בחיי עבדתי למחייתי מחוץ לעולם הפשע".

  • מה הרגשת?

"הייתי בשפל של החיים שלי. בלי כסף, בלי משפחה, בלי מקצוע בלי כלום. שמחתי שיש לי עבודה. השקעתי את כולי בעבודה. בגיל 30 להתחיל הכל מאפס זה לא פשוט. בדרך כלל אדם רגיל יש לו מסלול חיים. הוא מתקדם בחיים. יש לו בסיס כלכלי, משפחה להישען עליה. אדם בוחר את דרכו בחיים בצורה שקולה. אני לא הייתי במצב הזה. אני התחלתי הכל באיחור של 10-15 שנה. לא היתה מאחורי משפחה, לא חברים תומכים, לא ניסיון ולא מקצוע".

יבגני היה נאמן למקום העבודה במפעל היציקה. השתדל שלא להחסיר ימי עבודה. לא להיות חולה. לתת כל מה שהיה לו. לאט לאט למד לבצע עבודות פשוטות. יש לו יכולת תפיסה מהירה. עברית הוא למד בכוחות עצמו מגיל צעיר. שפתו עשירה, מתובלת בפתגמים ובאמרות. "אני אוטודידקט" הוא מעיד על עצמו ואכן יש לו במה להתגאות.

במהלך עבודתו במפרץ חיפה, היה חולף מדי פעם, בדרכו לרכוש סיגריות,  ליד מוסך תמ"ן שם עסקו בהתאמת רכבים לבעלי מוגבלויות. "הייתי מביט בקנאה במוסך הנקי והמבריק שלהם ולא פעם חשבתי כמה טוב היה אם הייתי יכול לעבוד במקום נקי כזה, במקום העבודה המלוכלכת במפעל היציקה" הוא מגלה. אבל אפילו בחלומותיו הטובים לא חשב שזה יתממש.

במרוצת הזמן הבין יבגני כי מיצה את עצמו במפעל היציקה. "מקום העבודה היה טוב. היו סבלניים אלי. הייתי עובד ללא בעיות. אבל ראיתי שאין לי אופק להתקדם. לא בשכר ולא בתפקיד והחלטתי לעזוב".  הפרידה היתה בהסכמה וברוח טובה ואפילו את הפיצויים שילמו לו.

ביום שעזב, פרצה מלחמת לבנון השנייה. יבגני ישב בבית וחשש מה יעלה בגורלו. "עזבתי מקום עבודה מסודר ופתאום תוהו ובוהו. מלחמה. מי יתן לי עכשיו עבודה". הוא ניסה בכמה מקומות ולא מצא עבודה. בסיום המלחמה הוא הגיע לחברת כוח אדם שם אמרו לו כי בחברה המתקינה אבזרים לנכים, מחפשים עובדים טכניים.

"זה לא היה פשוט.  הייתי בטוח שהם יבקשו יוצאי צבא, אנשי חיל אוויר , טכנאים שיודעים את העבודה ולי אין כלום. החלטתי ללכת לראיון ויהיה מה שיהיה. הגעתי לראיון עבודה בתמן וישבתי עם הבעלים ומנהל הסניף והם שאלו אותי: מה אתה יודע? האמת שלא ידעתי כלום. אבל ידעתי שאני חייב להגיד את האמת כדי שלא להסתבך בגרסאות של שקר. מצד שני ידעתי שאם אני רוצה את העבודה הזאת אני צריך לשווק את עצמי וכמו שאומרים " לטבל את המרק".

"אמרתי, 'אני יודע שני דברים שאני אמין ואני נאמן'. שניהם הביטו אחד בשני היססו מעט ואז אמרו לו שאקבל תשובה. כעבור זמן קצר הטלפון שלו צלצל והוא התבשר כי התקבל לעבודה בתמ"ן. זה היה לפני 11 שנים.

"התחלתי את עבודתי כמתקין. לא ידעתי כלום אבל היה לי רצון חזק ללמוד ולעבוד", נזכר יבגני, "החלטתי שאני לפשע לא חוזר ולא רוצה להיות נרקומן אחרי שנגמלתי מהסמים. בתמ"ן ראיתי מחרטות, רתכות, ראיתי שיש כאן רובד גדול של תפקידים, מקום עבודה שאפשר ללמוד ולהתקדם ובעיקר מקום שעוזר לאנשים בעלי מוגבלויות לחיות טוב יותר. זה לא סתם מקום עבודה, זה מקום שעוזר לאנשים וזה מצא חן בעיני".

