אמה שם בה אילון, היא רבה, ציירת ומלווה רוחנית שיצרה בשנים האחרונות טקס אלטרנטיבי לזיכרון השואה יחד עם שותפתה לדרך דינה עוואד, פעילת שלום פלשתינית שהמשותף לשניהם הוא ההשראה שהן לוקחות מאתי הילסום – צעירה יהודיה מהולנד שכתבה בשנתיים האחרונות לחייה יומן אישי מעורר השראה בו היא מפגינה שלווה סטואית אל מול התופת הנוראה עד שהיא נספית באושוויץ "המטרה שלנו היא לרפא את השואה ומתוך כך אולי יהיה ניתן להשכין שלום".
בחנות הספרים העצמאית 'סיפור פשוט' בנווה צדק התכנסו לקראת יום השואה כמה עשרות אנשים בני כל הגילאים שהמשותף להם הוא העניין בכתביה של אתי הילסום צעירה יהודיה שחייתה בתקופת הכיבוש הנאצי בהולנד ובשנתיים האחרונות לחייה כתבה יומן מעורר השראה שיש בו משום עמידה סטואית למול הסבל ועוולות העולם. מנחות הערב היו אמה שם – בה אילון, רבה, מלווה רוחנית, ציירת ומי שפועלת רבות להשכנת שלום בין העמים ובכלל. שותפתה לדרך היא דינה עוואד, פלשתינית נוצריה מבית לחם שכעת גרה בעילבון שאף היא נשאבה אל כתביה של אתי הילסום. המנחות מחלקות קלפים מתוך ערכת קלפים שיצאה לאור בימים אלו. על הקלפים כתובים משפטים מעוררי השראה מתוך יומנה של הילסום, "אדם לא משנה עד כמה הוא אהוב" מקריא אחד המשתתפים "זה הכל עניין של מטרה ואמצעים. והמטרה היא החיים עצמם על כל צורותיהם וכל אדם הוא מתווך בינך לבין החיים" המשתתף שהקריא אותם סיפר "זה מאוד משעשע הקלף הזה שיצא לי מכיוון שהייתי נשוי 20 שנה ולפני כמה שנים עברתי גירושין ואבדתי משמעות. נוסף על כך אני לא בקשר עם ילדיי ואני עושה על כך עבודה רוחנית כדי להתמודד עם זה".
יש הרבה דרכים לזכור את השואה, וזוהי אולי דרך שיכולה להיראות קצת מוזרה עבור מי שהורגל בטקסים פומפוזיים אבל החידוש בכך הוא החיבור בין האישי ביותר לבין הפוליטי וזה מה שאמה ועוואד מנסות לעשות בעבודתם.
"כבר למעלה מעשור שנים" מספרת אילון, "אני עורכת טקסים בערב יום השואה בהשראת אתי הילסום. זה התחיל כמפגש בין יהודים לגרמנים שהמטרה שלו היא לרפא את השואה. בהמשך הצטרפו לטקס הזה גם פלשתינאים. כיום הטקסים מתקיימים בפרדס חנה, טבעון, תל אביב וירושלים".
אתי הילסום החלה לכתוב את יומנה במרץ 42' באמסטרדם כשהייתה בת 27 כמעט שנתיים לאחר פלישת הנאצים לשם. היא נרצחה באושוויץ בנובמבר 43' ביומנה אין כמעט אזכור לעובדת היותה יהודיה ולכן אולי זו הסיבה מדוע לא רבים שמעו עליה בישראל. יומנה התפרסם שנים רבות לאחר, מכן רק בתחילת שנות השמונים. אסף נברו שכתב ביקורת ספרים על יומנה כותב כי "מי שקורא ביומנה והתחנך על ערכי המרד והתתנגדות היהודית בשואה יתקשה להבין, ואף יתקומם למקרא ההתבוננות הפאסיבית של הילסום, ועל קבלת הדין הסטואית שלה".
יומנה התכנס לספר בשם 'השמיים שבתוכי' (הוא בגרסתו המוקדמת 'חיים כרותים') ולדבריה של אילון הוא "מלא באהבת אדם, בחמלה ויכולת להעריך את החיים כמשמעותיים בלב המלחמה הנוראה. אני חושבת שהתפיסה הזאת יכולה להוות השראה מאוד עמוקה בשבילנו פה בארץ ומיוחד כיהודים שצריכים להתחיל תהליך ריפוי עם השואה שמשפיעה על החיים של כולנו ומקרינה על הסכסוך היהודי – ערבי באופן מאוד עמוק". החיבור בין אילון לעוואד נולד בדרך חנה סרור, רופא מעילבון שגם לקח חלק בטקסים בהשראה הילסום. כיום סרור הוא בן זוגה של עוואד והם חיים יחדיו "הכרנו כנשים שמתענינות באיך החיים האישים והשאלות המאוד אינטימיות שלנו קשורות לעשיית שלום. איך עשיית שלום בין גברים לנשים קשורה לעשיית שלום בין ישראלים לפלשתינאים. וזה גם נושאים שאתי התעסקה בהם הקישור הזה בין המאוד אישי לגלובלי".