בעלי הבית משה אופק ועדי אדלר, מנהל העבודה אביטל בלחסן, האמינו ביבגני מורגנשטרן למרות שידעו על עברו הכבד. האמינו וקידמו אותו. "לימדו אותי את רזי המקצוע. שלחו אותי לקורסים, סמכו עלי וקידמו אותי בתפקידים. זו היתה הרגשה טובה. כשיש לך בטחון שמישהו סומך עליך אתה מחזיר לו בעבודה. זה דו-כיווני" מסביר יבגני את קליטתו המוצלחת במפעל תמ"ן.

אבל הוא לא טפח לעצמו על השכם. הוא החליט שעליו לעזור לאנשים נוספים שהגורל דרדר אותם כמוהו לעולם הפשע.  יבגני חיפש בעיקר יוצאי ברית המועצות לשעבר שהיו במצבו והביא אותם לעבודה בתמ"ן " זה היה בשיטת חבר מביא חבר. שמעתי שיש מקום פנוי וחיפשתי אנשים לויאלים ונאמנים. עד היום לא טעיתי בבחירת האנשים הללו. למרוץ עברם הם נקלטו בעבודה ללא בעיות ויצאו מעולם עבריינות".

שלושה עובדים כאלה עזבו במהלך השנים את תמ"ן ופתחו עסקים פרטיים קטנים. "אני בקשר איתם. הם עובדים ומפרנסים בכבוד. שומרי חוק" הוא מעיד. עוד 2-3 נשארו לעבוד בתמ"ן כשכל הצדדים מרוצים.

  • איך מגיעים אליך אלה שרוצים לשנות כיוון?

"תראה, אנשים שמעו עלי .זה עובר מפה לאוזן. אנשים משם שראו שיצאתי מהפשע והסתדרתי באים ומבקשים עזרה. אני בעקרון לא מלווה כסף. אני אומר להם רוצים להרוויח תלכו לעבוד. אני אעזור לך להיקלט בעבודה אבל לא אתן לך כסף. אני מרגיש מי האדם שמבקש ויודע לזהות אם הוא יצליח בעבודה או לא".

אין ספק שעם ה"מהפך" שביצע יבגני שגם הפך לאיש משפחה עם בת זוג ושני בנים, הוא חש ויודע היטב, מי יכול לשנות כיוון ומי לא והוא מוכן לתרום מניסיונו לכל מי שבאמת רוצה לעשות את השינוי.

ומה החלום האישי שלו? להמשיך לתרום ולהתפתח בתמ"ן, המפעל שנתן לו את הזדמנות חייו והוא מחזיר לחברה את חובו ובגדול.

חברת תמן המובילה בישראל לייצור, אבזור ושדרוג מערכות נהיגה לנכים, השקיעה עשרות מיליוני שקלים, בהתרחבות למתחם העסקים והתעשייה בקיסריה.

המתחם בקיסריה ישתרע על פני שטח של אלפי מטרים רבועים.  ויועסקו בו כ-100 עובדים ביניהם, מהנדסים, תכנתים, טכנאים, חשמלאים ועוד.

במקום יעסקו רבים בפיתוח הדור החדש של הרובוט הייחודי של החברה המאפשר  לכל נהג, כמעט בכל רכב, להיות נגיש לכיסא הגלגלים שלו. כמו כן תמשיך תמן בפיתוח הדור הבא של מסך המגע האיכותי, שהפך את נהיגת הנכים לקלה ונוחה.

" במסגרת ההתרחבות נגדיל את מחלקת הפיתוח והמחקר ונמשיך בפיתוח התקשרויות עסקיות עם גורמים באירופה, ארה"ב וסין כדי למנף את הטכנולוגיה האדירה שפיתחנו" אומרים  המנכ"לים משה אופק ועדי אדלר.

מרכז ההתקנות של החברה בחיפה ובאר שבע  בחיפה ימשיכו להעניק שירות לאלפי הלקוחות וזאת בנוסף למרכז החדש שנפתח באחיעזר לטובת תושבי המרכז וירושלים.

3 COMMENTS

LEAVE A REPLY